תפארת יעקב אבן העזר גיטין עד

דע"ז והש"ך השיג עליו שם וכבר כתבתי שם ליישב דבריו. גם בלא"ה האיך אפשר לומר דכוונת הרא"ש שם מחשש מנין אחר דא"כ מאי ראי' מייתי מהך דשביק אלפא קמא הא אדרבא בש"ס אמרינן דיש לחוש למנין אחר אף דבאותו מנין אחר נחסר אלף כ"ש כאן דיש לחוש למנין אחר מה שעכשיו נחסר ולאותו מנין האחר לא יחסר וע"כ דהרא"ש לאו מכח מנין אחר היתה כוונתו רק שחקר אם זה הוא פסול מה שנחסרו האלפים ועל זה כתב דמוכח דכשר בש"ס שכן דרך לשבוק אלפא קמא ואי הי' פסול לא הי' מקום לחוש למנין אחר כיון שבאותו מנין פסול וע"כ דהשטר כשר בחסרון כזה שדרכו לדלגו וכן ביאר שם הרא"ש דכשר והיינו דס"ד דפסול בשביל חסרון זה. והשתא שפיר דייק מהרא"י טעמא דדרך לדלגו משא"כ לדלג פרט האמצעי דאין דרכו לדלגו לא מכשרינן לי' משום דוודאי לא הי' לפני כמה אלפים דבש"ס שם ליכא האי טעמא להכשיר

עיין בספ"י שכתב דגט שאין בו זמן יפסל מטעם דהוי עדות שאי אתה יכול להזימם ולפעד"נ דלק"מ דבגט ודאי לא שייך הזמה שהרי הגט והחתימות הן בעצמן הגירושין ובזה היא מגורשת וכשמזימין העדים הוי הכחשה לגוף הגט והגירושין ולא הזמה. וכעין זה כתבתי בח"ה סי' ל"ד בטעמו של הרז"ה בפ"ב דכתובות דלא שייך הזמה בשטר ואפי' מאן דפליג התם בגט כ"ע מודי ודו"ק

סימן קכח. שצריך להזכיר בגט מקום דירת הבעל ואשה ועדים ובו ז' סעיפים

סעיף א. (א) צריך להזכיר בגט שם המקום שהעדים עומדים שם בשעת חתימה למנין שאנו מונין בו כאן במתא פלונית ואם שינה והזכיר שם מקום אחר פסול (ב) ואם נשאת לא תצא אבל על מקום עמידת הסופר בשעת כתיבה אין לחוש לפיכך אם נכתב במקום אחד ונחתם במקום אחר יזכיר שם המקום שנחתם בו (ג) וי"א שגם על מקום עמידת הסופר יש להקפיד וצריך שיעמדו הסופר והעדים במקום אחד

(א) צריך להזכיר בגט שם המקום. פרק הזורק (ד"פ) הי' במזרח וכתב במערב תצא מזה ומזה ופריך בש"ס אילימא בעל היינו שינה שמו אלא סופר כדאמר להו רב לספרי וכו'. ושמעתי מקשים לפי מה שכתבו התוס' בשם ר"ת דכל היכי שאין חיוב לכתבו אם שינה כשר א"כ תיקשי במה נפשך אי בלא כתב עמידת סופר פסול למה לי שינה כמו שדקדקו התוס' גופא בשינה שמו ושמה וע"כ דבלא כתב כשר א"כ למה בשינה פסול והוא תמוה לפע"ד דהאיך ס"ד דיסברו התוס' בלא כתב כלל מקום עמידת סופר ועדים פסול דא"כ מאי קשיא להו שם בד"ה כי יתביתי דהא גט מאוחר כשר דהא פשיטא דאין הטעם כלל משום זה דהא בלא כתב כלל פסול דאז אין חשש כלל וא"כ פשיטא דבשינה פסול דהא הוי כלא כתב. וברור דכוונת התוס' דוודאי בלא כתב כלל כשר רק בשינה פסול דאם יתברר אח"כ שלא היו שם באותו יום יאמרו שטר מזוייף הוא ומהאי טעמא קשיא להו שם כיון דגט מאוחר כשר יאמרו שהוא מאוחר ועל זה תרצו דבאמת צריך עדים וסופר ביום הכתוב בגט באותו עיר ע"ש. ואף דכתב ר"ת בנשתנה דבר שאינו צריך כשר היינו כמו כהן ושינוי מקום האיש שאין כאן פסול בעיקר הגט רק שיש לחוש אחר הוא שגירש על זה אמרינן דעדים לא דייקי על זה. אבל בזמן ומקום עמידת העדים שזהו הכחשה והזמה לכל הגט כיון שמבררין שהעדים לא היו שם בוודאי על זה קפדו ושפיר חיישינן לפסול הגט לומר מזוייף הוא

ובהכי ניחא נמי מה שתמה הר"ן על ראיית ר"י דבשט"ח כשר מהך דשטרות המאוחרין דפאד"מ דהתם אין הכוונה כלל כך רק שנכתב קודם באמת באותו עיר הכתוב בגט ונתאחר לאחד בניסן ובאמת הוא תמוה דהתוס' גופא פרק אד"מ השיגו על פירש"י שם ופרשו כדברי הר"ן ע"ש אבל באמת דברי ר"י ברורים כיון דעיקר החשש הוא שיאמרו דהשטר מזוייף כיון שלא היו העדים שם ביום הכתוב בגט ועל זה הביאו התוס' ראי' דבשט"ח כשר דהא חזינן דמאוחר כשר א"כ אין חשש דיאמרו מאוחר הוא ומהאי טעמא הקשו התוס' אח"כ דגם בגט יש להכשיר דגט מאוחר ג"כ כשר רק דעל גט מאוחר תרצו דיש לומר דאינו כשר רק אם יהיו העדים וסופר ביום הכתוב בגט באותו עיר ועל זה כתבו מקודם דמאוחר בשטר מזינן דכשר אף דבאמת לא היו העדים ביום הכתוב בשט"ח בעיר זה דאפי' לפי' התוס' פאד"מ והר"ן כאן ס"ס באחד בניסן שהוא יום הכתוב בגט לא היו שם וכיון דשמעינן דמאוחר בשט"ח כשר אפי' לא היו שם ביום הכתוב בשט"ח באותו עיר א"כ אין מקום לפסול בהי' בשילי וכתבו בהיני דהא יאמרו מאוחר הוא אף שיתברר שלא היו בהיני ביום הכתוב בשט"ח וכן דייק ר"י בהדיא. אלמא אע"פ שלא היו בעיר ביום הכתוב בשטר הרי בהדיא דנמשכו כפי פרושם פרק אד"מ וכפי' הר"ן כאן דלא כפירש"י שם דלפירש"י הי' לו לומר שלא היו בעיר ביום כתיבת השטר ומדכתבו ביום הכתוב בו ע"כ דביום כתיבתו היו שם רק ביום הכתוב בשטר לא היו ומ"מ נווכח משם דגם כאן כשר כיון שיש לומר מאוחר הוא ולא איכפת לן מה שלא היו שם בזמן הכתוב בשטר וזה שהקשו בגט ג"כ הא מאוחר כשר הוא ויאמרו מאוחר ומאי חשש יש. ותרצו דבגט מאוחר אינו כשר רק בהיו בזמן הכתוב בגט באותו עיר היפוך מה שהוכיחו בשט"ח וזה ברור ודברי הר"ן צ"ע. עכ"פ ברור דכוונת התוס' דבלא כתב כלל כשר רק בשינה פסול ולא דמי להא דר"ת כנ"ל:

אמנם לכאורה יש להוכיח מהש"ס גופא דבלא כתב פסול דוודאי יש להבין מה זה שתרצו בסופר כי הא דרב אמר לספרי דמשמע דכהאי גוונא מיירי במשנה. ומה צורך לזה בפשיטות הי' לו לומר ששינה הסופר מקום עמידתו ועמידת העדים ומה צורך לומר דמיירי דנמסר להם מילי בעיר הנכתב בגט רק כתבוהו במקום אחר ורב דקאמר לספרי דביקש להודיעם דאפי' בכה"ג לא יחשבו שיכולין לכתוב אותו עיר שנמסר להם מילי רק מ"מ יכתבו מקום הכתיבה אבל במתניתין יש לומר בפשיטות ששינו וכתבו עיר אחרת וברור דהכוונה מהך קושיא הנ"ל גופא דאי בלא כתב כלל כשר למה בשינה פסול ואי בלא כתב פסול [דבאמת בוודאי פסול לר"מ כיון דלכ"ע מטבע של חכמים לכתוב המקום כמבואר ברמב"ם ופוסקים להדיא וכן בש"ס יבמות מוכח להדיא דכותבין המקום] א"כ למה לי שינה בלא כתב כלל פסול ועל זה משני בסופר ושינה היינו שכתב מקום שנמסר לו מילי ובזה ס"ד דעדיף מלא כתב כלל שאי הי' הדין לכתוב בכהאי גוונא מסירת מילי הרי נכתב המקום כדינו רק לפי שאין לכתוב אפי' בכהאי גוונא רק מקום הכתיבה הוי לי' שינוי ופסול וכמו שכתבו התוס' בשינה שמו דקמש"ל בב' שמות ה"ה הכא קמש"ל בשינה וכתב מקום מסירת מילי וזה ברור

אך לפי זה יתחדש עלינו קושיא בתוס' בד"ה כי יתביתי כיון דהוכחנו דבלא כתב כלל פסול ג"כ א"כ כל מה שכתבו במאוחר אינו דמ"מ פסול מטעם דעכ"פ לא כתב כלל שם המקום וע"כ דס"ל לתוס' דאף דבלא כתב כשר יש טעם לפסול בשינוי א"כ למה לי לאוקמא משנה במסירת מילי ולא בשינה סתם ומדאוקמה במילי מוכח דבדלא כתב כלל פסול והוצרך לאוקמא בשינה במילי דקמש"ל רבותא דמ"מ פסול וא"כ אין מקום לכל דברי התוס' לכאורה. אמנם דברי התוס'