תפארת יעקב אבן העזר גיטין סא

מה דקשה שלא יזכירו ליישב בנדרים דהא הוי כתנאי בודן אבל בלא"ה לא הבנתי כלל מה שאמרו אין אדם מגרש אשת חבירו דלשון זה יאמר על מנאי דהא על אדם המגרש קאי וכי חיישינן דלאחרת מגרש לכן נראה דכך הכוונה דוודאי המחלוקת בודן וטעמא דת"ק לפי שהוא נותן הגט לידה מוכיח דבגט זה מגרשה רק שיש להקשות על זה דאי על מה שהגט בידה סומכין הא מזה לא ניכר דהבעל נתן הגט וכל ההיכר מכח כתיבת הגט והרי לא נכתב בו שבגט זה מגרשה ועל זה קאמר דזה שהגט בידה הוי יד. מוכיח דהבעל מוסרו לידה ולא אחר דאין אדם מגרש אשת חברו אם כן ממילא הוי יד מוכיח דבגט זה נתגרשה ולא ס"ל לחכמים דיש לומר לראי' מוסרו לה אבל בנדרים מודי רבנן דהוי יד שאינו מוכיח לגמרי. ולפי זה מיושב ג"כ קושיא הנ"ל דזהו לרבא ואביי דנחלקו ביד שאינו מוכיח סתם אבל לשמואל דסובר אפי' במודרני ממך שאני אוכל לך הוי יד שאינו מוכיח בוודאי דלא כרבנן רק ר"י ולפי זה עכ"פ מוכח דהלכה כרבנן וכמו שפסק הרמב"ם והך ודן אינו מעיקר הגט רק לשופרא דשטרא נכתב דכך נוסח הגט כמו שאר דברים הנכתבים בגט ולפי זה פשיטא דאין כאן בית מיחוש לכתבו בשיטה אחרונה. והנה מדברי המחבר משמע דרק בכתב יותר מכדת משה וישראל לא נפסל והיינו דנכפל תירוכין שבוקין פיטורין אבל אם כתב כל ודן משמע דמעכב וכן נראה מה שכתב הדון דע"מ מהני ואי דיעבד לא נפסל כלל מה צורך לע"מ אבל לפי מה שכתבתי נראה פשוט דעכ"פ דיעבד אין כאן בית מיחוש כלל אפי' ליתנו לכתחילה בלא עיגון כנ"ל

ודע דכל מה שטרחנו פה והארכתי לברר דלית הלכתא כר"י בודן לאו לענין לכתבו בשיטה אחרונה בלבד הוא רק לפי שתמהני מאוד על נוסח הגט הנזכר בראשונים ונוהג אצלנו שכתוב ודן וכו' פיטורין כדת משה וישראל והרי יש כאן קולא גדולה וחשש איסור א"א שהרי במשנה נאמרו דברי ר"י בלשון הזה ודן וכו' פיטורין למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ובודאי לא לחנם זכר ר"י הך להתנסבא בתר ודן משום דס"ל דבעינן יד מוכיח דבגט זה מגרש לה והשתא כיון דעיקר הגירושין הם הרי את מותרת שהוא מתיר אותה לכל א"כ פשיטא שצריך להזכיר בפי' שבגט זה הוא מתירה לכל ולכך אף דאפשר דבנוסח גט של ת"ק הי' כתוב למהך וכו' למעלה אבל לר"י בעינן הך למהך להתנסבא בתר ודן להורות דבגט זה מתיר אותה להנשא והשתא אי נימא דקיי"ל כר"י דבעינן ודן דוקא א"כ האיך מצאנו ידינו ורגלינו בכל נוסחי גיטין דכתיב למהך להתנסבא קודם וכן בנוסח שכותבין הרי את מותרת נכתב קודם ודן דהא אין כאן הוכחה דבגט זה מתירה לכל אדם תדע דהא ת"ק קאמר גופו של גט הרי את מותרת ור"י קאמר ודן ובנוסחי גיטין הרבה לא נכתב הרי את כלל וע"כ כיון דכותבין למהך להתנסבא הוי במקום הרי את א"כ כיון דזהו גופו של גט האיך לא יזכיר דבגט מתירה לא בדיבור בעלמא והדבר תמוה מאוד לפע"ד ושאלתי פי גדולים חכמי לב ולא מצאו מענה לזאת טרחתי לברר דלית הלכתא כר"י כלל רק דכותבין ודן מחמת דמסקנא אפי' לרבנן כך הוא נוסח הגט עכ"פ וא"כ ממילא אין בית מיחוש אם כתוב למהך קודם ומ"מ על הפוסקים דפסקו כר"י הדבר תמוה מאוד ומאי איכפת להו אם הי' כותבין כפי נוסח הנאמר במשנה לדברי ר"י דהא וודאי לא יזיק ומאיזה צד הכניסו עצמם באיסור גט החמור בדררא דאיסור דאורייתא וצע"ג בזה

(כד) דאיכא למיחש. עב"ש ומשמע מדברי הר"ן שהביא ב"י דאם יש ריווח לפני חתימת העדים לכתוב שטר עליו כשר דאין לחוש דוודאי לא חתמו העדים בחצי שיטה דהי' להם לחוש שיעשה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת ולפי זה אפשר דבכהאי גוונא לכ"ע מותר אפי' לכתחילה ולא החמירו רק בחצי שיטה דאי אפשר לכתוב שטר קודם דאז יש לחוש שחתמו בחצי שיטה ואין למדין הימנה ושורה שלפני'

סעיף כא. אם כתב (כה) ברביעי עשרים יום לירח שבט ודילג ולא כתב בשבת וגם יום רביעי היה כ"א לשבט והוא כתב עשרים הגט כשר וי"ח [לא] פוסלין בכה"ג (ריב"ש סי' קי"ג)

(כה) ברביעי כ' יום לירח שבט. זהו דעת הרא"ש ור"ת וריב"ש חולקין ומבואר טעמם דאין לומר דטעו בעיבור החודש כיון דהוא לאחר רוב אבל מ"מ נראה דכ"ע מודים דכל שהוא מוקדם וניכר הקדימה מתוכו בוודאי כשר ולא נחלקו כאן רק דס"ל שאין ידוע אם ברביעי אמת או כ' יום אמת דתרווייהו ליכא למיתלי בטעות א"כ הוי כאין בו זמן אבל בנודע בבירור מתוך הגט שהוא מוקדם כשר דאין לחוש לכלום אבל מדברי הרשב"א בתשובה חלק שלישי סי' ד' בשטר מתנה שהיתה בשנת נ"ח וטעה הסופר וכתב שנת נ"ז ובמתנה נאמר לחתנו ועדיין לא הי' חתנו אז וכתב על זה הרשב"א וז"ל ומאי דכתב מר נמי דהיכי דמוכחא מילתא דמוקדם הוא כשר וכו' עד דאין מכשירין שטר את המוקדם אע"פ שהקדמתו ניכרת ע"כ. מבואר מדבריו שם שאפי' הי' מקום לתלות בטעות היינו להכשיר העדים שלא יהיו פסולים אבל להכשיר המתנה לא מהני אף דניכר הקדימה ואפשר לחלק ולומר דשאני התם דהזמן גופא מוקדם ואינו מוכיח מתוך הזמן גופא הקדמתו רק ממה שכתבה לחתנו אבל היכא דבזמן גופא ניכר הקדימה כגון הכא דברביעי מורה על הקדימה בהא מודה הרשב"א דלאו מוקדם הוא כיון שניכר הקדמתו בזמן הוי כאינו מוקדם כלל. אמנם ממה שטרח הרשב"א שם לדחות הראי' שהביא השואל שם מהך דשטר שזמנו בשבת משמע דאפי' בכהאי גוונא פליג ועדיין יש לחלק ודו"ק. ועמ"ש בסת"י סי' מ"ג ס"ק ה' כ' כ"ג כ"ד מענינים אילו באריכות

סעיף כב. (כו) אם לא האריך ווי"ן שאמרנו או שכתב היודי"ן שאמרנו שלא יכתבו או שלא כתב היוד"ן היתירות הרי זה גט פסול חוץ מב' יודי"ן הנוספות בדיתיהוייין ודיצבייין שאינו אלא מנהג. וי"א דאם לא כתב דיתהוייין רשאה רק כתב (כז) זאת תהא רשאה עדיף טפי (הר"ן פ' המגרש ובעיטור) וי"א שאם לא ערער הבעל כשר ויש מי שאומר שאין ערעורו מועיל אא"כ (כח) כתבו הוא או שהסופר כותבו מפיו: סעיף כג. אייר יש לכתכו לכתחילה בב' יודי"ן (וע"ל סעיף ז')

סעיף כד. כסלו חסר יו"ד

סעיף כח. אם הוה ציה לכתוב בשנים עשר וכתב כי"ב כשר

סעיף כו למנין בחד יו"ד

סעיף כז. שאנו מנין בלא וי"ו: הג"ה. ואם כתב ו' אין לפוסלו בשעת הדחק (ריב"ש סי' שי"ד) ואם נהגו לכתוב כך אין לפוסלו וה"ה אם כתב למנין שאנו מונין במתא וכל כיוצא בזה

סעיף כח. דיתבא על נהר פלוני בחד יו"ד: ואם כתב די יתבא כשר (ב"י)

סעיף כט. במתא פלונית דמתקריא פלונית בלשון נקבה

סעיף ל. נהגו לכתוב העומד במקום פלוני קודם וכל שום: הג"ה. וי"א דיש לכתוב