תפארת יעקב אבן העזר גיטין סג

דס"ל לרבנן גופו של גט הרי את מותרת היינו דוקא בלי ודן אבל אם כתב ודן כר"י וכמבואר במשנה ודן די יהוי לכי ס"ת וכו' למהך להתנסבא לכל גבר וכו' פשיטא דסגי בהכי דרבנן מקילין טפי מר"י דבהרי את בלבד הוי גופו של גט אבל נוסח דר"י פשיטא דמהני לרבנן וכמו כן לר"י פשיטא דלא בעינן הרי את מותרת דהא הכל נכלל בנוסח שלו והא דקאמר שמואל צריך שיניח מקום הרי את אתיא בין לר"י בין לרבנן כמ"ש לעיל ס"ק כ"ג ע"ש אבל בכותב גט לפנינו בציווי הבעל וכותב ודן וכו' מה צורך להרי את מותרת ורבנן מודי בהכי דעדיף טפי

שוב ראיתי להגר"א שכתב כמו שכתבתי והביא דברי הנ"י ביבמות דטעמא דר"ת דלהתנסבא אינו מורה רק על נשואין ולפי זה צ"ל דמודה ר"י דצריך הרי את מותרת רק דמוסיף ודן ובזה נכונים דברי הרמב"ם בפי' המשנה שכתב דלר"י ג"כ הרי את עיקר אלא שצריך ודן והיינו כנ"ל. ולפי זה פשיטא דקשיא למה זכר ר"י להתנסבא בתר ודן וע"כ שטעמו דבעינן שיגלה בפי' דבגט זה מתיר אותה להנשא ובזה אין מקפיד שיגלה דוקא בגט זה הוא מתירה אפי' בזנות דכיון דלא אמר חוץ מזנותך פשיטא דאינו מעכב ולפי זה התמי' הנ"ל קיימת על הפוסקים כר"י למה בחרו למהך להתנסבא קודם ודן דלא כדברי ר"י במשנה דנראה דלר"י בדוקא קאמר כמ"ש

סעיף מו. בגט ארוסה כותבין דהוית ארוסתי ואם כתב (ל) דהוית אנתתי כשר. וי"א דה"ה להיפוך דכ' לאשתו ארוסתי כשר בדיעבד (ב"י)

(ל) דהוית אנתתי כשר וי"א דה"ה להיפוך וכו'. דין זה כתבו רבינו ירוחם והביא ראי' מהא דקידושין הרי את אשתי הרי זו מקודשת ובאמת אין זו ראי' כלל דפשיטא דע"י הקידושין ג"כ נעשית אשתו כי בלתי הקידושין לא היתה נעשית אשתו וענינו בקידושין הללו תהא אשתי ובאמת תהי' ע"י זה אשתו שאי אפשר שתהא אשתו בלתי קידושין. וכן מה שהביא הב"י ראי' יש לדחות כמ"ש הט"ז הביאו הב"ש ס"ק ל"ט. גם מה שהביא ב"י בשם הרשב"א דהא אם יאמר הרי את נשואתי לא מהני בקידושין ואשתי מהני ש"מ דארוסה הוי אשתו לאו ראי' הוא לפע"ד דאשתו הוא בשיתוף הקידושין ונשואין היא נעשית אשתו אבל בקידושין בלבד הוית ארוסתו ונשואין בלבד הוא שם בפני עצמו לנשואין הילכך אם אמר הרי את נשואתי לא אמר כלום דאין הקידושין שום ענין לנשואין אבל אשתי מועיל דע"י הקידושין נעשית אשתו בהשתתפות הנשואין ובקידושין מתחילין האישות ובנשואין נגמר הילכך כיון שמסייע שתהא אשתו ואדרבא עיקרו ע"י קידושין, רק הנשואין גומרין שייך לומר הרי את אשתי אבל כאן שיאמר דהוית אנתתי דבאמת לא נשאה עדיין אינה אשתו אבל שם הוא אומר, שבזה תהא אשתו ובאמת יהא כן ולא כשיגרשה שלא תהא אשתו ולא היתה אשתו מעולם וצ"ע בזה

סעיף מז. שי"ן ועי"ן שלא היו היודי"ן נוגעין בהם וכן היו"ד שע"ג האלף ושאחורי הצד"י שאינם נוגעין באות אם התינוק קורא אותם יפה אפי' הם בתורף יש להכשיר (לא) במקום עיגון

סעיף מח. אם נדבקו רגלי ההי"ן אגנין אם תינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותם יש להכשיר במקום עיגון אפי' אם הוא בתורף ויפריד בסכין (וע"ל סי' קכ"ה סעיף י"ו)

סעיף מט. אם חיסר תיבה א' מהטופם לא נפסל בכך וכ"ש אם חיסר וי"ו שניה של וכדו וכתב וכד (ב"י בשם תשו' הרשב"א) דמאחר שאין הענין משתנה אין פסול בחסרון זה (כ"כ הרא"ש בתשובה) וה"ה אם היו אותיות יתירות כל שאין הענין משתנה (ריב"ש סי' ר"ה) אבל אם נשתנה הענין פסול ולכן י"א דאם כתב לבריאת עלמה בה"א שהגט פסול דעלמה לשון נערה (הר"ד כהן) ויש מכשירין בשעת הדחק (בנימין זאב)

סעיף נ. אין לכתוב בגט בביטול מיני מודעי (ועיין נוסח הגט לקמן בסי' קנ"ד)

(לא) במקום עיגון. עב"ש ס"ק מ' בד"ה ולכאורה קשה ודבריו תמוהין לפע"ד דמה ענין נגיעת רגלי ההי"ן לעלמה דהתם לכ"ע עלמה קרינן לה משא"כ ברגלי ההי"ן הרי תינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותו ה' וזה ברור

סימן קכז. שצריך להזכיר הזמן בגט ודין קדימה ואיחור ובו יג סעיפים

סעיף א. (א) צריך לכתוב זמן בגט ואם נתגרשה כגט שאין בו זמן (ב) לא תנשא ואם נשאת לא תצא (ג) אפי' אין לה בנים

(א) צריך לכתוב זמן בגט. עב"ש דאף בזה"ז צריך זמן שתהא אסורה עליו ולא יהא על הבנים שמץ פסול והוא מדברי התוס' והרא"ש שם וצ"ע במה שכתבו התוס' ליישב מהך דריש כתובות דחששו לזנות משום דרק בעדים והתראה לא שכיח וא"כ אכתי תיקשי ר"ל מ"ט לא אמר כר"י דהא מ"מ צריך זמן שתאסר עליו ולא יחפה על הבנים דבזה אין צריך התראה כמו עכשיו לדידן. והנה הטור כתב דהשתא דצריך זמן אם לא יכתוב זמן צריכה ראי' וכתב הב"ש דמה שהקשו בש"ס ג' גיטין פסולין מאי הועילו היינו לענין מיתה אבל לאיסור ולענין הבנים צריכה ראי' והוא תמוה לפע"ד דמ"מ מאי קשיא להו מאי הועילו בתקנתן דא"כ בלא"ה תיקשי הא מתניתין דג' גיטין רבי שנאה וכבר לא הי' ב"ד לדון ד"נ כמ"ש התוס' והרא"ש בהדיא רק עיקר הטע' משום איסור ובנים א"כ שפיר הועילו דצריך ראי' ואפשר לומר דוודאי עיקר התקנה משום מיתה רק הואיל וכבר נתקן זמן משום מיתה אף עכשיו סמכו על טעם האיסור והבנים שלא לבטל התקנה אבל משום הא לא היו מתקנים זמן והשתא פריך שפיר כיון דמ"מ על מיתה לא אצטרך ראי' לא הועילו בתקנתם והוא דחוק אף שנראה כן מדברי הרא"ש בפסקיו ועוד דמשמע מדבריו להדיא דגם למיתה צריכה ראי'

ומה שנראה לי בכוונת הטור דבלא"ה הקשו התוס' שם דנוקמה בחזקת אשת איש ותרצו דהרי גרושה לפנינו ולפי זה אפי' אי נימא דגם לאחר שתקנו זמן בגט וגט זה בלא זמן מ"מ סמכינן דהיא גרושה לפנינו והיינו דמ"מ גרושה היא אבל תינח למ"ד ע"ח כרתי דאז הגט שבידה הוא הכורת והרי בידה גט וגרושה היא אבל למ"ד ע"מ כרתי [ודעת הטור והרא"ש דלא מהני אם לא נמסר בע"מ לא כהרמב"ם דמכשיר בע"ח בלבד] א"כ גט זה שבידה אין הוא הכורת בלבד רק בהשתתפות ע"מ נעשה הכריתות א"כ נהי דבעלמא סמכינן דמסתמא נמסר לפני ע"מ אבל, פשיטא דבגט זה לא שייך דגרושה היא לפנינו שהרי לפנינו אינה גרושה כלל דליכא ע"מ כלל ואין אנו סומכין בגט זה דנעשה בפסול דוודאי הי' עדי מסירה ואדרבא יש לומר דמסר לה בלי ע"מ שלא יתוודע הדבר אימת מסר לה א"כ אינה גרושה לפנינו כלל רק אם מבררת בראי' שהי' גט זה בידה קודם הזמה ולא ניתן לרמאות או אפשר דלא בעי ע"מ ואמרינן דמסתמא נמסר כדין אבל כל שאומרת שניתן לה קודם ואינה מבררת מוקמינן לה בחזקת אשת איש וגרושה לפנינו לא הוי כיון שאין כאן ע"מ והם