תפארת יעקב אבן העזר גיטין סז

ועוד קשה לי טובא' אי ס"ד ובמתניתין ג"כ איכא טעמא דבת אחותו א"כ תיקשי להנך פוסקים דס"ל הלכתא כר"ש בשעת הדחק והביאו המחבר בסמוך א"כ גט שאין בו זמן יוכשר בשעת הדחק וק"ו הוא ומה נכתב ביום דאיכא תרתי חדא בת אחותו ואידך משום פירי דתטרוף שלא כדין ומ"מ סמכינן בתרווייהו על ר"ש דפירי משעת כתיבה ובת אחותו לא חיישינן כלל א"כ כ"ש באין בו זמן דקיי"ל כר"י דאין כאן רק בת אחותו בלבד א"כ נסמוך על ר"ש להכשיר בשעת הדחק והאיך יעלה על הדעת דבאין בו זמן דליכא רק משום בת אחותו פסלינן אפי' בשעת הדחק ונכתב ביום דאיכא תרתי משום בת אחותו וטריפה שלא כדין נסמוך על ר"ש להקל בשעת הדחק והוא תמוה מאוד. ושעת הדחק פירש"י כגון שניסת או הלך לדרכו. והנה כשניסת אתי שפיר דבאמת באין בו זמן כשר כשניסת רק לרב באין לה בנים תצא אבל לדידן דקיי"ל כלוי ניחא אבל בהלך לדרכו פשיטא דבג' גיטין לא תנשא ולית מאן דפליג בזה ובנכתב ביום איכא דסבר דכשר והוא תמוה. אבל לפי מה שכתבתי ניחא דמשום בת אחותו ליכא בנכתב ביום כלל אבל כל היכי דאיכא משום בת אחותו מודה ר"ש דפסול הילכך באין בו זמן לכ"ע פסול רק בלכתב ביום לר"ש דליכא גבי' שלא כדין אין כאן פסול כלל ולרבנן יש כאן גבי' שלא כדין הילכך בשעת הדחק סמכינן על ר"ש משא"כ באין בו זמן. ויתר הדברים בענין זה יתבאר בסמוך עוד בס"ד

(ה) פסול. עב"ש דיש מחלוקת בפסול זה אם נשאת ובוודאי נראה עיקר דתצא מדלא קא חשיב להו בהדי ג' גיטין פסולין כיון דטעמא אחרינא משום טריפה שלא כדין משא"כ באין בו זמן וכ"ש לפי' התוס' דחשיב כתב בכתב ידו דהוי כאין בו זמן א"כ כ"ש דהוי לי' למיחשב הך וע"כ דהכא תצא. והנה הר"ן כתב בשם רש"י דסובר לא תצא וכתב הב"ש ס"ק ד' ליישב מה שפירש"י שעת הדחק שניסת והא ניסת אפי' לרבנן לא תצא לדעתו ותירץ לחלק בין ידע ללא ידע דבידע מחל ודבריו תמוהין והוא חשב דהר"ן ראה דעת רש"י, לא תצא והא ליתא רק הר"ן כתב כן לפי מה שפירש"י דלר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה צריכה להביא ראי' א"כ לעולם אין כאן טריפה שלא כדין דצריכה ראי' א"כ פשיטא דבין ידע בין לא ידע לא תצא וגם בעיקר דברי הב"ש מה שחילק בין ידע צ"ע כמו שאבאר בסמוך] ולפי זה באמת יש לתמוה על פירש"י דסותר עצמו דמדפי' שעת הדחק ניסת מוכח להדיא דסובר תצא. וקשה דהא לפירושו אין, כאן רק משום בת אחותו ומ"ש מגט שאין בו זמן אבל באמת זהו לפי הבנת הפוסקים ברש"י אבל לפי מה שאבאר לקמן בס"ד דמעולם לא עלה על דעת רש"י לומר דצריכה ראי' בגט שיש בו זמן א"כ ממילא לק"מ ושפיר ס"ל בגט מוקדם ונכתב ביום לרבנן אפי' נשאת תצא. וכן נראה לפע"ד במוקדם לעיקר רק בנכתב ביום יש להצטרף דעת הפוסקים דסמכינן על ר"ש בשעת הדחק א"כ בנשחת דהוי שעת הדחק יש לסמוך על הפוסקים דאפי' לת"ק לא תצא בצירוף המכשירין בשעת הדחק כר"ש אבל במוקדם דליכא דעת ר"ש לסמוך עליו כמו שאבאר בסמוך בכל גוונא תצא כי נראה עיקר כדעת הפוסקים דמוקדם גרע מג' גיטין פסולין כנ"ל

(ו) אפי' היו עסוקין. עב"ש דהרא"ש מכשיר בזה ואמת שכ"כ הטור לדעתו והוא ממה שהביא בפסקיו דברי הרמב"ם וכתב שאין לסמוך על זה ובאמת הוא תמוה שאם ירצה הרא"ש להקל דלא כהרמב"ם יאמר ואין לסמוך על זה דזה שייך אם, אחד מהפוסקים ממציא קולא באיזה ענין שלא לסמוך עליו אבל האיך שייך שלא לסמוך רק להקל, אבל המעיין ברא"ש יראה דלא הי' כוונתו כלל כמו שהבין הטור וביאור דבריו כך דמעיקרא שקיל וטרי אי הלכה כשמואל בכתיבה אפי' אין עסוקין או לא וקאמר התם דמברייתא דראב"צ אין ראי' דלאו אכתיבה איתמר רק אגט דמתניתין וחתר ליתן טעם לרי"ף בתשובה מדמתמה בש"ס לימא רב דאמר כשמואל ועל זה הביא דברי הרמב"ם דפוסל בגט אפי' עסוקין א"כ יש ראי' מברייתא דלא כשמואל דהא אגט לא קאי דבגט לא מהני עסוקין ועל זה קאמר שאין לסמוך על זה להחליט הלכה דלא כשמואל או דדברי הרמב"ם לא ברורין לי' או דמ"מ אין כ"כ ראי' דיש לומר אשאר שטרות קאי אבל בכתיבה בלא"ה כשר דהוי כמעשה ב"ד אבל לא דהי' כוונת הרא"ש להכשיר דוקא בעסוקין בגט דלא כהרמב"ם דבזה לא שייך ואין לסמוך על זה כנ"ל. והנה הרשכ"א הביא דברי הרמב"ם ג"כ וכתב שלא נתברר לו טעמו ובאמת דבר תימה הוא דהא פשיטא דלהך טעמא דבת אחותו דהכי קיי"ל אין לחלק בעסוקין או לא

איברא מה שכתב הב"י בתירוץ ראשון דטעמי' דהרמב"ם משום בת אחותו דאין לחלק בזה בעסוקין ג"כ תמוה לפע"ד דמבואר בפי' המשנה להרמב"ם וז"ל ידוע שהיום הולך אחר הלילה נכתב ביום והעיד בו בלילה הוא עדות שקר לפי שהוא משנה זמנו ור"ש מכשיר לפי שאין לזמן אצלנו בגט אשה תועלת מרובה לפי שעיקרו אצלנו תיקון זמן בגיטין אמנם הוא משום בת אחותו שמא תזנה תחתיו וכו' לפיכך אין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה ואין הלכה כר"ש עכ"ל. והנה פשיטא שאי אפשר לפרש כוונתו דבהא פליגי דת"ק סובר דאפי' בכהאי גוונא חיישינן לזנות דא"כ מאי פריך בש"ס לר"י מ"ט דר"ש דמכשיר דמה בכך דוקא באין בו זמן חיישינן לזנות ולא כה"ג כדברי הרמב"ם. ועוד דבהדיא מבואר בש"ס דטעמא דר"ש ורבנן דנחלקו בפירות וברור דוודאי מודה דטעמו של ר"ש לפי שסובר פירות משעת כתיבה לאשה רק דקשיא לי' מה בכך כמו דפסלינן גט שאין בו זמן אף דאין בו חשש גבי' שלא כדין ה"ה בזה כיון דהזמן שקר הרי אין בו זמן ולזה אמר דהתם יש לחוש לבת אחותו משא"כ ביש בו זמן רק בין יום ללילה ליכא חשש זה ומפרש סוגית הש"ס הכל כמו שכתבתי לעיל ס"ק ד' והוכחתי בראיות ברורות דבנכתב ביום ליכא בת אחותו כלל [ואף דמדברי הרמב"ם נראה דרק בין יום ללילה אמרינן זה מ"מ פשיטא שהוא תפס הך לישנא דלא הכשיר ר"ש רק לאלתר אבל למ"ד אפי' אחר עשרה ימים צ"ל דליכא בזה בת אחותו כלל כיון שיש בו זמן ואהני' לקמי'] ולפי זה, אי אפשר לומר דמה שפסל כאן בעסוקין הוא משום בת אחותו דהא בנכתב ביום סובר דליכא משום בת אחותו כמו שהוכחתי וע"כ צ"ל דטעמו דדוקא בשטר וכדומה דנעשה מעשה הלואה קודם רק בקול תליא מילתא הילכך בעסוקין סגי אבל בגט כיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה וקודם שגירשה אין כאן שום דבר לסלק אותו מן הפירות והיינו כעין תירוץ ב' של הב"י. ולדינא וודאי העיקר כהרמב"ם בפרט לפי מה שפירשו רש"י ותוס' דגם במשנה יש משום בת אחותו א"כ אין מקום לחלק בעסוקין ודברי הרשב"א צ"ע כי נראה מחידושיו דמפרש כפירש"י ותוס' דלא כמ"ש לעיל ס"ק ד' א"כ מה זה שנסתפק בכוונת הרמב"ם ז"ל דרחוק לומר דנתכוון לפי דעת הרמב"ם בפי' המשנה

הנ"ל

(ז) בשעת הדחק. כבר כתבתי לעיל ס"ק ד' דלפי מה שפירשו רוב המפרשים דבנכתב ביום שייך בת אחותו א"כ האיך אפשר לסמוך על זה בשעת הדחק כיון דבאין בו זמן לכ"ע אפי' הלך לדרכו לא תנשא ושם אין רק משום בת אחותו בלבד ובנכתב ביום דאיכא תרתי בת אחותו ופירוש נכשיר בשעת הדחק כשהלך לדרכו ומ"מ בניסת יש לסמוך עלייהו בצירוף הפוסקים המכשירים מוקדם בניסת גם בצירוף מה שכתבתי לעיל ס"ק ד' והוכחתי בראיות ברורות דבנכתב ביום ליכא משום בת אחותו כלל. ועב"ש מה שכתב לחלק בין מוקדם לנכתב ביום וחילק בין ידע ללא ידע ודבריו תמוהין דפשיטא דמוקדם שהקדים הזמן אין חילוק כלל אפי' לר"ש פסול דהא על חשש לקוחות אנו דנין ומה יועיל מחילתו. גם דברי הב"י בזה תמוהין דנתחבט בסתירת דברי הרא"ש דפוסל