תפארת יעקב אבן העזר גיטין עה

ברורים דוודאי לר"מ דסובר כל המשנה וכו' הולד ממזר אין מקום לכל דבריהם והסוגיא דהכא דאזלא אליבא דר"מ בוודאי אפי' לא כתב כלל הולד ממזר וכ"ש בשינה ולכך הוצרך לאוקמא במילי כנ"ל רק כוונת התוס' דהא גם רבנן מודי לר"מ בהי' במזרח דלא תנשא ואפי' נשאת איכא מ״ד דתצא אפי' לרבנן ולדידהו בוודאי צריך טעמא לפסול בשינוי שלא יאמרו מזוייף הוא דבלא כתבו כלל בוודאי כשר כמו בשלום מלכות דמכשרי רבנן לגמרי לקמן כיון דלית להו כל המשנה רק בג' גיטין מודי דלכתחילה לא תנשא דאל"כ לא הועילו מחשש בת אחותו ופירי אבל כאן בשינוי שם המקום למה פסלו רבנן וע"כ משום שיאמרו מזוייף הוא וכיון דמאוחר כשר אין חשש ועל זה סובב כל דבריהם וממילא בטלה קושיא הנ"ל לגמרי דבש"ס דאזיל לר"מ פשיטא דלק"מ כמו שתרצו התוס' בב' שמות ה"ה בהא קמש"ל דמסירת מילי הוי שינוי ובתוס' דאזלי אליבא דרבנן הרי יש טעם לפסול בשינוי אף דבלא כתב כשר וכל זה ברור. וכתבתי זה כי בזה יתבארו היטב דברי הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות גירושין התמוהין לכאורה ואיכא נפקותא טובא לדינא כמו שאבאר

והנה ז"ל הרמב"ם פ"א מה"ג הלכה כ"ד וכן התקינו חכמים שיכתוב זמן בגט ומקים כתיבתו כשאר שטרות שמא תהא אשתו קרובתו וכו' ולפיכך תיקנו זמן בגיטין גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהוא מוקדם או או מאוחר או שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו וכו' או כתב את הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד כל אילו פסולין עד ש חתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו עכ"ל. ושם בהלכה כ"ח כתב האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי ונתאחר הדבר ימים או שנים או שנמצא הגט בטל הרי אילו כותבין זמן הכתיבה ומקום הכתיבה לא הזמן שאמר להם הבעל בו כתבו ולא אותו המקום כיצד וכו' ששם נכתב הגט כשאר שטרות עכ"ל

ויש לתמוה בדברי הרב ז"ל טובא חדא דהא וודאי מה שכתב הרב ז"ל הי' בירושלים וטעה וכתב בלוד אסופר ועדים קאי דאי הבעל היינו שינה שם עירו כדמקשינן בש"ס ובפי' כתב הרב ז"ל לקמן שם דבהא אינו גט כלל ולא שהוא פסול דכללא כייל הרב ז"ל דאינו גט ופסול תרי מילי נינהו וא"כ האיך לא זכר מה דאוקמא בש"ס דמסר להו מילי בלוד ומ"מ פסול והך דמסירת מילי כתב אח"כ סוף הפרק ולא זכר שם דפסול אפי' דיעבד רק דיכתבו כך כמו בשאר שטרות ומשמע לכאורה כמו בשאר שטרות אין קפידא דיעבד ה"ה בגט ועכ"פ הוי לי', לכלול בהנך פסולי דקא חשיב כאן כיון דכך אוקמא בש"ס להך דהי' במזרח. ועוד דראשית דברי הרב ז"ל דהתקינו לכתוב בגט זמן ומקום ובתר הכי מפרש גבי זמן שלא כתב או הקדים ואיחר ובמקום לא זכר רק שינוי המקום בלבד לא כשלא כתב המקום כלל ובוודאי אי הי' כוונתו לפסול גם במקום בוודאי הי' כתבו כמו זמן

אמנם דברי הרב ז"ל ברורים דוודאי לר"מ כל שלא עשה כתיקון הן בלא כתב המקום או שינה או נמסר להם מילי באותו מקום אף דבשטר אין כאן רק משום מיחזי כשיקרא ודיעבד אין קפידא מ"מ בגט פסול והולד ממזר אבל לרבנן בלא כתב המקום אפי' לכתחילה תנשא ולא דמי לזמן דיש בו משום בת אחותו ואי לאו דמיפסל לא הועילו חכמים בתקנתן כמבואר בגיטין (די"ח) וכפי פי' הרמב"ם שם בגזי' לזמן] משא"כ בלא כתב המקום אפי' לכתחילה תנשא. אמנם בשינה המקום בזה לרבנן ג"כ פסול משום הזמה דהעדים יהיו ניזומים ולהרמב"ם גט מאוחר פסול אבל בנמסר להם מילי באותו מקום לא יהיו ניזומים דבאמת נמסר להם שם מילי וכתבו מקום מסירת מילי. ואף דמשום מיחזי כשיקרא איכא מ"מ לא נפסל בכך כמו כל שטר כה"ג כיון דמשום כל המשנה וכו' ליכא לרבנן ולכך כתבו הרמב"ם הך דמסירת מילי בפני עצמו והיינו דלכתחילה לא יעשו כן אבל מעיקרא בדיני גט פסול זכר שינה סתם דרק בהא פסול לרבנן כיון דמאוחר פסול ממילא יהיו ניזומים כיון שלא היו שם כלל באותו יום וגם מילי לא נמסר להם שם כלל בוודאי פסול הגט לגמרי לכך בשינה פסול גם לרבנן. ובש"ס דמוקמינן מזרח ומערב במסירת מילי היינו לר"מ דלדידי' גם בלא כתב פסול הוצרך לאוקמא במילי דיהא עדיף מלא כתב דאל"כ יקשה הא אפי' לא כתב פסול ולדידי' גם במילי הוי ממזר דס"ס שינה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין. ואפי' כתבו זמן של מסירת מילי ג"כ אינו מעכב דיעבד כמ"ש לעיל סי' קכ"ז באריכות והוכחתי שם שגם הטור הבין דברי הרמב"ם כך ולק"מ ממה שהקשה עליו הב"י שם. גם בלא"ה כתבתי שם דבכהאי גוונא ליכא משום טריפה שלא כדין דכדין מגיע לה הפירות מן אותו יום שציוה לגרשה ודוקא כשהוא מעכב הגט בידו אין לה רק משעת נתינה ולא כשהחליט לגרשה רק עדים עכבוהו מלכתוב וליתן לה וכן משום בת אחותו ליכא בהא כמו שכתבתי שם רק לכתחילה אין לכתוב כן משום מיחזי כשיקרא ולא נשתנה דין הגט משטר בהא כלל ועמ"ש בסמוך דגם דעת הרי"ף כך וכל זה ברור לפע"ד. ולפי זה יצא לנו הדין לפי דברי הרמב"ם ז"ל דרק בשינה המקום לא תנשא אבל בלא כתב המקום אפי' לכתחילה תנשא ואפי' בשינה היינו דוקא בהי' במזרח וכתב במערב אבל בנמסר להם מילי במערב ואח"כ הי' במזרח וכתב יום ומקום מסירת מילי לא נפסל בכך רק לכתחילה אין לעשות כך משום מיחזי כשיקרא וצ"ע שלא זכרו מזה המחברים

(ב) ואם נשאת לא תצא. שם אמרינן זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר ופיר"ת דאי הי' במזרח וכתב במערב קאי וכתבו הפוסקים בשמו דסובר הולד כשר ותצא ובאמת נראין דבריו דהא לרב פשיטא דתצא דאפי' בג' גיטין דעדיף מינה תצא כ"ש בהך א"כ מנין לנו דלוי פליג בהא דהא לא שמענו דפליג רק בג' גיטין ובפרק המגרש מוכח בהדיא דג"ג עדיפי מהי' במזרח לפי פי' ר"ת ז"ל וכמו שאבאר בסמוך ובפרט דבהדיא אמרינן פרק המגרש ללוי התם תצא הכא לא תצא ונהי דמסיק שם דכר"מ אתיא דאל"כ תיקשי למ"ד גם בג' גיטין תצא אבל מנין לנו לומר דלפי המסקנא אפי' בהי' במזרח לא תצא. אמנם רש"י פי' דאשלום מלכות קאי ומשמע מדברי הרא"ש דלדעתו בהי' במזרח כשר לכתחילה לרבנן ובספ"י הקשה לפיר"ת דבשלום מלכות לרבנן תנשא לכתחילה דא"כ פליגי ר"מ ורבנן בסברות הפוכות דלר"מ בשלום מלכות הולד ממזר ובג' גיטין הולד כשר ולרבנן בהיפוך בג' גיטין הולד כשר ובשלום מלכות תנשא לכתחילה וראי' דלא אמרינן דפליגי בסברות הפוכות דא"כ מאי מקשה לרב דאמר בג' גיטין תצא נימא להיפוך דבג' גיטין תצא בשלום מלכות לא תצא ע"ש. ואין זו קושיא כלל חדא דעיקר טעמא דרב התם משום דקתני במתניתין הולד כשר משמע דוקא היכי דאיכא ולד הא לא"ה תצא דאל"כ הוי לי' לומר בפשיטות לא תצא א"כ הכא נמי דקאמר רב הולד כשר בוודאי תצא אבל בלא"ה לק"מ לפע"ד דר"מ ורבנן בוודאי לאו סברות הפוכות הן כלל דהא טעמא דר"מ דכל המשנה הוי ממזר א"כ בשלום מלכות הוי ממזר וגבי ג' גיטין כך הי' התקנה דאם נשאת כשר אבל לרבנן כיון דסבירא להו דלא אמרינן כל המשנה א"כ ממילא דוקא בג' גיטין דלא הועילו בתקנתם או לא נימא דלא תנשא כדאמרינן בש"ס (די"ח) משום בר אחותו ופירי א"כ בהכרח אסורה להנשא משא"כ בשלום מלכות איזה תקנה יש בזה שלא תנשא לכתחילה דוודאי אין לחוש שלא יכתוב מלכות פעם אחרת דכיון דרבנן תקנו שיכתוב מאיזה צד לא יכתוב ומה ריוח יש לו בזה משא"כ בג' גיטין דהוא עושה כן לטובתו ואי תוכל להנשא יעשה כן לכתחילה ולא הועילו בתקנתן כלל אבל התם בהמגרש שפיר הוצרך לאוקמא אליבא דחד מ"ד משנה כר"מ דאי לתרווייהו כרבנן ולמר הכא תצא והכא לא תצא ולמר להיפיך א"כ באמת הוי לי' סברות הפוכות רב ולוי אליבא דרבנן גופא וזה ברור

אמנם הא קשיא לי לפיר"ת דהא פשיטא דהתם בס"ד דמשני