תפארת יעקב אבן העזר גיטין עו

התם תצא אליבא דרבנן קאמר דאי לר"מ הולד ממזר. ועוד דמעיקרא רצה לתרץ אליבא דרבנן ואח"כ מתרץ דמתניתין ר"מ משום דקשיא לי' לרב א"כ תיקשי הא רבנן לא זכרו כלל שלום מלכות רק מזרח ומערב דאהא קאי לפיר"ת וא"כ האיך קאמר והא איכא שלום מלכות מאן דכר שמי' לרבנן ובשלמא אי הקושיא ממתניתין יש לומר דנקט רישא דמתניתין והכוונה ממזרח ומערב אבל לרבנן ליכא שלום מלכות כלל רק מזרח ומערב. אך מה שהבינו דעת רש"י דבמזרח ומערב לרבנן כשר לגמרי אינו נראה לפע"ד כלל חדא דאי ס"ד דבמזרח ומערב פליגי רבנן טפי דכשר לגמרי א"כ האיך קאמר זו דברי ר"מ הא גם מזרח ומערב ר"מ דוקא קאמר ולא רבנן ואי באמת אמזרח ומערב נמי קאי א"כ בהא נמי הולד כשר ולכתחילה לא וא"כ הי' לו לומר בסיפא נמי דפליגי רבנן טפי. לכן נראה דסובר רש"י דלא פליגי רבנן רק בשלום מלכות אבל במזרח ומערב מודי לר"מ דהולד ממזר ומה שאמרו ומודים רבנן לר"מ בשינה שמו משום דהוי דומיא דמשנה שם מלכות ס"ד דפליגי גם בהא אבל במזרח ומערב בוודאי מודי רבנן לר"מ וכן מוכח להדיא מתוך דברי התוס' בשם ר"ת שאחר שזכרו פי' ר"ת כתבו דהשתא אתי שפיר דקאמר דייקא נמי מדלא ערבינהו בהדי הי' במזרח דדמיא להך והדבר תמוה דהא פשיטא דגם לפירש"י אתי שפיר כך דמ"מ כיון דכולה ר"מ קאמר לה הוי לי' לערבינהו בהדי הי' במזרח ועוד האיך שייך דדמיא להך הא עיקר הכוונה בש"ס דלא הוי לי' לומר מעיקרא תצא מזה ומזה וכן כלהו והדר נקט שינה שמו וחזר וקאמר תצא מזה ומזה וכו' הוי לי' למיתני כלהו כחדא תצא מזה ומזה. ועוד דהא בהדיא נקט במתניתין שלום מלכות והי' במזרח כחדא אף דלא דמיא באופן שדברי התוס' אינם מובנים כלל לכאורה [ובחידושי אמרתי בפנים שונים ולא הונח לי]

וברור דכך כוונת התוס' דלפירש"י כיון דלא פליגי רבנן רק בשלום מלכות ובמזרח ומערב מודי לר"מ א"כ מה צורך להוכחה דמודי בשינה שמו דכיון דדמיא להי' במזרח ובהא מודי א"כ ה"ה בשינה שמו ומאיזה צד הוי ס"ד דשינה שמו דמי טפי לשלום מלכות שנאמר דבהא נמי פליגי עד שהוצרך להוכחה מדלא ערבינהו אבל לפיר"ת ניחא כיון דבמזרח ומערב פליגי ס"ד שפיר דגם שינה שמו דדמיא להא פליגי ג"כ והוצרך להוכחה מדלא ערבינהו וזה ברור. וכן מוכח ברא"ש בשם ר"ת דשם כתוב הראי' מדנקט ומודים חכמים לר"מ ולא מהך דייקא נמי והיינו דמעיקרא נמי מוכח דלאיזה צורך הוצרך לומר ומודים דוודאי מודים כיון דבמזרח ומערב מודים כ"ש בהך רק דבתוס' הוסיפו להוכיח דלמה הוצרך עוד לסייע לו להך ומודים בהוכחה מדלא ערבינהו ולפי זה קשה מאוד לסמוך על פסק המחבר דלא תצא כיון דלדעת ר"ת תצא ולרש"י הולד ממזר כנ"ל [ומה שהקשו התוס' על רש"י דהאיך אנו נוהגין למנות לבריאת עולם תמוה לי טובא דנראה מדבריהם דאפי' לא מנה לשום מלכות כלל הגט פסול ולר"מ הולד ממזר א"כ תיקשי קושיתם מה שהקשו על שינה שמו דהא בלא כתב ג"כ הולד ממזר והוצרכו לתרץ בשני שמות וקושיא זו יקשה כאן למה לי דנקט למלכות שאינה הוגנת וכו' תיפוק לי' דלא כתב לשם המלכות של אותה מדינה הולד ממזר וכ"ש בשינה. וברור היכי דכתב למלכות שאינה הוגנת וכן כלהו דקא חשיב דאיכא קפידא כדמוכח בש"ס ואפי' לחורבן הבית איכא קפידא אף דליכא כמו באינך אבל לבריאת עולם פשיטא דאפי' לר"מ כשר וצ"ע]

הילכך נראה לי דוודאי בשינה אין להקל אבל מ"מ במסר להו מילי באותה עיר אף שכתבו בעיר אחרת בהא יש להקל כמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם וכפי הנראה מהש"ס דבהא אפי' לכתחילה יש לומר דתנשא א"כ בנשאת יש להקל וכן נראה שזו היא דעת הרי"ף שהשמיט מה שאמרו בש"ס לפרש הי' במזרח כהך דאמר רב לספרי והיינו דבש"ס עיקר הקושיא משום דלר"מ בלא כתב כלל הולד ממזר א"כ למה לי שינה והוצרך לומר שינה במסירת מילי כמו שתרצו התוס' בשינה שמו דקמש"ל בב' שמות ה"ה בהא קמש"ל במסירת מילי אבל לרבנן בכהאי גוונא אינו רק לכתחילה משום מיחזי כשיקרא רק בשינה ממש ס"ל לרבנן הולד כשר ולא תנשא משום הזמה הילכך הביא הרי"ף המשנה כצורתה ובוודאי אסופר קאי דבעל הוי שינה שם עירו ועלה קאמר דרבנן פליגי על הכל חוץ שינה שמו דהולד כשר והיינו בשינה מקום עמידה ג"כ אבל לא במסירת מילי וכמו כן בלא כתב כלל יש להקל כנ"ל אבל בשינה ולא מסר להו מילי כלל קשה להקל אפי' נשאת מהני טעמא דאמרן

(ג) וי"א שגם על מקום עמידת הסופר יש להקפיד. זהו דעת סה"ת והמרדכי נסתפק בזה וכתב הב"י דמדברי התוס' פרק הזורק נראה כדעת סה"ת שכתבו שם בד"ה כי יתביתי דשמא גט מאוחר אינו כשר רק בהיו שם הסופר ועדים ביום הכתוב בגט. מבואר דגם בסופר יש קפידא

איברא יש לתמוה בתוס' יבמות צ"א בד"ה הי' דשם כתבו בהדיא מקודם דסופר אין קפידא כלל ומיד כתבו דבגט מאוחר צריך סופר ועדים ולא עוד אלא שהקשו קושיא מהך דמצאו באשפה דניחוש דהסופר לא הי' שם והתם ליכא רק סופר. והנה הרב מהרש"ל ומהרש"א כתבו שם דמעיקרא דרך אפשר כתבו ואח"כ אזלי בתר סברתם דסופר דוקא והוא תמוה למעיין שם בתוס' דעכ"פ האיך הקשו תיכף ממצאו באשפה דהא יש לומר סופר לאו דוקא גם בלא"ה קשה מה זה שכתבו בקושיתם ממצאו באשפה דניחוש שמא איחרו ותיפוק להו בפשיטות דניחוש דהסופר לא הי' שם ולפי דעת הפוסקים דסופר דוקא אינו ענין למאוחר ובכל גט בעינן סופר בעיר דוקא אפי' אינו מאוחר

אמנם דברי התוס' ברורים דבלא"ה יש להבין שהביאו ראי' דבשטר כשר בשינה מקום העדים מהך דפאד"מ והוא תמוה דתינח לפירש"י שם אבל לפי מה שפירשו התוס' פאד"מ ליכא התם שינוי מקום כלל. וכבר תמה הר"ן על דברי התוס' הללו בגיטין שם אבל באמת לק"מ דראשית דברי התוס' דבגט יש לפסול שינוי מקום העדים דאיכא קפידא שיכולין לבוא לידי הזמה ועל זה כתבו דבשטר כשר דיעבד אפי' שינה מקום העדים דהא חזינן פרק אד"מ דאם הוזמו אנו מתרצין לומר מאוחר הוא ומכשירין השטר א"כ ממילא יש להכשיר שינוי מקום העדים בשטר דאי משום שיכולין לבוא לידי הזמה הא אם הוזמו לא נפסל דנאמר מאוחר הוא ועל זה קשיא להו דהא גט נמי מאוחר כשר ועל זה כתבו דגט אינו כשר מאוחר רק אם ביום שאיתרוהו עליו היו כולם שם והיינו שלא בא לידי הזמה כלל ואי אפשר להזימו כלל מצד שהיו כולם באותו מקום ביום הכתוב בו אבל גט שבא לידי הזמה וכן כל שאפשר לבוא לידי הזמה פסול אבל בשטר הוכחתם נכונה דחזינן אף שבא לידי הזמה ולא היו שם מ"מ אנן מתרצין לומר מאוחר הוא א"כ אין מקום לפסול השטר בשינה אבל בגט שאין תולין לומר מאוחר הוא כל שבא לידי הזמה הילכך ממילא כל שנכתב הגט באופן שיכול לבוא לידי הזמה פסול הן בשינוי מקום העדים הן בגט מאוחר ולא היו שם ביום הכתוב בגט שיכול לבוא לידי הזמה וזה ברור. ולפי זה נכונים דברי התוס' בסופר והיינו בגט מאוחר דמה נ"מ סופר או עדים הא אם יוזם הסופר ממילא הוי כמו הזמת העדים דמ"מ כיון שיתברר שהסופר לא הי' שם באותו יום רק במקום אחר א"כ ע"כ שלא נכתב באותו יום במקום זה כלל והאיך חתמוהו באותו יום במקום זה והוי ממש כמו הזמת העדים דאם באנו ליישב ולומר שחתמוהו קודם לאותו יום ונתאחר לאותו יום א"כ אפי' אין העדים ג"כ שם ניישב כן וע"כ דכל שיש סתירה בגופו של גט פסול בגט א"כ מוכרח שגם הסופר יהא שם. רק מה שכתבו התוס' קודם דסופר אין קפידא היינו בהך דהיני ושילי שאין שם איחור כלל רק נכתב