תפארת יעקב אבן העזר גיטין עב

שבוע דאין בו משום טריפה שלא כדין רק דלא אהני על זה אמרינן דאהני לשבוע דלקמי' אבל מוקדם ונכתב ביום דיש בו משום טריפה שלא כדין מה בכך דאהני לשבוע דלקמי' ולבתרי' מ"מ תטרוף שלא כדין מלקוחות. ואם בא לפרש דבמוקדם ונכתב ביום אפי' משום בת אחותו איכא וכן מוכח באמת מפירש"י ותוס' שם א"כ לא הי' לו לחלק חילוק זה דהא בגיטין הבאין ממדה"י וכתבי' ואותבי' בכיסתי' דלא נכתב בשקר ומ"מ פריך בש"ס מאי הועילו וע"כ כמו שכתבו התוס' שם לחלק בין היכי שניתן באמת ביום כתיבתו בין לא ניתן ביום כתיבתו א"כ פשיטא דמהאי טעמא גם נכתב ביום ומוקדם פסול דבהא לא אמרינן אהני לשבוע דלקמי' ולטעמו של הב"ש לא הוי מקשה מגיטין הבאין ממדה"י דלא נכתב בשקר ואהני לזמן שקודם הכתיבה

והנה בדעת רש"י כתב הב"י דמכשיר כל הני אפי' לכתחילה והיינו ממה שפי' בד"ה כשר לכתחילה ולפעד"נ דהא ליתא דאין דרכו של רש"י לפסוק דין ומנין לו דבר זה וברור דכוונת רש"י דלא תימא כשר היינו אם ניסת לא תצא והא ליתא דהא באין בו זמן כלל כך הדין לכך פי' כשר לכתחילה דבאין בו זמן לכתחילה לא תנשא וכאן כשר להנשא לכתחילה אבל לכתוב זמן כזה לכתחילה בוודאי לא מדמבעי' להו בש"ס דיעבד משמע דלכתחילה פשיטא להו דאין כותבין כך לכן העיקר דרק דיעבד כשר. ובהכי ניחא מה שנהגו שלא ליתן גט באייר ולא סמכו בשעת הדחק על דעת רש"י דמודה דלכתחילה אין לכתוב זמן כזה וצריך לכתוב מבואר עד שנדע יום הגירושין ממש וזה ברור

(טו) היום גרשתי' וכו'. בש"ס פרק גט פשוט (דקע"ב) גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אפי' לא כתב בו רק היום גרשתי' כשר ואמרינן התם דאתיא כר"א דע"מ כרתי, והנה הרשב"ם פי' שם דלר"א גט שאין בו זמן כלל ג"כ כשר ולפי זה הרמב"ם דלא ס"ל כרשב"ם בהא דהא פסק כר"א ופוסל גט שאין בו זמן א"כ למה הכשיר בהיום גרשתי' וצריך לומר דסובר הרמב"ם דס"ד דהיום הוי זמן ממש והיינו דבאמת הי' דעתו שתתגרש באותו יום שתראה גיטה א"כ ה"ה בממך אמרינן דהי' דעתו באמת להתחייב למי שיצא מת"י אפי' נפל והוא מצאו כמו הכא אף דבאמת נתגרשה קודם רוצה שיחולו הגירושין ביום שתראה גיטה לא קודם לכך הוי כיש בו זמן ועל זה משני דהא ליתא רק עיקר סמיכתו הי' על עידי מסירה דבאמת הם יודעין היום שגירש בו וכוונתו היום יום הידוע לע"מ ולכך הוי כיש בו זמן משום שאינו יכול לחפות כלל דכיון שנכתב בגט היום לא תוכל לומר שנתגרשה מקודם רק בע"מ (דאם הי' כוונתו בלי ע"מ א"כ ע"כ דלא נתכוון רק על יום שתראה גיטה] הילכך ממילא לא דמי לממך דאין לנו להשגיח רק על ממך בלבד וזה לא אמרינן דבאמת התחייב לכל מי שיוציאנו וכן גבי גט לא אמרינן דבאמת נתכוון שתתגרש רק מהיום שתראנו דהא בע"מ תתגרש קודם רק הכוונה היום הידוע לע"מ וכל שתביא ע"מ שנתגרשה באותו יום מגורשת. והב"י כתב דטעמו של הרמב"ם דסובר כס"ד דש"ס לא כמסקנא ולא נהירא כלל דוודאי מודה הרמב"ם דבע"מ מתגרשת למפרע רק כל שלא הביאה ע"מ אנו דנין כפי משמעותו של גט והאיך תציל עצמה בגט שכתוב בו היום שתתגרש למפרע וכל קודם היום הוי כאין לה גט כלל ובחזקת אשת איש שלא כוון שתתגרש למפרע רק בע"מ דכך הכוונה היום הידוע לע"מ וא"כ צריכה להביאם

והנה הב"ש הביא בשם הש"ג דדוקא כשנתברר ע״י ע"מ דהיום זמנו ומשמע שם מדברי הש"ג דאם הוציאה גיטה אח"כ אף שהביאה ע"מ דאתמול נתגרשה לא מהני דהוי כאין בו זמן ולא הוי היום גרשתי' זמן רק כשהגט יוצא מת"י באמת באותו יום בע"מ. והנה הב"ש הקשה עליו דלפי דבריו האיך מדמה גט לשט"ח כיון שצריך בירור דהיום נתגרשה ה"ה התם צריך בירור דהוא המלוה ע"כ והוא תמוה ואדרבא מהך סוגיא הוא שהכריחו לש"ג לומר כן דוודאי אי אפשר לפרש כפי' רשב"ם הנ"ל דהא קיי"ל אפי' לר"א גט שאין בו זמן פסול לזה פי' הש"ג דמעיקרא וודאי הוי ס"ד דבאמת היום הוי זמן דהגירושין חלין בזמן שתראה גיטה וע"ז משני דהא מני ר"א הוא ול"מ היום גרשתי' רק בע"מ דהיום נתגרשה ואי לא כתב היום הוי גט שאין בו זמן ואם כתב בו היום הוי כיש בו זמן כיון דע"מ מעידין דהיום נתגרשה ובגט כתוב היום ובלי ע"מ באמת לא תוכל להתגרש והוי גט פסול א"כ ממילא לא שייך שמא יחפה ואהני דלכתחילה לא תנשא ובע"מ וודאי לא יוכל לחפות וליכא חשש כלל ומ"מ מדברי הפוסקים וודאי נראה דלא בעינן ע"מ רק דס"ל דאם תרצה לחפות אז תצטרך ע"מ וממילא אין כאן חשש כנ"ל. ובאמת נראין יותר דברי הש"ג דהיום לא מהני כלל בלי ע"מ ועכ"פ אין מזה קושיא על הש"ג ועמ"ש לעיל ס"ק ב' בזה

סעיף ח. (טז) כתב בו זמן וחתך ממנו הזמן ואח"כ נתנו לה כשר ויש פוסלים

(טז) כתב בו זמן וחתך וכו' ויש פוסלין. זהו מה שפירש"י בש"ס אהני דלכתחילה לא תנשא ולא כתבי לי' סופרי הדיינים ולא חתמי עלי' סהדי ולפי זה ממילא מה שהקשו גזי' לזמן אין הכוונה דבזה תצא לכתחילה רק דבזה לא יועיל מה שלא יכתבו סופרי הדיינים דהם יכתבו זמן והוא יחתכנו ויתן לה אבל הרמב"ם מפרש כפשוטו דאהני דלכתחילה לא תנשא ופריך גזי' לזמן דבהא יכולה להנשא ומשני לרמאי לא חיישינן. ויש לי ראי' לדברי הרמב"ם דלפירש"י תיקשי הא שם במשנה אמרו כתב בכתב ידו ואין עליו עדים אם ניסת לא תצא א"כ מה בכך דלא יכתבו סופרי הדיינים ימסור לה גט כזה ויחפה עלי' וע"כ משום דהא נמי לכתחילה לא תנשא שוב ליכא חשש חיפוי וא"כ ע"כ דהקושיא גזי' לזמן דאז תנשא לכתחילה. גם לפי מה שכתבו התוס' ריש גיטין דכל דפסלו רבנן בגט מדינא מפסדת האשה הפירות א"כ תיקשי מאי מקשה מאי הועילו דהא וודאי משמע דהקושיא בין לר"י בין לר"ל דאל"כ הוי לי' לומר הניחא לר"ל לר"י מא"ל והשתא לר"ל מאי קושיא כיון דרבנן פסלו הגט כדין מפסדת הפירות משא"כ אי הגט כשר תפסיד שלא כדין דמהאי טעמא כתבו התוס' שם דפסלו כתב בכתב ידו דאם לא נפסלנו תפסיד שלא כדין משא"כ השתא שהוא פסול. וצריך לומר דבאמת כך הכוונה אהני דלכתחילה לא תנשא וכיון שכן בדין אין לה פירות אף דאם ניסת כשר כיון דלכתחילה פסול אין לה פירות משא"כ אי הי' כשר לכתחילה היתה מפסדת שלא כדין ולפי זה ממילא גם לר"י כך הכוונה כיון דלכתחילה לא תנשא לא חיישינן שיחפה עלי' בגט פסול לפנינו

ועוד נראה דסובר הרמב"ם באמת כדעת הטור סי' זה דכיון דתקנו רבנן דגט כזה פסול הוא א"כ אף אם ניסת לא תצא היינו דהא מ"מ אנו רואין שגירשה ומגורשת מעכשיו אבל לחפות שתהא מגורשת למפרע לא יועיל כיון שאין בו זמן דרק אם כשר הוא אמרינן דהרי גרושה לפנינו כמו שכתבו התוס' שם אבל לא כשהוא גט פסול לא שייך לומר דאהני גט זה שתתגרש למפרע בלי זמן והשתא הכוונה אהני דלכתחילה לא תנשא וכיון שגט פסול הוא לא יוכל לחפות רק שתהא מגורשת מכאן ולהבא אם ניסת ולא שתהא בחזקת מגורשת למפרע בגט פסול זה שאין בו זמן וזה ברור

אמנם רש"י לטעמו אזיל דפי' טעמא דכתב בכתב ידו