תפארת יעקב אבן העזר גיטין עז

ונחתם ביומו. והשתא שפיר כתבו דסופר לאו דוקא דכל שהעדים החתומים היו שם איזה הזמה יש כאן ואי שיתברר שהסופר לא הי' שם מ"מ וכי בשביל זה לא נכתב ונחתם ביום הכתוב בו דהא באמת נכתב ונחתם באותו יום ומה ענין הסופר להיות אצל החתימות וכיון דליכא צד הזמה כשר. אמנם אם באמת הי' הסופר כ"כ רחוק עד שהוצרך לאחר הזמן למקום העדים אז בוודאי פסול דהא אם יבררו שלא הי' הסופר שם באותו יום רק במקום שהי' באמת הרי בהכרח לא נכתב ביומו וכל שנתברר מתוך הגט סתירתו פסול ואין מיישבין לומר מאוחר הוא כמו בשטר א"כ ממילא יש קפידא בסופר כמו בעדים וזה ברור

ולפי זה לדעת התוס' יש חילוק בין אי נכתב הגט ונחתם ביומו אז אין קפידא באמת בסופר אבל כל שהוא מאוחר יש קפידא בסופר כמו בעדים וזה שהקשו התוס' ממצאו באשפה דניחוש שמא איחרו והסופר לא הי' שם דייקי בהדיא שמא איחרו דבהא יש קפידא בסופר אבל בלי איחור אין קפידא כלל כנ"ל. ולפ"ז מה שהוכיח הב"י מדברי התוס' גיטין הנ"ל דס"ל כסה"ת ליתא דשם ג"כ כתבו בהדיא דבמאוחר יש קפידא אבל לא בנכתב ונחתם ביומו ועל פי זה יש לומר ג"כ במה שכתבו התוס' גיטין דלא יפה עושין אותן שרגילין לכתוב הכתובה בעיר זה ולשלחו למקום החופה אף שלא יהא הסופר שם ביום החופה והיינו דלכתחילה יש להקפיד גם בשאר שטרות וביבמות כתבו בהיפוך והביאו ראי' ממה שנהגו לכתחילה לעשות כן דסופר אין קפידא. ואני תמה על הב"י שהי' לו להביא מדברי התוס' הללו בגיטין דמוכח דסופר דוקא דאל"כ למה אין עושין יפה. ולפי הנ"ל נראה דלא פליגי כלל ובגיטין נתכוונו לומר דאותן אין עושין יפה שכותבין כתובה בעיר אחרת והחופה תהא אחר זמן במקום אחר והסופר לא יהא שם ביום החופה א"כ בהא וודאי יש קפידא בסופר בגט דיעבד ובשטרות לכתחילה

ומה שכתבו ביבמות דנהגו לכתחילה היינו באותו יום גופא נוהגין לכתוב במקום אחר והעדים חותמין במקום חופה ובהא לא איכפת לן סופר כיון שנכתב ונחתם ביומו כנ"ל. והבט וראה דבגיטין כתבו אף שלא יהא הסופר שם ביום החופה אבל ביבמות לא זכרו יום רק מקום חופה והיינו דבגיטין כוונתם שתהא החופה ביום אחר ובאותו יום לא יהא הסופר והזמן בוודאי על יום החופה דאל"כ הוי מוקדם אבל ביבמות לא מיירי רק באותו יום וזה מותר ודוק היטב. ולפי זה נראה דגם הרא"ש מודה דסופר דוקא בכהאי גוונא הרי דמביא ראי' להכשיר בסופר מהך דמצאו באשפה וניחוש שמא לא נכתב מקום הכתיבה ולא זכר מאוחר כלל כמו שכתבו התוס' והיינו דבא להוכיח בגט שנכתב ונחתם ביומו אבל ממאוחר לא קשיא לי' כמו שתרצו התוס' דמסתמא נכתב ביומו ואז אין חשש לסופר והתוס' לא הביאו ראי' מזה מקודם בגט שנכתב ביומו להכשיר בסופר משום דיש לדחות דתלינן דהסופר יש שם או בידוע דהי' שם כמו שכתבו התוס' שם בתירוץ ב'. ולפי זה פשוט הוא דבגט ששינה עמידת הסופר והי' רחוק מן המקום עד שאיחר הסופר זמן הגט לאותו יום שחתמו בו העדים במקום הכתוב בגט בהא וודאי הגט פסול כמו שביארנו [ומטעם מאוחר לא נפסל בהא כיון שלא חתמו רק אז כמבואר לעיל סי' קכ"ז] אבל בגט שנכתב ונחתם ביומו ושינה מקום עמידת סופר למקום חתימות העדים בהא לדעת הרבה פוסקים אין קפידא כלל ואין טעם באמת לפסלו כמו שכתבו התוס'. גם יש לומר דבהא גם סה"ת מודה ולא פליגי כלל הילכך בזה יש לצדד להקל אבל בלא נכתב ביומו אפי' נשאת אני מוכך כמו שכתבתי לעיל דנראין דברי הפוסקים דתצא ודברי הב"י בכוונת התוס' לא נתבררו לי לפע"ד כמו שביארנו. ואל תשיבני מאה שכתבו התוס' בהיני ושילי דסמוכין הן אף שיכול לבוא מזה לזה ביום אחד משמע דלית להו לחלק כנ"ל הא ליתא דכוונתם אם באמת לא היו העדים שם כל היום וכן הסופר הי' במקום אחר כל היום אף דיכול לבוא ס"ד דקשה להזימם כיון שהיו יכולין לבוא קמש"ל כיון שלא באו חיישינן שיזימום שהיו שם כל היום וראו דלא באו למקום הנכתב בגט ודו"ק ואין זה ענין להנ"ל

סעיף ב. (ד) כותבין שם עירו ושם עירה ואין כותבין שם מקום הלידה ואע"פ שאם שינה לא פסל מ"מ מוטב שלא לכתוב כדי שלא יבואו לטעות ומיחזי כמשנה וגם אין כותבין שם מקום הדירה מפני שאנו גולים ומטואטלי' ומקום דירתינו מרופה בידינו אבל כותבין שם מקום עמידת האיש העומר היום במתא פלונית אם הוא מצוי במקום חתימת הגט ואם אינו מצוי שם אין כותבין מקומו כלל וכן באשה אם היא עומרת במקום חתימת הגט כותבין מקום עמידתה העומרת היום במתא פלונית ואם לאו אין כותבין מקומה כלל

הג"ה. ואם כתב שם הלידה או שם הדירה ולא שינה כשר (ריב"ש סי' שי"ד) (ה) ואם שינה מקום העמדה יש מכשירין כמו במקום הלידה דכל דבר שאינו צריך לכתוב אף אם שינה בו כשר ויש פוסלין (בב"י הביא הב' דיעות) במקום הדחק יש להקל (ו) אבל אם שינה במקום דירה פסול לכ"ע (פרק השולח) ואפילו אם נשאת תצא וכותבין מתא פלוני' בין שהעיר גדולה או קטנה ולא יכתוב פלונית מתא אלא מתא פלונית ואם דילג מלת מתא כשר

סעיף ג. יכתוב וכל שום דאית לי וצאתרי ומלבד זה אם יש לעיר ב' שמות יכתוב מתא פלונית דמתקרי' פלונית: הג"ה. ולא יכתוב יו"ד אצל המ"ם (סדר גיטין) מיהו אם כתב יו"ד דמיתקריא כשר (ושם) ואני לא נוהגין לכתוב וכל שום דאית לי ולאתרי אלא אם יש לעיר ב' שמות כותבין מתא פלונית דמתקריא פלונית או דמתקרית פלונית (פסקי מהרא"י סי' קפ"ה) וה"ה אם יש לנהר ב' שמות ואם יש להן שם א' במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה דינן כמו בשמות הבעל (הרא"ש והר"ן פרק השולח) (וע"ל סי' קכ"ט) ואם יש לעיר ב' שמות א' נקרא כפי ישראל ואחד בלשון כותי שם שקורין לו ישראל עיקר וכותבין כפי משמעות לשונם (פסקי מהרא"י סי' קמ"ב ומהרי"ק שורש ק"ו) ואם הב' לשונות קרובין זה לזה ושם שקורין לו ישראל אינו אלא קיצור לשון כגון עיר שכותי' קורין הרעדי"ש וישראל רעדי"ש אין כותבין רק שם ישראל (שם בפסקיו סי' רנ"א) אבל בלא"ה כותבין שניהם של ישראל תחילה (כן משמע שם) ועל שם כותי' דמתקריא

(ד) כותבין שם עירו וכו'. עב"ש מה שהאריך בדעות הפוסקים אם צריך לכתוב שם עירו דוקא. והנה מדברי התוס' פרק הזורק משמע דצריך לכתוב שם עירו דוקא דכתבו בד"ה שינה שמו דאין הכוונה שינה ממש רק דיש לו ב' שמות בב' מקומות וכו' שם עירו וכו' והיינו דקשיא להו מאי איריא שינה תיפוק לי' דצריך לכתוב שמו דוקא וע"כ דקמש"ל שינה בכהאי גוונא דס"ד דעדיף מלא נכתב כלל

איברא קשיא לי אי ס"ד דשינה שם עירו אי אפשר רק בב' שמות א"כ מה ס"ד דהי' במזרח וכתב במערב היינו בעל ומקשה היינו שינה שם עירו הא בלא"ה בהא אי אפשר לומר במזרח ומערב ב' שמות וע"כ צריך לומר דבאמת אין צריך לכתוב שם עירו בגט רק בשינה פסול ושפיר ס"ד הי' במזרח היינו בעל. ומ"ש התוס' לעיל בשינה דיש לו ב"ש משום דנקט לה בהדי שינה שמו והתם ע"כ בב' שמות דבלא כתב פסול א"כ ה"ה שם עירו גם בב' שמות פסול אבל לא