תפארת יעקב אבן העזר גיטין עא

שהקשו ממצא שטרי חוב יש ראי' ברורה דלא כפירש"י וכן ראיתי להרמב"ן ז"ל שהקשה כן דלא כהתוס' והרא"ש] דמוכח דאינה צריכה ראי' רק בגט שנפל ופירשו הם סוגית הש"ס דכיון דיש לו עד שעת נתינה תוכל לברר ע"י שתביא הגט לב"ד תיכף וידעו שנמסר לה היום ואין צורך לזמן

וקשה לי על דבריהם ז"ל דהא בש"ס פריך כתב בו שבוע חודש שבת מאי וקאמר אהני לשבוע דלקמי' ולשבוע דלבתרא וע"כ דלשבוע דלבתרא היינו למ"ד משום פירי א"כ תיקשי הא עיקר התועלת בזמן כדי שתגבה משעת חתימה והשתא כיון דבלא"ה אינה יכולה לגבות רק משבוע דלבתרא א"כ מאי תועלת בזמן הא קודם שבוע תוכל לגבות הפירות שתראה גיטה לב"ד ומה צורך לזמן לשבוע דלבתרא. ודוחק מאוד לומר דיש תועלת בזמן כשלא יגרשנה כלל רק עד שבוע דלבתרא ואז תגבה הפירות דשבוע דלבתרא בזמן משא"כ בלי זמן לא תגבה גם משבוע דלבתרא עד שתראה גיטה לב"ד הא וודאי ליתא דמאיזה צד נחוש שלא יתן הגט לה רק עד אחר שבוע. תדע שהרי הקשו על רש"י ז"ל הר"ן והרמב"ן דבשמעתין מוכח דלא מקדים איניש פורענות לנפשי' ולמה נחוש שנתאחר הנתינה והשתא תיקשי גם לר"ל ובלי זמן למה נחוש שלא יתן ביום כתיבתו הא לא מקדים איניש וע"כ כמו שכתבו הר"ן והרמב"ן גופייהו דהחשש הוא דפעמים שיהא גומר בלבו לגרשה רק שיראה אח"כ בנכסי אשתו קמה לקצור וענבים לבצור ושמיט ואכיל להו ואח"כ יגרשנה והיא תפסיד משעת חתימה ע"ש בר"ן ורמב"ן וא"כ ממילא לאחר שבוע מה חשש יש כיון שבשעת כתיבה גמר בלבו לגרשה מיד דלא מקדים איניש וכו'. ואי דראה מיד קמה לקצור א"כ אפי' בכותב שבוע יעשה כן ולאחר השבוע כבר הגט בידה דהא לא מקדים איניש פורענות לנפשי' והוא תמוה לפע"ד. ובלא"ה דחוק מאוד לומר דחיישינן שיכבוש הגט אצלו כל שבוע ובשביל זה נתקן זמן וע"כ צריך לומר דאף דיכולה להראות הגט לב"ד מ"מ תקנו זמן כדרך שאמרו בכל מקום אשה בושה לביא לב"ד לכך חששו לתקן לה זמן א"כ אכתי תיקשי ר"י מ"ט לא אמר כר"ל דמה בכך דיש לה עד שעת נתינה מ"מ בזמן תגבה הפירות משא"כ בלי זמן אפי' משעת נתינה תפסיד דלא תבוא לב"ד להראות גיטה כנ"ל. ולפי זה דברי רש"י מוכרחין לכאורה דע"כ צריך לפרש דאין תועלת בזמן דאפ"ה תצטרך לבוא לב"ד בע"מ א"כ מה צורך לזמן

אמנם קושית התוס' לכאורה קושיא עצומה היא מהך דפ"ק דב"מ אבל לפע"ד נראה דלק"מ ובלא"ה האיך אפשר דכוונת רש"י דצריכה ראי' לר"י לעולם א"כ מוכרח דגט מוקדם אינו רק שלא תנשא אבל אם ניסת לא תצא דהא אין בו חשש טריפה שלא כדין דצריכה ראי' רק חשש בת אחותו א"כ למה יגרע מגט שאין בו זמן ואדרבא טפי יש משום בת אחותו באין בו זמן כמ"ש לעיל ומ"מ אם ניסת לא תצא וכ"ש מוקדם וא"כ תיקשי האיך פירש"י בשעת הדחק דניסת הא גם לרבנן כשר בניסת. ודוחק לומר דניסת פי' אליבא דר"ל דלדידי' אינה צריכה ראי' א"כ בנכתב ביום גרע דיש חשש טריפה שלא כדין והלך לדרכו פי' לר"י דהא לא נחלקו ר"י ור"ל בדבר זה כלל

אבל באמת ברור דמודה רש"י דלר"י ג"כ כל שתקנו זמן משום, בת אחותו אינה צריכה ראי' כלל דכיון דחכמים תקנו זמן שלא יוכל לחפות כל שרואין העדים שלא נמסר ביומו נותנין על לבם לזכור הזמן שנמסר שלא תוכל לחפות דהא לכך תקנו זמן משא"כ אי הזמן משום פירי אבל לזנות לא חיישינן כלל א"כ משום פירי אף אם יהא כתוב זמן באמת הצטרך ראי' כיון דיש לו עד שעת נתינה והעדים אין צריכין ליתן אל לבם מהאי טעמא גופא דמאיזה צד תוציא הפירות בלי ראי' אבל משום זנות פשיטא דבלי ראי' לא נהרוג אותה וא"כ פשיטא דהעדים נותנין אל לבם ומוציאין קול שלא נמסר ביומו הילכך ממילא כל שלא ידענו מהקול שלא נמסר ביומו דנין דמסתמא נמסר ביומו הילכך שם בב"מ דאליבא דאמת קאי דטעמא משום בת אחותו שפיר אינה צריכה ראי' רק בנפל דאיתרע אבל השתא דקאי דהזמן משום פירי א"כ אי יש לו עד שעת נתינה בוודאי היתה צריכה ראי' וא"כ אין תועלת בזמן והוצרך לומר משום בת אחותו ואז באמת אינה צריכה ראי' דוודאי קול הי' יוצא דלא נמסר ביומו כיון דיוכל לחפות כנ"ל ברור בכוונת רש"י. ולפי זה שפיר כתב רש"י לקמן דשעת הדחק ניסת דלרבנן אפי' ניסת תצא דשאני מוקדם דיש בו משום טריפה שלא כדין אפי' לר"י דאינה צריכה ראי' כלל

סעיף ו. (יב) אמר לשנים לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתו ונתאחר הדבר ימים או שנים או שנמצא הגט פסול והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין אלא הזמן שאמר להם הבעל לכתוב בו ולא אותו המקום כיצד היה בירושלים כשאמר להם הבעל והיו עומדים בתשרי ונתאחר עד ניסן והרי הם בלוד כותבין הזמן מניסן ובלוד

(יב) אמר לשנים. זהו לשון הרמב"ם ספ"א ולשיטתו אזיל דחתם סופר ועד כשר אבל לדידן לא משכחת האי דינא רק בשלשה והוא מדגרסינן בהמגרש הי' במזרח וכתב במערב מאן אי בעל היינו שינה שם עירו אלא סופר כדאמר להו רב לספרי משמע דכהאי גוונא הגט פסול אבל באמת זהו לר"מ אבל לרבנן רק לכתחילה אין לעשות כן דמיחזי כשיקרא וכן הרמב"ם לא זכר הי' במזרח רק שינה שם עירו בבעל בטל הגט דבהא מודי רבנן כמבואר בש"ס אבל הי' במזרח בסופר כהך דהכא דפליגי רבנן אין קפידא רק לכתחילה. ולפי זה פשוט הוא שגם הזמן שזכר הרמב"ם פה עם המקום ג"כ אינו מעכב דיעבד והיינו דכה"ג לא הוי מוקדם. וזהו הוכחת הטור דבנמסר שלא ביום כתיבתו אפי' שליח אינו צריך דהא מוכח בש"ס להדיא דנמסר שלא ביום כתיבתו עדיף ממוקדם כמו שכתבתי לעיל וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו. אמנם יש לי לדון בענין זה דבשלמא בש"ח דכותבין פלוני אמר לנו שייך לכתוב מקום שהן עומדין בעת כתיבה אבל בגט דנכתב בלשון הבעל כאילו הוא כותבו האיך יכתוב מקום שהסופר עומד בו בעת כתיבה כיון שהבעל אינו עומד שם ואי דהבעל עומד שם עכשיו א"כ האיך ס"ד לכתוב מקום הציווי כיון שעכשיו עומד כאן האיך יכתוב שעומד שם מה שעומד כאן ועמ"ש לקמן סי' קכ"ח ס"ק ה' באריכות בזה ואין כאן מקומו

סעיף ז. (יג) גט שלא כתב בו שם היום אלא בשבת ראשונה או שניה מחודש פלוני או בחודש פלוני או בשנה פלונית ולא הזכיר החורש אפי' כתב (יד) בשבוע פלוני כשר וכן אם כתב (טו) היום גרשתיה כשר שמשמעו היום הזה שיצא בו הגט

(יג) גט שלא כתב בו שם היום. עב"ש ס"ק י"א שכתב דדין זה הוא מהריב"ש סימן קי"ד והוא תמוה דהוא הבין, כוונת המחבר שלא כתב היום של ימי השבוע דהיינו בשלישי בשבת וכדומה והא ליתא רק כוונת המחבר שלא כתב יום מספר החודש דהיינו י"א לחודש וכדומה רק כתב מספר השבתות כמה שבתות בחודש ובזה יש מחלוקת בין הפוסקים אי מותר לכתחילה או דלכתחילה צריך לבאר הזמן מבואר היטב ויתבאר בסמוך בזה אבל ימי השבת לכ"ע מותר לכתחילה לכתוב כך

(יד) בשבוע פלוני. עב"ש ס"ק י"ב דלא דמי למוקדם נכתב ביום וכו' והוא תמוה דדוקא בכתב