תפארת יעקב אבן העזר גיטין סח

גט מוקדם וכאן מכשיר בשעת הדחק דפשיטא דלק"מ כיון דטעמא דר"ש דסובר משנתן עיניו לגרשה אין לו פירות וליכא חשש טריפה שלא כדין אבל מוקדם פשיטא דיש בו משום טריפה שלא כדין ואפי' לר"ש פסול. ומה שכתב הב"ש בישוב דברי רש"י כבר השגתי עליו לעיל ס"ק ה'. והנה הטור הביא בשם הרמ"ה לפסול אפי' בשעת הדחק ויש מזה ראי' למה שכתבתי בסת"י סי' מ"ג ליישב דברי הרמ"ה שהביא הטור שם דאל"כ לכאורה דברי הרמ"ה סותרין למה שכתב כאן אבל לפי מה שכתבתי שם ניחא ודו"ק

(ח) צריכה גט. זהו מה שתמה הב"י על הטור בשם הרא"ש דפסק דאינה צריכה גט כלל ובאמת כפי לשון הטור וודאי משמע להדיא דטעמו משום כיון דלא נודע לשני שנפסל הגט הוי קידושין בטעות ואף דבקידשה סתם ונמצאו עלי' נדרים או מומין שאדם מקפיד בהן צריכה גט מספק היינו משום דמ"מ יכול לדור עמה וי"ל דהיתה חביבה עליו שלא הי' מקפיד אבל כאן דאפי' נשאת תצא האיך יעלה על הדעת שנאמר דאפי' הי' יודע שאסורה לו הי' מקדשה ואטו אם יקדש אדם חייבי לאוין בטעות תהא מקודשת ולא ידעתי למה כתב הב"ש בפשיטות דלא דמי לקידושי טעות. אמנם נראה שדבר זה תלוי בדיעות הפוסקים דלמ"ד אם ניסת לא תצא במוקדם יש לומר דלא מיקרי קידושי טעות דאפשר שהי' מקדשה אפי' הי' יודע כיון שיש צד היתר תחתיו אבל הרא"ש סובר באמת במוקדם תצא לכך פסק בפשיטות דהוי קידושי טעות ולפי זה פשיטא דיש לחוש לקידושין מחמת הפוסקים דס"ל לא תצא כמו בגט שאין בו זמן. אמנם מלשון תשובת הרא"ש כלל מ"ה מורה דסובר בפשיטות דאין קידושין תופסין בגט מוקדם דהוי גט בטל אף דמלשון השואל משמע כמו שכתבתי לפי שלא ידע וצ"ע באמת אם לא שסובר דכל כי האי גוונא אמרינן דכל המקדש אדעתי' דרבנן מקדש וזו הואיל ורבנן אסרוה לו והוא לא ידע ממילא קידש אדעתי' דרבנן ואפי' ידע הי' חושב דלא תצא אבל אם רבנן אסרוה לו אין כאן קידושין ולדינא בוודאי צריך גט כמ"ש כיון דדעת הרבה פוסקים דלא תצא

סעיף ד. השולח גט ממקום למקום אע"פ שמקדים הזמן שהרי כותבין ומן מיום הכתיבה ואינו מגיע לידה עד אחר זמן כשר (ט) משום דאית לי' קלא

(ט) משום דאית להו קלא. בש"ס שם כתבי' ואותבי' בכיסתי' דאי מפייסא תיפייס מאי לא מקדים איניש פורענות לנפשי' גיטין הבאין ממדינות הים מאי הועילו חכמים בתקנתן הנהו קלא אית להו. וכתבו התוס' בד"ה כתבי' דלא דמי לכתב שבוע שבת דהתם נתן מיד משא"כ הני וכמעט אין לדבריהם הבנה דמאי נפקא מינה הא יכול לחפות דבתחילת שבוע נכתב וכל אימת שתזנה יכתוב לה גט כזה. ואי נימא דמ"מ כיון דאהני אם זינתה בשבוע דלקמי' לא איכפת לן א"כ ה"ה כתבי' ואותבי' בכיסתי' וגיטין הבאין ממדה"י אהני לזמן של קודם זמן הכתיבה ואמת דכתבי' ואותבי' בכיסתי' יש לומר דס"ד דמקדים איניש פורענות א"כ לעולם יכין גט לבת אחותו ואם תזנה יתן לה משא"כ לפי מה דמשני דלא מקדים איניש פורענות אין כאן חשש רק לאחר שיתברר לו שזינתה יכתוב לה גט ויתן לה א"כ שפיר אהני אם יבואו עדים שזינתה קודם שבוע. אמנם בגיטין הבאין ממדה"י אינו מובן כלל. והנה אם נפרש הקושיא למ"ד משום פירי אין כאן קושיא כלל דדוקא בכותב שבוע או שבת דאין כאן הפסד לקוחות שלא כדין רק דלא הועילו לגמרי לטובתה שפיר אמרינן דהועילו לשבוע דבתרא אבל כאן הקושיא דתטרוף שלח כדין כמו שפירש"י רק התוס' הכריחו לזה לפי מה שפירשו בסמוך דהקושיא רק למ"ד משום שמא יחפה והכריחו זה בקושיות עיי"ש ובסמוך יתבאר בזה] אבל מ"מ נראה לפע"ד ליישב בפשיטות לפי מה שכתבתי לעיל והוכחתי דבנכתב ביום ונחתם בלילה ע"כ לא שייך שמא יחפה כלל רק משום פירות וכתבתי טעם הדבר משום דכל דהעדים הכותבין הגט רואין שהקפידו על זמן לחשש בת אחותו או פירות ממילא אף אם כתב שבוע או שבת נותנין לב לזכור באיזה יום ממש נכתב וניתן ומוציאין קול על זה ולכך לא חיישינן שיחפה היפוך העדים שראו יום שנכתב בו וכל זה הוא רק אם באמת ניתן באותו יום רק שירצה לחפות שנכתב קודם וזהו היפוך העדים שראו שלא באותו יום נכתב כאשר יאמר אבל אם יחפה בין כתיבה לנתינה בזה שפיר שייך שמא יחפה דעדים לא ידעו כלל הנתינה דיתן לה בינו לבינה ושפיר מקשה כתבי' ואותבי' בכיסתי' ומשני דלא מקדים איניש ואין לחוש שיכתוב גט על זנות בינתיים ועל זה מקשה גיטין הבאין ממדה"י מאי הועילו כיון דיחפה לאחר הכתיבה קודם הנתינה לא יכחיש העדים כלל של הזמן ומשני קלא אית להו ולא יחפה נגד הקול ולפי זה פשיטא דנכתב ביום ולחתם בלילה דליכא משום שמא יחפה דעדים יודעין זמן חתימתו וכיון דתקנו זמן ידעו ליתן אל לבם זמן חתימתו והוי ממש כמו שבוע דלקמי' וזה ברור לפע"ד

והנה בעיקר פי' סוגית הש"ס פירש"י דהקושיא בין למ"ד משום פירי בין למ"ד משום בת אחותו דתטרוף לקוחות שלא כדין משעת כתיבה ומשמע מלשון רש"י קצת דגם למ"ד משום זנות הקושיא מכח טריפה שלא כדין והיינו לסלק קושית התוס' בד"ה כתבי' כמ"ש מקודם] והתוס' שם הקשו עליו דתינח בקושיא ראשונה אף לר"ל אין לו פירות רק משעת נתינה אבל בגיטין הבאין ממדה"י דלמה לא יפסיד משעת חתימה. ועוד הקשו דלשון מאי הועילו לא משמע דבא להקשות: דהיא תרויח דהתקנה היתה לטובת האשה למ"ד משום פירי לזה פיר"י דהני תרי פירכי למ"ד שמא יחפה אבל למ"ד משום פירי בדין מפסידין הלקוחות משעת חתימה. והנה על קושיא השני' יש לתמוה דמ"מ פשיטא דשפיר שייך מאי הועילו בתקנתן והיינו דהא הזמן נתקן לטובת האשה וכיון דכאן אין לה בדין רק משעת נתינה מה צורך לזמן (וכפי הנראה זו היא עיקר הקושיא בתוס' דקושיא ראשונה קל ליישב דאפשר דבאמת אינו רוצה לגרשה רק לאותו זמן ומשלח לה עכשיו שתתגרש אז והתוס' בעצמם ידעו חולשת דבריהם בקושיא זו ע"ש] ואמת כי מלשון רש"י משמע דכוונתו כפי מה שהבינו התוס' אבל לא ידעתי מה צורך לזה הא בפשיטות קשה גם ברש"י גופא יש לפרש כן. ומה שכתב דטרפה לקוחות משעת כתיבה למ"ד משום זנות כתב כן דלדידי' אין קושיא דלא הועילו דבאמת הועילו לבת אחותו כמו כתב שבוע רק דמ"מ יטרוף שלא כדין ולמה יוכשר ובש"ס דנקט מאי הועילו הוא לפי טעמו של ר"ל

איברא דבלא"ה יש לתמוה בפירש"י דמאי משני קלא אית להו בשלמא למ"ד משום בת אחותו איצטרך זמן כמו שכתבו התוס' בד"ה הנהו דע"י הזמן יש לו קול אבל למ"ד משום פירי אכתי נהי דאין חשש הפסד שלא כדין עכשיו שיש בו זמן מ"מ איזה תועלת יש בזמן דפשיטא דליכא למימר דהזמן לטובת האשה כיון דצריכה ראי' ומה הפרש יש לאשה בין כתב זמן או לא. גם על התוס' אני תמה שלא הקשו קושיא זו על רש"י דהך הך שכתבו ליישב בד"ה הנהו לא שייך רק למ"ד משום בת אחותו ולא למ"ד משום פירי והוא תמוה לפע"ד וצריך לומר דסובר רש"י דוודאי הא לא קשיא כלל הנהו מה צורך לזמן כיון דבעלמא יש תועלת בזמן שוב לא פלוג רבנן בתקנתן וכל תקנת חכמים כך הוא ובתולה נשאת ליום הרביעי בשביל אשת כהן ופחותה מבת ג' כמו שכתבו התוס' ריש כתובות וכהנה רבות וכ"ש כאן כיון דבכל גיטין יש תועלת בזמן אף בהנהו צריך זמן אף שאינו צריך רק קושית הש"ס דאפי' בזמן יש חשש ועל זה תרצו דאין חשש מחמת הקול ולפ"ז ממילא גם קושית התוס' לק"מ: