תפארת יעקב אבן העזר גיטין סט

אמנם לפעד"נ לפרש להיפוך דעיקר הקושיא באמת למ"ד משום פירי על דרך זה והוא לפי מה שחילקו התוס' לעיל שם בד"ה ור"ל דבמאוחר לכך אין לאשה פירות רק משעת נתינה משום דאין ראוי לגרש בו כלל מיד ונכתב ביום ראוי לגרש בו מיד בע"מ ולרבנן כי ליכא נמי קול אינו מפסיד רק משעת נתינה רק כשעסוקין באותו ענין אז יש לו קול ומדברי התוס' מוכח דבעסוקין גם בגט כשר] ולפי זה הכא מקשה בפשיטות לר"ל מה צורך לזמן כמו דר"י לא ס"ל דר"ל לפי שסובר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ה"ה בגיטין הבאין ממדה"י אין לו פירות רק משעת נתינה אפי' לר"ל דהא אין ראוי לגרש בו מיד כמו מאומר ונכתב ביום לרבנן ועל זה משני דהנהו שאני כיון דאית להו קלא אפי' אינו ראוי לגרש בו מיד לית לי' פירות משעת כתיבה כיון דקול יוצא משעת כתיבה והוי כמו עסוקין באותו ענין דיש לה פירות משעת כתיבה והכא נמי כיון שהוא מוסר הגט לשליח להוליכו יש לו קול כמו נתינתו לאשה ומאז יש לה פירות ושפיר צריך זמן וכמו כן לר"י אתי שפיר הקושיא והתירוץ אי נימא דכאן שייך שמא יחפה פריך בפשיטות מאי הועילו הא יחפה ומשני דאית להו קלא. ואי קשיא מה צורך לזמן מ"מ יש תועלת שתגבה הפירות משעת הזמן דכיון דאית להו קלא מודה ר"י דהוי כמו עסוקין באותו ענין דמודה ר"י דאפי' לת"ק יש לה פירות משעת כתיבה וחתימה] ולפי זה הדין בגיטין הבאין ממדה"י יש לה פירות משעת כתיבה דהוי כמו עסוקין באותו ענין וזהו היפוך דעת כל הפוסקים דכתבו בפשיטות דיש לבעל פירות עד שעת נתינה בכל גט. ולפעד"נ כמו שכתבתי כי מאוד דחקו המפרשים בהך הנהו קלא אית להו עיין ברשב"א ותוס' ור"ן. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר בפשיטות דעיקר הקושיא דאין תועלת לר"ל בזמן דס"ד דבהנהו גיטי אין לה רק. משעת נתינה כיון דאינו ראוי לגרש רק אחר זמן כמו מאוחר ומשני דהוי כמו עסוקין באותו ענין דיש לו קול ולק"מ מכל מה שהקשו הפוסקים ממוקדם עב"ש

ועב"ש ס"ק ו' שכתב דמוקדם שבא ממדה"י כשר לכ"ע ודחק לחלק בין שעת הדחק ובין זה ודבריו תמוהין לפע"ד דמה שכתב הר"ן לחלק בין מוקדם לגט הבא ממדה"י דאי אפשר בלא"ה אין הכוונה דעכשיו אין תקנה אחרת רק מתחלתו אי אפשר בענין אחר כיון שרוצה לשלוח גט לאשתו מה יעשה יכתוב הזמן שאח"כ אי אפשר לכתוב שקר ועוד שאינו יודע באיזה יום יגיע לידה וא"כ מה יוכל לעשות לכך סמכו על הקול לכתוב זמן הכתיבה אבל כשכתבו מוקדם במדה"י מה הפרש יש בין מוקדם אחר לזה דמה צורך הי' להם לכתוב מוקדם וכמו דפסלינן בסתם גט כמו כן בגט הבא ממדה"י ואפי' עכשיו אי אפשר בגט אחר פסול כמו מוקדם הכתוב כאן ואי אפשר בענין אחר וזה ברור

גם מה שכתב הב"ש להוכיח מדברי הרא"ש דפוסל מוקדם ע"י שליח בתירוץ שני כמו דצריך לחלק בתירוץ ראשון בין מוקדם לגט שנמסר אח"כ לפי שנכתב בפסול. ולפעד"נ דלא מוכח מידי דבתירוץ ראשון סובר דעיקר הקול הוא כשלא נמסר הגט ביום כתיבתו ואין הכוונה יום הכתוב בגט רק יום שנכתב בו באמת הילכך כיון דמוקדם פסול ויום הכתוב בגט הוא באמת יום שנכתב בו א"כ כשנמסר אח"כ בהכרח לא נמסר ביום שנכתב ואית לי' קלא אבל מוקדם הרי נמסר ביום שנכתב רק שנכתב בו זמן של שקר אבל ביום שנמסר נכתב ואפי' ימתינו בו עד למחר מ"מ כיון דמכשרת מוקדם אין ראי' משום גט בשעת מסירתו שלא נכתב באותו יום דהא מוקדם כשר רק אי מוקדם פסול אז בהכרח הזמן הכתוב בגט אמת וכשנמסר אח"כ יש לו קול וכ"ש כשנמסר באמת ביום שנכתב רק נכתב בשקר דאין לו קול כלל. וכן דייק הרא"ש ה"ה לכל גיטין שלא נמסרו ביום הכתיבה אבל מוקדם נמסר ביום הכתיבה. אמנם לענין דינא בלא"ה אבאר בסמוך בס"ד דאי אפשר לומר דמוקדם וגט שלא נמסר ביום הכתיבה חד דינא אית להו. ודברי הר"ן והרשב"א צ"ע

סעיף ה. (י) גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא שישלחנו לה ע"י שליח: הג"ה. מיהו נהגו להחמיר ולכתוב אחר (כן משמע מדברי הרי"ף שהביא הא"ח) (יא) וסתם גט שיצא מיד אשה אמרינן שנמסר ביום שנכתב ואינה צריכה ראי' אלא אם כן היה בו רעותא כגון שהיה מושלך (טור והתוספת והרא"ש)

(י) גט שלא נמסר ביום הכתיבה וכו' אצא שישלחנו לה ע"י שליח. זהו מה שכתבו הפוסקים בשם ר"י לפרש מה שאמרו הנהו קלא אית להו משום דע"י שליח יש לו קול וא"כ כל גט שלא נמסר ביומו לא מתכשר רק בשליח ודעת הרשב"א לפי זה דגם גט מוקדם כשר ע"י שליח ולהר"ן אפי' שליח לא מהני אפי' לא נמסר ביום הכתיבה ודעת הרא"ש כדעת ר"י רק במוקדם לא נתבאר דעתו אם יש להכשיר ע"י שליח

אני תמה מאוד על הרשב"א והר"ן דהא בפי' שנינו נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וא"כ פשיטא דמיירי שנמסר בלילה וא"כ למה לי שנחתם בלילה אפי' נחתם ביום פסול וא"כ להרשב"א קשה במה נפשך ע"י שליח תרווייהו כשרים ושלא ע"י שליח תרווייהו פסולים וכמו כן להר"ן תרווייהו פסולין וא"כ הך נחתם בלילה למאי אתי כיון דאפי'. נחתם ביום כך הדין וע"כ צריך לחלק בין גט מוקדם לגט שלא נמסר ביומו וא"כ אי דנחתם ביום אפי' שליח לא צריך ואי דצריך שליח כמו גיטין הבאין ממדה"י ממילא ע"כ דנחתם בלילה או מוקדם אפי' שליח לא מהני והוא תמוה לפע"ד

והנה הטור הביא דעת ר"י וכתב דלא נראה כן ברמב"ם סוף פ"א מה"ג ותמה הב"י וכתב ששגג בזה דמה ענין מוקדם לגט שלא נמסר ביומו. גם הרש"ל כתב שטעה בזה וכתב הב"ח דשרי לי' מרי' להב"י וע"ש מה שפי' ואין צורך לדחות דבריו הדחוקין כי מבואר בהדיא ברמב"ם רפ"ב דהעדים כותבים וחותמים לו הגט והוא מגרש בכל עת שירצה ונהי שנפרש ע"י שליח אבל עכ"פ מוכח דיכול. לגרש בו דלא כהבנת הב"ח והט"ז כתב דכולם טעו דכוונת הטור להוכיח מדכתב או שנמצא הגט בטל הא אינו בטל יכולין ליתנו מבואר דלא כר"י ובאמת ברור דנמצא בטל וכבר ניתן הגט לידה ומעיקרא צייר דלא כתבוהו כלל ונתאחרו בכתיבתו או שלא נתאחרו רק שנמצא בטל ואי דלא נתנוהו הרי גם באופן השני נתאחרו בלי טעם והיינו הך דמעיקרא וברור דכבר ניתן הגט ביומו רק שנמצא בטל א"כ ממילא אין ראי' דאי לא הי' בטל הי' גט גמור דהא ניתן ביומו וזה ברור. אבל בלא"ה דברי הט"ז תמוהין דמ"מ האיך מוכח דלא כר"י דהא הך דהרמב"ם דעשה לעדים שלוחים לגרש וע"י שליח מודה ר"י דכשר לכך בלי ביטול בגט יכולין ליתנו לאחר זמן דהם שלוחים שלו

אמנם דברי הטור ברורים לפע"ד לפי מה שכתבתי מקודם ליסוד מוסד דבהכרח עדיף גט שלא נמסר ביומו מגט מוקדם דאל"כ תיקשי משנה נכתב ביום ונחתם בלילה מה טיבו של חתימה זו בלילה אפי' נתתם ביום פסול כיון דה תינה לא הי' ביום ולפי זה ממילא מוכח מדברי הרמב"ם דלא כר"י דהא וודאי פשיטא דאין כוונת הרמב"ם לאסור לכתוב הזמן הקודם מכח טריפה שלא כדין כמו מוקדם דמה ענין זה לכאן הא כבר כתב בהדיא דמוקדם פסול ובש"ס שאמרו דין זה על המקום נאמר שאין בו משום מוקדם דס"ד שיכתבו מקום שאמר להם בו קמש"ל דלא משום דמיחזי כשיקרא ומדכלל הרב ז"ל גם זמן בדין זה מבואר להדיא דמשום מיחזי כשיקרא אתי עלה כמו המקום. גם נראה דרק לכתחילה לא יעשו כן אבל דיעבד משמע דאינו מקפיד לפסלו כלל משום