תפארת יעקב אבן העזר גיטין ע

מיחזי כשיקרא [ואף דלר"מ משמע בהמגרש דפסול כה"ג אבל לרבנן וודאי כשר ורק בשינה שמו ושם עירו בטל לכ"ע וכן מוכח ברמב"ם] ולזה ס"ל להטור דטעמו של הרמב"ם דסובר דמשום מוקדם ליכא כיון שניתן ע"י שליח ואית לי' קלא כמו גיטין הבאין ממה"י ולכך כתב דאין לעשות כן משום דמיחזי כשיקרא כמו שאמרו על המקום דלית בי' חשש טריפה שלא כדין דמ"מ לא יעשו כן משום מיחזי כשיקרא ה"ה בזמן אף שאין בו מחשש טריפה שלא כדין אסור לעשות כן משום שיקרא. ולפי זה ממילא מוכח דגט שלא נמסר ביומו אפי' שליח אינו צריך דכיון דע"י שליח אפי' מוקדם לית בי' חשש ובמשנה מוכח להדיא דגט שלא נמסר ביומו אין דינו כמוקדם וכיון דמוקדם כשר ע"י שליח ע"כ דגט שלא נמסר ביומו אפי' שליח אינו צריך וזהו דלא כר"י דמצריך שליח. וכן נראה להדיא מהתחלת דברי הטור שהביא דברי ר"י דר"י מחמיר בזה להצריכו שליח דוקא ולא דר"י מיקל בשליח זה וזה ברור לפע"ד

אך בעיקר דברי הטור בהבנת דברי הרמב"ם הא וודאי אמת דדעת הרמב"ם להכשיר גט שלא נמסר ביומו לגמרי כדמוכח להדיא בדבריו רפ"ב דמדכתב בפשיטות ומגרש בו בכל עת שירצה ולא זכר שליח כלל בוודאי אפי' בלי שליח מתיר אבל מ"מ במוקדם נראה דאין מדברי הרמב"ם הנ"ל ראי' דמכשיר מוקדם ע"י שליח דמלבד מה דיש לומר דמודה במוקדם שלא נכתב מתחילה ליתנו ע"י שליח ונכתב בפסול אף שרוצה לתקנו ליתן ע"י שליח לא מהני דגט פסול ובפסול נכתב אבל אם נכתב מתחילה מיד ע"י השליח שהוא ימסרנו לה לא נכתב כלל בפסול הילכך באמר לשנים לכתוב וליתן משום מוקדם יכולין לכתוב זמן הראשון דהם שלוחים והם כותבין אותו באופן שימסרוהו הם ואם באמת ירצה ליתנו בעצמו לא יתנוהו לו ואין כאן פסול כלל [ואין לומר דגם הטור נתכוון לזה ודייק שפיר ממילא דכל שנכתב בכשרות מתחילה כשר והיינו גט שלא נמסר ביומו דמ"מ יש לומר ע"י שליח דוקא אפי' נכתב בכשרות] אבל בלא"ה יש לומר דסובר הרמב"ם אף דקיי"ל כר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה היינו דוקא כשנתאחר ביד הבעל דלא רצה לגרש כלל ביומו לאיזה סיבה אבל אם סילק הענין מתחת ידו ומסר מילי לעדים לכתוב וליתן ביומו והלך לו והם נתאחרו מ"מ פשיטא דהוא מחל הפירות תיכף באותו יום שהי' בידם לכתוב וליתן וא"כ ממילא אין כאן חשש טירפא שלא כדין כלל

לכן נראה לפע"ד עיקר לדינא דגט מוקדם אין להכשיר אפי' ע"י שליח חדא דהעיקר לפע"ד בפי' סוגית הש"ס דעיקר הקושיא דס"ד דאין לה פירות רק משעת נתינה לכ"ע כיון דאין ראוי לגרש בו מיד א"כ לר"ל אין תועלת בזמן כלל ואדרבא מיגרע גרע וכן לר"י נהי דמשום בת אחותו ליכא דאהני לזמן דלקמי' כמו כתב בו שבוע מ"מ יש בזה משום טריפה שלא כדין ומשני דאית להו קלא ולכ"ע יש לה משעה שנמסר לשליח דמאז יוצא הקול שנתגרשה והוא ג"כ סילק עצמו מן הפירות לגמרי משעה שהוציאו מתחת ידו כמו בנתינתו לאשה הילכך אין חשש כלל אבל בגט מוקדם דפשיטא דלכ"ע אין לה פירות מזמן הגט א"כ יש בו משום טירפא שלא כדין ופסול ובפי' זה מיושב כל מה שהקשו הפוסקים בענין זה ואין צורך לדחוק למה שכתבו התוס' בד"ה כתבי' רק בכל הני ליכא משום בת אחותו כלל כמו שבוע שנה והקושיא בש"ס כנ"ל וכן בנכתב ביום ליכא משום בת אחותו כלל כמו שביארנו לעיל באריכות בפרט דבלא"ה דעת הרבה פוסקים אפי' לפי פי' התוס' והרשב"א והרא"ש שם מ"מ דוקא בגט שבא ממדה"י דא"א בענין אחר ולא בגט מוקדם דמה צורך לעשותו מוקדם הילכך ברור דמוקדם אפי' בא ממדה"י פסול וכמו שכתבתי לעיל ס"ק ט' והשגתי על הב"ש בזה דמה צורך הי' להם במדה"י להקדימו ולא עדיף ממוקדם דכאן אף דאי אפשר בענין אחר פסול. אמנם באמר לעדים לכתוב וליתן והם איחרו כתיבתו וכתבו זמן הקודם בזה יש לצדד ע"פ מה שכתבתי לעיל לשיטת הרמב"ם ב' סברות להכשיר בזה לכן בהא אפשר להקל בשעת הדחק ועיגון גדול עכ"פ אבל מוקדם דעלמא נראה שאין להקל כלל כמו שכתבתי

אמנם גט שלא נמסר ביום כתיבתו בזה נראה לפע"ד ברור לדינא דאפי' בלי שליח כלל כשר ולא יכולתי לידע מה חשש פסול יש בזה ואפי' בשט"ח דפסלו מוקדם אפי' מזמן שני לא פסלוהו רק גזירה שמא יגבה מזמן ראשון והעדים שכתבוהו כתבוהו בפסול לכך פסול אבל כאן דהעדים פשיטא דבהכשר כתבוהו דהם אינן צריכין לחוש שלא ימסרנו תיכף דלא מקדים אינש פורענות לנפשי' כדאיתא בש"ס והשתא כיון דהם כתבוהו בהכשר ואירע אח"כ דלא נמסר בו ביום ונתברר הדבר לפנינו מאיזה צד נפסלנו הא עכשיו בוודאי לא תגבה מלקוחות שלא כדין דהא נתברר לנו ומעיקרא ג"כ נכתב בכשרות דהעדים לא הי' להם לחוש גם אין לחוש שמא יעשה פעם אחרת ולא יתברר דהא לא מקדים איניש פורענות לנפשי' א"כ מאיזה לדנחוש גם מחשש בת אחותו לא מיבעי' לפי מה שכתבתי לעיל והוכחתי בראיות ברורות דכהאי גוונא ליכא משום בת אחותו כלל דאהני לזמן הקודם אבל אפי' אי נימא דאיכא מ"מ פשיטא דגט זה שנתברר לנו יום נתינתו דאין בו חשש בת אחותו רק לחוש שמא יארע פעם אחרת ולא יתברר א"כ בהא אין לחוש דלא מקדים איניש פורענות לנפשי' רק שיעשה אחר הזנות וא"כ לא יוכל לחפות דהא כתוב בו זמן כתיבה א"כ מאיזה צד יש לחוש לפסול גט זה והוא תמוה לפע"ד ולא מצינו גט או שטר שיצא מתחת יד העדים וסופר בהכשר ויפסל מתקנת חכמים ביד הבעל בלי שום שינוי ותוספת בו רק כמות שהוא ואם כבר נתכשר כיצד יפסל וחכמים לא פסלו רק בעת כתיבה שאם יכתב כך או יחתם כך פסול תיכף ולא כשכבר הוא כשר במה יפסל ומהאי טעמא לא הקשו בש"ס על גט שלא נמסר ביומו רק לס"ד דמקדים איניש פורענות לנפשי' בוודאי יש חשש שלא למסור גט כזה כלל ליד הבעל ומתחילה יפסל שמא לא יגרש בו תיכף וכתבו לחפות על זנות שתזנה או טריפה שלא כדין ואהא משני דאין לחוש לזה וכל שאין לחוש שוב כשר הוא אפי' אירע דלא גירש תיכף ואהא מקשה מגיטין הבאין ממדה"י דבהא יודעין שלא יומסר ביומו ואי אפשר כלל שתתגרש מיד רק לאחר זמן א"כ שפיר יש לחוש אבל בגט שלא נמסר ביומו באותו עיר מאי חשש יש כיון דכבר תרצו דלא מקדים שוב אין לחוש לגט אחר כיוצא בו שלא יתברר איחור נתינתו דהא לא מקדים וגט זה שנתברר לנו איחור נתינתו מאי חשש יש בו. גם מהך פלוגתא מאימתי מוציאין לפירות משמע להדיא דגט כזה כשר ודו"ק

ובאמת הי' הדבר קשה מאוד בעיני להקל במה שמפורש כמעט בכל הפוסקים לפסול ועכ"פ ע"י שליח דוקא עד שחפשתי בספרי הראשונים ז"ל ומצאתי להרמב"ן ז"ל בחידושי גיטין שלו לא הביא דבריו באחרונים ז"ל וז"ל והא דאמרינן לא מקדים איניש פורענות לנפשי' למימרא דלא חשו רבנן למילתא כלל ואפי' ידע נמי לא מיפסל וי"א דפסול ולא שמיע לי דא"כ ליתני מתניתין נכתב ונחתם ביום ונתן בלילה ועוד דאי הוי פסיל גיטין הבאין ממדה"י נמי לא הוי לן לאכשרינהו ואע"ג דאית להו קלא שלא ליתן דבריך לשיעורין עכ"ל. הרי להדיא כמ"ש וכן עיקר ומ"מ בוודאי לכתחילה כל שאפשר לתקן ע"י שליח או לכתוב אחר מהיות טוב וכו' אבל מוקדם אפי' בא ממדה"י אין לו תקנה כלל רק באמר לעדים לכתוב וליתן יש לצדד בשעת הדחק כנ"ל

(יא) וסתם גט אמרינן שנמסר ביום שנכתב. זהו מה שנחלקו רש"י ותוס' דמדברי רש"י נראה כפי מה שהבינו התוס' ופוסקים דעתו דלר"י דסובר יש לבעל פירות עד שעת נתינה צריכה לעולם להביא ראי' אימת מטי' גיטא לידה והתוס' דחו פירושו מסוגיא דפ"ק דב"מ [ובאמת ממקום שהקשו התוס' יש לדחות רק מהסוגי' שם בסופו ממה