תפארת יעקב אבן העזר גיטין סב

החניכה קודם העומד במקום פלוני וכו' (ועיין בפסקי מהרא"י סי' רמ"ז) וכן נוהגין במדינות אלו ונהגו לכתוב פלוני בן פלוני ולא בר פלוני ואם כתב בר הגט כשר (מהרי"ק שורש כ"ו)

סעיף לא. נהגו לכתוב וכל שום דאית אי ולאבהתי

סעיף לב. אם כתב בדלא אנים במקום בדלא אניסנא לא נפסל וכותבין אניסנא מלא ביו"ד אצל הנו"ן (מהרי"ו)

סעיף לג. נהגו לכתוב פטרית קודם ושבקית ונהגו לכתוב ותרוכין בוי"ו אחר הרי"ש

סעיף לד. יתיכי בג' יודי"ן ליכי בב' יודי"ן

סעיף לה. נהגו לכתוב דהוית תיבה אחת: הג"ה. אם לא כתב מן קדמת דנא רק כתב דהוית אנלתתי (מ"כ בתקין) או דלג מלת אנתתי (ר"ד כהן) או מלת דהוית (הגהות אלפסי פ' המגרש) כשר: סעיף לו. אנתתי בלא יוד אחר האל"ף

סעיף לז. בנפשיכי נהגו לכתוב בב' יודי"ן. ואם כתבו חסר כשר (ד"ע וכ"מ במרדכי)

סעיף לח. להתנסבה נהגו לכתבו בלא שום יו"ד. ואם כתב יו"ד אחר ה"א כשר (הגמ"י פ"ד מרדכי בשם י"א סברי דלכתחילה כותבין ביו"ד)

סעיף לט. בידיכי בג' יודין

סעיף מ. נהגו לכתוב מן שמי מן יומא דנן ולעלם. וי"א דאין כותבין מן שמי (סמ"ג וסמ"ק ותשו' רשב"א) וכן נוהגין במדינות אלו

(כו) אם לא האריך וכו' הרי זה פסול. זהו מה שאמרו בש"ס לא לכתוב ודין אלא ודן ולכאורה משמע דהוא רק לכתחילה אבל מ"מ מוכח דמעכב דיעבד דלכתחילה פשיטא דכל ההי"ן צריך שלא ידבקו בגגן ואפי' דיעבד מוכח מדברי התוס' דבעינן דוקא תינוק דלא חכים יקרא האות כהוגן וע"כ דבהנך אפי' תינוק דלא חכים לא מהני. איברא דקשיא לי הא אביי סובר ידים שאינן מוכיחות הוויין ידים א"כ נהי דנימא דמ"מ בעינן ודן לשופרא דשטרא כמו שכתבו התוס' או כמ"ש לעיל דבנוסח הגט אף לרבנן בעינן ודן רק בגופו של גט מהו נחלקו מ"מ ס"ס אם כתב ודין ביו"ד פשיטא דעכ"פ יד שאינו מוכיח הוי דכוונתו בגט זה תתגרש א"כ למה לא יוכל לכתוב ודין וכן כלהו ואפשר דאביי גופא רק לכתחילה אמרה שיהא הגט כשר לכ"ע כמו דס"ל להפוסקים כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו מ"מ אתקין רבא לאפוקי נפשי' מפלוגתא וה"ה הכא לאביי אבל לדידן דס"ל לא הויין ידים באמת מדינא פסול. ואפשר דגם כוונת התוס' שם שהקשו לאביי לא נתכוונו להקשות דמוכח מכאן דבעי ודן ותרצו דלשופרא בעי ודן רק הקושיא היתה נהי דבנוסח הגט בעי ודן מ"מ אם כתב ודון יד שאינו מוכיח הוי עכ"פ ומהני לאביי ועל זה תרצו דאביי רק לשופרא קאמר לכתוב ודן שיהא במשמע טפי דבגט זה מגרש לה אבל לדינא מודה דבכתב ודין ביו"ד ג"כ מהני ומ"מ כתבו למטה ופלפלו להכשיר בלא האריך הרבה דמשמע בקיצר כעין יו"ד מודים דפסול היינו לדידן דס"ל יד שאינו מוכיח לא מהני

והנה הב"י הקשה על תשובת הרא"ש שהביא הטור בלא האריך הווי"ן במה נפשך אי תינוק קורא אותו כדין בוודאי כשר ואם לאו מה מהני מה שיתקנו ובאמת לק"מ דמשמע להדיא מדברי התוס' דבאותן מקומות שזכרו בש"ס להאריך לא מהני תינוק דלא חכים דאל"כ גם בשאר יודי"ן בעינן שיקרא אותם תינוק ע"ש רק דהרא"ש סמך על הפוסקים דבלי ערעור דבעל או שכתבו הבעל וסופר על פי ציוויו לא איכפת לן ולא סמך עליהם רק במקום עיגון אבל בלא האריך הרבה אפי' שלא במקום עיגון הי' מכשיר בלי תיקון כלל כמבואר בתוס' וזה ברור. איברא הא וודאי קשיא מה שכתב כי בוודאי הי' דעת הבעל להאריך אותם ב"ד והא בעינן שישמע מפי הבעל ואפי' אומר אמרו לא מהני ואפשר דרצה לסמוך בעת הדחק על סברת הרא"ה והר"ן בממנה סופר מהני וכאן הוי כאילו ציוה שב"ד יתקנו והוי כממנה סופר וצ"ע והעיקר לפע"ד דכל כי האי טוב יותר להכשיר בלי תיקון כלל מלתקן כי מזה יוכל לבוא תקלה לתקן אפי' היכי דאיכא קפידא ובהא וודאי אינו מועיל אפי' ציוה הבעל כל שלא שמעו מפיו

(כז) ואת תהא רשאה. לשון זה לא נזכר בר"ן כלל דפשיטא דלא מהני רק על מה שאמרו דיתיהוייין תלתא יודי"ן והיינו דבב' יודי"ן בסוף אינו מורה דלה הוא מדבר שהיא תהא רשאה רק על נשים דעלמא ועל זה כתב בעל העיטור דלאו דג' יודי"ן דוקא רק אם כתב לשון המורה דלה מדבר עדיף טפי מג' יודי"ן והיינו דיתיהוי את רשאה דבמקום ג' יודי"ן ונ' כותב תיבת את להורות דלה הוא מדבר אבל הך לישנא ואת תהא רשאה אינו לשון כלל בגט להיות נמשך לשלמעלה ולא חידש בעל העיטור רק במקום סוף התיבה של דיתיהוייין יכתוב תיבה שלימה את ע"ש בר"ן

(כח) כתבו הוא. אמת שכ"כ הרבה מן הראשונים ז"ל ועל לשון הש"ס לא משמע כן ולפי פירושם קשה מה זה שאמר לא לכתוב ודין רק ודן דבמה נפשך אם הבעל אומר לו סתם לכתוב גט הרי כשר גם ודין ואי אין הבעל אומר רק ודין האיך יכתוב ודן לעבור ציוויו ואי דהכוונה לא יכתוב הגט רק כשיאמר הבעל ודן לא כשיאמר ודין ג"כ קשה דכשיאמר ודן הרי יכול לכתוב ודין דלא יוכל לערער גם אם הבעל עצמו כותב לא שייך אזהרה זו כיון דבעירעור תליא מילתא ואפשר דמודים הנך פוסקים דלאביי גופא אין קפידא כלל דידים שאינן מוכיחות הוי עכ"פ רק דלדידן דס"ל לא הויין ידים יש קפידא בזה כשהבעל מערער דוקא אבל לכתחילה אפי' אינו מערער כלל יכתוב באופן היותר מועיל כמו לאביי דסובר דהויין ידים ומ"מ לכתחילה לא יכתוב רק ודן ה"ה לדידן בלי עירעור

סעיף מא. (כט) צריך לכתוב והרי את מותרת לכל אדם. ולכתחלה טוב ליזהר לכתוב הרי את בשיטה אחת אבל אם כבר נכתב הגט בשתי שורות כשר ליתנו (מהרא"י סקמ"ג)

סעיף מב. מותרת בוי"ו

סעיף מג. די יהוי נהגו לכתבו ב' תיבות אמנם אם כתב דיהוי תיבה אחת כשר (מר' פ' המגרש) ואף אם לא כתב רק דהוי כשר בשעת הדחק במקום עיגון (ריב"ש סי' ר"ה)

סעיף מד. מנאי נהגו לכתבו בלא יו"ד אחר

המ"ם ואם כתב יו"ד אחר המ"ם לא נפסל בדיעבד (ב"י בשם הר"ן והרשב"א): סעיף מה. נהגו לכתוב תרוכין שבוקין פטורין

(כט) צריך לכתוב והרי את מותרת. בזה יש מחלוקת הפוסקים. והנה בש"ס גבי הכותב טופסי גיטין משמע דצריך לכתוב הרי את וכו' אבל באמת תמהני דאף