תפארת יעקב אבן העזר גיטין עג

משום גזירה דכתב סופר א"כ ממילא לק"מ מכל הנ"ל ואין צורך למה שכתבו התוס' ריש גיטין בד"ה כתב. ונראה שסובר דאפי' למ"ד משום בת אחותו לא שייך בזה דכיון דכתב ידו הוא לא יוכל לחפות ואף דהודאתו כק' עדים מ"מ פשיטא אם יאמר בעל פה שגירשה לא יאומן רק מכאן ולהבא ומה נפקא מינה כתב ידו או מאמרו ודבריו נראין כמעט מוכרחין דאל"כ היינו אין בו זמן ותרתי למה לי תדע דלא חשיב מוקדם וע"כ דהיינו הך א"כ כ"ש כתב בכתב ידו ולפי זה שפיר פי' כאן דלא ירצו לכתוב גט כזה. ומ"מ לדינא העיקר כהרמב"ם דאיזה חשש יש בחתך הזמן ונתן לה דהא שמא יחפה בגט זה וודאי לא שייך כיון שכבר נתן לה במה נפשך אם יוכל לחפות אף עכשיו יחפה ואי משום גט אחר כדי שלא יעשה כן הא לרמאי לא חיישינן וכמו שכתבתי לעיל בגט שניתן לאחר כתיבתו דמכשרי הרמב"ם ורמב"ן והיינו משום דאין חשש עכשיו כלל ולגט אחר לא חיישינן דלא מקדים וה"ה בחתך לא חיישינן. ולפי זה יש לומר דגם רש"י מודה לפי המסקנא דלרמאי לא חיישינן א"כ כמו דמשני על כתבי' ואותבי' בכיסתי' דלא מקדים איניש פורענות לנפשי' ואם אירע דניתן אחר יום הכתיבה כשר א"כ ה"ה חתך ממנו הזמן כיון דלא חשו רבנן להכי ממילא אם עשה כן ונתנו לה כשר כמ"ש וזה ברור לפע"ד וצ"ע דרוב הפוסקים חולקין

והנה התוס' שם הקשו על רש"י שפי' ביבמות גבי מחקה לזמן שאם תמחוק הזמן תיהרג והכא משמע בהדיא דגזי' לזמן לא תיהרג רק רבנן לא חשו להכי ולפעד"נ דלק"מ אדרבא תיקשי למה קאמר הכא גזי' לזמן ולא שתמחוק הזמן או ימחוק הוא וכמעט על זה ליכא לשנויי כלל לרמאי לא. חיישינן דנהי דהוא לא יעשה רמאות שיתן לה גט בחתך הזמן אבל האשה, עצמה תמחיק הזמן ותציל עצמה וברור דלמחיקה דיש ריעותא בגוף הדבר שבאה להציל עצמה אנו רואין הזמן מחוק וכמו כן שתחתיך הזמן יראה דע"מ ידעו דעכ"פ הי' גט בזמן א"כ הרי נתברר דחתכה ויש ריעותא בגוף ההצלה ואינה, נאמנת אבל עכשיו כשהוא יחתוך הזמן הכוונה שיתן לה בלי זמן כלל וכיון שכך ניתן אין ריעותא בגופו כלל בפרט שיאמר שלא הי' בו זמן כלל וכן ע"מ ידעו דבאמת לא הי' זמן] דדוקא בגזי' לזמן דיאמר דלא הי' בו זמן כלל תוכל להציל עצמה ולא כשיהא מקום הזמן מחוק דממקום שבאת יש ריעותא. תדע שהרי גט, שיש בו בגופו פסול רק בע"מ א"כ האיך תוכל להציל עצמה בגט שיש בו מחק בזמן שתאמר שנתגרשה משא"כ כאן שתאמר שלא הי' בו זמן כלל

סעיף ט. (יז) גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו ואפי' נתנו לה מיד אין הגירושין חלין עד הזמן הכתוב בו (יח) ויש פוסלין גט מאוחר

(יז) גט שזמנו מאוחר. דעת התוס' שאינו גט רק עד זמן הכתוב בגט וכן מסקנת הרא"ש להחמיר ולא להקל ודעת הראב"ד דכשר לגרש בו מיד והקשו עליו האיש בו משום בת אחותו וכן בכל גיטין מאי הועילו בתקנתן יתן לה גט מאוחר או שתאמר מאוחר הוא ומקודם נתגרשתי אבל באמת המעיין בלשון הראב"ד בהשגתו יראה דלק"מ דוודאי מודה הראב"ד דסתם גט מאוחר הבא לפנינו אין אנו דנין אותה למגורשת רק מעת הזמן הכתוב בגט דכיון דמאוחר הוא מסתמא אז נתגרשה אף שנתנו לה קודם וכמו דבלי גט אינה יכולה לומר נתגרשתי למפרע רק דאם ידוע באמת על פי עדים שנתנו לה סתם, או שאמר בפי' הרי את מגורשת אז סובר הראב"ד דיכול לגרש בגט מאוחר שתהא מגורשת מיד הילכך ממילא ליכא משום בת אחותו דפשיטא כל דלא ידענו כיצד היו הגירושין אמרינן דאז גירשה אף שנתנו לה קודם דהא הזמן מאוחר לפנינו ומאיזה צד נימא דמקודם גירשה ומהאי טעמא כתב הראב"ד דאפי' ידוע שנתן סתם ומגורשת מיד יש לו פירות עד הכתוב דאל"כ לאיזה צורך איחרוהו ואם תאמר דאין לו פירות היינו מוכרחין לומר דלא גירשה כלל עכשיו ואם אמרינן דהואיל ואמר סתם מגורשת א"כ האיחור לפירות הוי ואם אינה רוצה בזה ממילא אינה מגורשת כלל דהא בהכרח לאיזה ענין הי' האיחור או שלא תתגרש או שתפסיד הפירות ונסתלקה קושית הרא"ש ג"כ וכן מבואר בראב"ד דכתב דהוי כאילו התנה והיינו דאל"כ לא תתגרש כלל רק עד הזמן ההוא ולכך אמר סתם דאם תפסיד הפירות רצונו שתתגרש מיד וזה ברור ועיין בסמוך

יח) ויש פוסלין גט מאוחר. זהו מדברי הרמב"ם וכתב הכ"מ דהטעם דסובר דמגורשת מיד וחייש שמא יחפה והקשה הב"ש מ"ש מחתך הזמן ולא ידענא מאי קשיא לי' דשאני תתך הזמן דליכא למיחוש למידי כיון דלרמאי לא חיישינן משא"כ מאוחר אי מכשרת לי' יוכל לחפות לעשות מאוחר והנה העיקר הראי' דמאוחר כשר הוא מפרק גט פשוט מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט וא"כ תיקשי הא יהא מאוחר עיין בתוס' ור"ן. ובאמת הוא תמוה לפע"ד דוודאי י"ל דבאמת מאוחר פסול משום בת אחותו והתם הא באמת אינו מאוחר כלל דהא כדין נכתב רק שיש לחוש שהוא יעשנו פשוט א"כ מה בכך במה נפשך אם ימתין עד הזמן הרי באמת לא תתגרש רק עד הזמן ואינו מאוחר כלל רק אז נתגרשה, והאיך יחפה עלי' ואם יפתחנו תכף ויתן לה דהשתא בע"כ מאוחר הוא א"כ באמת יפסל והרי גט פסול הוא ואם יאמר האמת שהי' מקושר ופתחו א"כ לא יוכל לחפות במה נפשך אי הי' מקושר ידעינן אימת נתגרשה ואי הי' פשוט הרי מאוחר הוא ופסול ושם אמרינן דמקושר שנכתב כדינו רק עדיו מתוכו כשר דיכול לפתחו ולומר האמת דהי' מקושר ופתתו או יפתחנו לפני עדים דראו דאינו מגרש בגט מאוחר רק בגט שנכתב כדינו וזה ברור. וכן צריך לומר בתוס' דהקשו על ר"ל מדקאמר משום פירי ולא לר"י דמעיקרא מבואר דלהך טעמא דבת אחותו אין כאן קושיא מהתם כלל ודו"ק. אמנם אפי' למ"ד משום פירי נראה דלק"מ דמאי חשש אם ימסרנו לה כמות שהוא מקושר פשיטא דאין חשש דהיא תגבה הפירות כדין שלא תפתח כלל ועוד דאפי' תפתח ותראהו לב"ד הרי ידוע אימת נקגרשה ואף אם נחוש שהוא יפתחנו וימסרנו לה ויאכל הפירות עד זמן השני הא ליתא דהא היא תוציא הפירות מיד ממנו ואם יאמר מאוחר הוא הרי נפסל באמת וע"כ שיאמר באמת דמקושר הי' או ימסרנו לה מקושר א"כ מאי חשש יש באופן שלא ירדתי כלל לסוף דעת התוס' והראב"ד והר"ן בזה וכ"ש למ"ד משום בת אחותו ודוק היטב

סעיף י (יט) אם דילג הסופר לבריאת עולם כשר

סעיף אי אם דילג האלפים והמאות רק שכתב בכך וכך לפרט כשר ואפי' אם דילג גם בריאת עולם

סעיף יב. אם דילג חמשה ולא כתב אלא אלפים כשר

סעיף יג. אם כתב הכלל והפרט הקטן ודילג הפרט האמצעי כגון שכתב ה' אלפים וי"ז ודילג וג' מאות פסול ואם נשאת לא תצא ויש מי שאומר שמצריכין לה גט כשר מבעלה הראשון ותשב תחת השני

(יט) אם דילג וכו' עד ודילג הפרט האמצעי. כל אילו הסעיפים מבוארין אצלי בספרי ת"י בח"ה סי' מ"ג ע"ש ושם ביארתי כי, דברי מהרא"י נכונים בדין זה דלא כהש"ך גם הראי' שהביא מהרא"י מדברי הרא"ש פ"ק