תפארת יעקב אבן העזר גיטין סו

בהדיא דאיכא גוונא עכ"פ דתליא בולד דוקא אבל לישנא דלוי לעולם לא תצא משמע דליכא גוונא דתצא אף שיש לדחות דלעולם אמילתא דרב דמחלק דיש לה בנים לא תצא ואין לה בנים תצא דהכא והכא לא תצא

סעיף ב. (ד) אם היה מוקדם או נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו (ה) פסול (ו) אפי' היו עסוקים באותו ענין וי"א דנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחרי' (ז) בשעת הדחק כשר הג"ה. וגט מוקדם אע"פ שפסול אם קדשה אחר (ח) צריכה גט משני ואסור לחזור לראשון (פסקי מהרא"י סי' י"ג לדעת הרמב"ם ב"י בשם הר"ן והרשב"א)

סעיף ג. נכתב ביום ולא הספיקו לחתמו עד הלילה אם כתבו בו קודם חתימה גיטא דנן איכתוב ביום פלן ולא הספיקו סהדי לאחתמיה עד ליליא וחתמו העדים אח"כ כשר

(ד) אם הי' מוקדם וכו' פסול. שם במשנה נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ור"ש מכשיר ואמרינן עלה מפני מה תקנו זמן בגיטין וכו' עד פירי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה איכא בינייהו וכתבו התוס' בד"ה נכתב ביום לר"י משום שמא יחפה ולר"ל משום פירי דתטרוף שלא כדין. מוכח מדבריהם דס"ל דנכתב ביום דינו כמו אין בו זמן דאם ניסת לא תצא ודלא כהר"ן שכתב דלדעת הסוברים דלר"י ג"כ אינה צריכה להביא ראי' אימת מטי גיטא לידה כדמוכח פרק שנים אוחזין גט מוקדם פסול אפי' נשאת דאתי למיטרף שלא כדין ומדברי התוס' מוכח דהא ליתא דהם ג"כ מן הכת הזו כמו שכתבו שם להדיא והשיגו על פירש"י ומ"מ כתבו כאן דטעמא דנכתב ביום לר"י משום בת אחותו ואי כהר"ן גם לר' יוחנן משום פירי הוא דמה בכך דיש לו עד שעת נתינה א"כ אתי למיטרף טפי שלא כדין משא"כ משום בת אחותו הי' בדין דאם נשאת לא תצא כמו באין בו זמן וע"כ דס"ל דאפי' משום טריפת לקוחות שלא כדין לא פסלינן הגט לגמרי [וגם בשטר מוקדם לא פסלינן לי' רק למשעבדי ולא לבנ"ח ועכ"פ אינו יכול לטעון להד"ם וכמו שכתבתי בספרי ת"י סי' מ"ג לדעת התוס' דלא כאותן שהבינו שם דלהתוס' פסולין לגמרי ע"ש ומכאן יש ראי' למ"ש שם] ואם נשאת לא תצא ולכך כתבו בפשיטות דלר"י משום בת אחותו הוא אבל להר"ן וודאי גם לר"י משום פירי בהא דלא נחלקו ר"י ור"ל לת"ק אם נשאת בגט שנכתב ביום מה דינו וזה ברור

איברא דקשיא לי לפי מה שכתבו התוס' ריש גיטין דטעמא דכתב בכתב ידו דפסול דהוי כאין בו זמן אלמא דקא חשיב תרתי גוונא אין בו זמן א"כ למה לא חשיב נכתב ביום או מוקדם ג"כ בפרט דלר"ל טעמא אחרינא בהא משום טריפת לקוחות שלא כדין משא"כ אין בו זמן הוא להיפך לטובת האשה וכיון דקא חשיב כתב בכתב ידו דהוי הנך טעמי ממש כ"ש דהוי לי' למיתני הך לאשמעינן דאפי' בחשש טריפה שלא כדין לא תצא. ומזה ראי' דמוקדם ונכתב ביום דיש בהו חשש טרפה שלא כדין הגט פסול לגמרי ואפי' נשאת תצא א"כ כמו דמשני התם בשלום מלכות התם תצא הכא לא תצא ה"ה מוקדם לא קא חשיב דהתם תצא הכא לא תצא. ובאמת לפירש"י שפ' הטעם בכתב ידו משום גזירה דכתב סופר אתי שפיר דאיכא למימר דכל לתא דזמן לא חשיב רק חדא משא"כ לפי' התוס' הנ"ל בוודאי קשה

אמנם בעיקר פי' הסוגיא אף דמרש"י ותוס' נראה להדיא דטעמא דר"ש לר"י משום פירי הוא ולת"ק משום בת אחותו ולפעד"נ פשוט דוודאי כל. היכי שכתוב זמן בגט בין נכתב ביום בין מוקדם שוב ליכא משום בת אחותו כלל דכמו דאמרינן בש"ס להדיא דכתב בו שבוע כשר דאהני לשבוע דלקמי' א"כ האיך יעלה על הדעת דאם כתב בו שבוע דהוא שמיטה כשר אף דבכל ימי השמיטה יש משום בת אחותו הואיל דאהני לשבוע דלקמי' ונכתב ביום ונחתם בלילה יפסל משום בת אחותו משום דלא אהני משעת כתיבה עד שעת חתימה אף דאהני לכל הזמן עד שעת כתיבה והוא תמוה מאוד וכמו כן מוקדם כיון דאהני עכ"פ לזמן הקודם לזמן הכתיבה שוב ליכא משום שמא יחפה וזה ברור לפע"ד (ובאמת שצריך להבין ענין זה שאמרו אהני לשבוע דלקמי' דמה בכך מ"מ כשתזנה יחפה עלי' ויכתוב שבוע ואף אם באמת יבואו עדים שזינתה קודם שבוע לא יוכל לחפות מ"מ על פי רוב יוכל לחפות. ונראה לי דהכוונה כך דוודאי כל שרואין העדים דחכמים הקפידו לכתוב זמן משום פירי או בת אחותו ממילא כשיכתוב שבוע יוציאו קול מעצמם ויתנו אל לבם לברר באיזה יום הי' שהרי רואין שצריך זמן דחיישינן לזנות אמנם אם לא יתקנו זמן כלל לא ידעו עדים דחכמים חששו לזה שיתנו אל לבם זמן הגט שנמסר בו והיינו דפריך בש"ס כיון דאם ניסת כשר לא יחושו העדים לזה כיון דחכמים לא חששו ועל זה קאמר כיון דלכתחילה לא תנשא הרי חששו לזמן כנ"ל. ועמ"ש בסמוך גבי תוך הזמן] וכל המחלוקת רק באין בו זמן דבהא טעמא דר"י משום שמא יחפה ואהא קאמר ר"י מ"ט לא אמר כר"ל קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה. ופריך בשלמא לר"ל היינו דקא מכשיר ר"ש כיון דהטעם משום פירי דמגיע לה פירות קודם נתינה ומשום הפסד דידה תיקון זמן א"כ בנכתב ביום אין כאן חשש פירי כלל דאין כאן הפסד לדידה וגם הפסד לקוחות ליכא ואדרבא לרבנן צריך טעם למה פסול והיינו דמקשה בתר הכי לר"ל מ"ט דרבנן אבל טעמא דר"ש פשיטא דאתי שפיר אבל ר"י דס"ל דאין הטעם משום פירי משום דיש לבעל פירות עד נתינה א"כ מ"ט דר"ש דמכשיר בנכתב ביום הא יש הפסד לקוחות שלא כדין כיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה [וס"ד דר"י לכולי עלמא קאמר וכן ר"ל לכולי עלמא קאמר ומעיקרא פריך לר"י והדר פריך לר"ל] ואהא משני דהא דקאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה לאו אליבא דכ"ע קאמר רק לרבנן אבל לר"ש מודה דיש לו פירות מעיקרא ולדידי' באמת זמן משום פירי איתקן רק לרבנן לא אמרינן משום פירי דלדידהו יש לו עד שעת נתינה והדר פריך בשלמא לר"י היינו דאיכא בין ר"ש לרבנן דלרבנן פירי עד שעת נתינה א"כ פסול נכתב ביום משום פירי ולר"ש פירי משעת כתיבה הלכך ממילא כשר אבל לר"ל כיון דרבנן מודי דפירי קודם נתינה לאשה דמהאי טעמא איתקן זמן משום פירי לדידי' ועל זה קאמר דנחלקו לדידי' בפירי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה

אך קצת יש לדקדק על זה כיון דמודה ר"י דלר"ש לית לי' פירות עד שעת נתינה א"כ מנין לו באמת דלרבנן אית להו פירות עד שעת נתינה ונחלקו בזה על ר"ש נימא באמת דס"ל ג"כ כר"ש והטעם באמת משום פירי כמו לר"ל. ובאמת לק"מ דקשיא לי' באמת נכתב ביום דפסלי רבנן דמשום בת אחותו ליכא כמ"ש לעיל וע"כ משום פירי וכיון דאית לה פירי מעיקרא ליכא חשש כלל ולא ניחא לי' לר"י לומר דנחלקו בפירי דמשעת כתיבה עד חתימה רק או משנתן עיניו לגרשה או משעת גירושין וזה ברור ואדרבא לפירש"י ותוס' דס"ל דטעמא דבת אחותו שייך גם בנכתב ביום ובמוקדם א"כ תיקשי באמת מנין לו לר"י דלרבנן יש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון דלר"ש ע"כ יש לו פירות משעת כתיבה א"כ, מנין דרבנן פליגי ואי משום דפסלי נכתב ביום הא משום בת אחותו פסלו והאיך יחלוק ר"י על ר"ש מה דלא שמענו לרבנן דפליגי עלי' אבל לפי מה שכתבתי ניחא דע"כ טעמא דרבנן דס"ל עד שעת נתינה דאל"כ האיך פסלו נכתב ביום הא בת אחותו ליכא בזה כמ"ש: