תפארת יעקב אבן העזר גיטין ס

למדין כמבואר להדיא בדברי הב"י סי' זה שאחר שהביא דברי הפוסקים בענין זה הביא אח"כ דיש מחלוקת בהנ"ל ומבואר בדבריו דלא תליא הא בהא כלל אלא אפי' לדעת הפוסקים בחלק שיטה מ"מ פשיטא דהיינו דוקא בחלק שיטה כיון שנלמוד דבר חדש ותנאי משיטה אחרונה אתי לאיחלופי ללמוד ג"כ בלא הרחיקו אבל הכא בגט בכתב ודן בשיטה אחרונה אין זה לימוד כלל רק דמשוינן לי' גט כשר כשאר גיטין לא שום חידוש ותנאי א"כ לא שייך לומר דנלמוד אפי' חידוש ותנאי

גם בלא"ה בעיקר מה שחדשו הפוסקים הך דינא הוא לפי דחששו לדעת ר"י דודן עיקר בגט אבל לפעד"נ פשוט דוודאי אי לא כתב הרי את מותרת לר"י הוי ודן עיקר ולר"י באמת אין כותבין הרי את מותרת כלל כיון שכותב ודן דיהוי ליכי וכו' להתנסבא לכל גבר דיתיצביין הרי נכלל בזה הכל אבל אם כתב הרי את בוודאי אין ודן עיקר רק לעשותו להרי את יד מוכיח דלדידי' בלא"ה לא הוי יד מוכית והשתא כיון דחזינן לת"ק מכח סברא מבחוץ דאין אדם מגרש את אשת חבירו הוי יד מוכיח א"כ לר"י בודן הוי וודאי הרי את יד מוכיח א"כ כיון דלא חיישינן לזיוף דהא וודאי נכתב ודן א"כ ממילא לאו עיקר הגט הוא ועיקר הגירושין בהרי את וכן מוכח להדיא בדברי הרמב"ם בפי' המשנה שכתב בדברי ר"י דאף דעיקר הגט הרי את מותרת צריך לכתוב ודן הרי דמודה ר"י דהרי את עיקר הגט הוא רק בעינן זה לעשותו יד מוכיח א"כ פשיטא דיד מוכיח הוי עכ"פ אפי' כתוב בשיטה אחרונה

ובהכי ניחא מה שהקשו הפוסקים דבפ"ק דנדרים מוכח דשמואל כר"י ובפ"ב דגיטין קאמר שמואל וצריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם ואילו ודן לא קאמר ודחקו ליישב ולפי הנ"ל לק"מ דכיון דכתב הרי את מותרת אפי' כתב ודן שלא לשמה פשיטא דהרי את הוי יד מוכיח עכ"פ ועיקר הגט הרי את מותרת ונכתב לשמה ומה ענין לשמה ליד מוכיח דהא לת"ק הוי יד מוכיח בסברא דאין אדם מגרש אשת חבירו ונהי דלר"י לא מהני זה מ"מ בכותב ודן רק שלא לשמה הוי הרי את יד מוכיח ואף דמודינא דאפי' לא כתב הרי את לר"י וכתב ודן הוי הך ודן עיקר הגט וסגי בהכי דהא כולל הכל מ"מ מתניתין דנותן עצה טובה לסופר שלא יצטרך לכתוב אח"כ הרבה א"כ יותר נוח לו לעשות הרי את עיקר וודן ליד מוכיח משלא לכתוב ודן ויצטרך לכתבו אח"כ דהוא יותר מהרי את מותרת ועכ"פ ברור דמודה ר"י דכל שכתב הרי את מותרת הוי הא עיקר הגט ודן רק לישוי' להרי את ליד מוכיח ולק"מ קושית תוס' והר"ן

גם בלא"ה מה שחששו הפוסקים לדעת ר"י הוא לפי דמיבעי' לן בש"ס אי בעינן ודן ומסקנא משמע דבעינן ודן. גם בפ"ק דנדרים משמע דרק במנאי מדחה התם משום דאין אדם מגרש אשת חבירו משמע דודן בעינן וקיי"ל כרבא דלא הויין ידים. אבל באמת נראה לפע"ד דאין מכל זה ראי' ודברי הרמב"ם ברורים דפוסק כת"ק דגופו של גט הרי את מותרת כמו שאבאר והוא דרש"י פי' בהך בעי' דהספק הוא אי הלכה כר"י או כת"ק והוא תמוה לפע"ד דבכהאי גוונא פשיטא דלא הוי להו לאיסתפוקי בפשיטות אי בעינן ודן ומי סני להו לומר הלכה כר"י או אין הלכה כדרך כל סוגית הש"ס. ועוד דלמה נטרו בהך בעי' עד אחר שזכרו מימרא דאביי דלא לכתוב ודון רק ודן [והנה התוס' הקשו שם לאביי דהא סובר דלא בעינן ודן פ"ק דנדרים ותרצו לשופרא דשטרא, והנה פשוט הוא שאי אפשר לפרש דקושייתם כיון דלא בעינן ודן אין קפידא בכותב ודון דהא ליתא דהא בכלהו שיש חילוף במשמעות יש קפידא. ועוד מה זה שתרצו לשופרא דשטרא דמשמע דמה שאמר שלא לכתוב ודון הוא רק לשופרא ובאמת נראה מדברי התוס' דיש קפידא בכל הני דאביי כמבואר שם וברור דכוונת התוס' להקשות דהכא משמע עכ"פ דבעי ודן ועל זה תרצו דלשופרא בעי לה ומ"מ כיון שכותב ודן יש קפידא כשיכתוב ודון וכתבתי זה לפי שהוא סיוע לענין הנרצה בדברינו פה]. גם לא ידעתי מאי מקום ספק יש כאן כיון דכללא הוא בעלמא הלכה כת"ק ומאיזה צד יסתפק להם פה דהלכה כר"י ואי משום דמשמע להו דקיי"ל לא הויין ידים הוי להו לפרושי צדדי הספק

וברור דכך הכוונה דוודאי פשיטא דלא נחלקו ר"מ ור"י בנוסח הגט כיצד כותבין אותו דהא יש כמה דברים בגט דלא נזכר לא בדברי ת"ק ולא בדברי ר"י רק בגופו של גט נחלקו איזה גופו של גט הכורת והשאר טופס בעלמא והיינו דמיבעי' לן בש"ס אי ס"ל לרבנן דלא בעינן ודן כלל אף בנוסח הגט או דמודים דבעינן ודן רק עיקר הגט הרי את מותרת והיינו דמסיק דבעינן ודן דרק בגופו של גט נחלקו וזה שכתב הרמב"ם בפשיטות דגופו של גט הרי את וכו' כת"ק ומ"מ בנוסח הגט זכר ודן משום דמסקנא דש"ס דבעינן ודן אפי' לרבנן רק אינו גופו של גט רק הרי את מותרת וזה שזכרו הך בעי' בתר מימרא דאביי לפי שאמר דלא לכתוב ודון רק ודן ואביי סובר כת"ק כמבואר פ"ק דנדרים ויש להסתפק בו ג"כ אי כוונתו כשכתב ודן לא יכתוב ודון או דסובר באמת דודן נוסח הגט הוא רק גופו של גט אינו לת"ק דפסק כוותי' ומעתה ממילא הלכה כת"ק ואף דקיי"ל כרבא בידים שאינן מוכיחות מ"מ הא קאמר פ"ק דנדרים דמודה רבא דאין אדם מגרש אשת חבירו. ומה שכתב הר"ן שם דזהו במנאי דוקא הוא תמוה לפע"ד דאי בודן אכתי רבא כר"י א"כ לא הועלנו כלום דאכתי רבא כתנאי וברור דעיקר הקושיא ממנאי דמודן בלא"ה לא קשיא כלל דשאני גט דנתינת הגט לידה מורה דבגט מגרש לא באמירה כיון שנותן לה הגט ואומר הוי יד מוכיח דבגט זה מגרשה רק ממנאי קשיא להו ואהא משני דאין אדם מגרש אשת חבירו

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה התם דרבא גופא קאמר בתר הכי לחלק מגט לנדרים דאין אדם מגרש אשת חבירו ומעיקרא מוקי רבא מילתא דשמואל כר"י משום דמתניתין קשיתי' דקתני שאני אוכל לך וקשה מאי קושיא שאני גט דאין אדם מגרש אשת חבירו והוא תמוה לכאורה. ולפי הנ"ל ניחא דוודאי פלוגתא דאביי ורבא רק בידים שאינן מוכיחות כגון מודרני ממך בלבד או שאני אוכל לך בלבד אבל במתניתין לפי פירושו של שמואל דחדא קתני ודייק לי' ממשנה דאל"כ לך למה לי א"כ מוכח דמודרני ממך שאני אוכל תרווייהו בלא לך הוי ידים שאינם מוכיחות והשתא כמו דהכא לרבנן הוי נתינת גט יד מוכיח לסייע להרי את כמו כן הי' מהראוי להיות יד בשאני אוכל עם מודרני ממך דאף דכתב הר"ן דסובר דמ"מ יש לפרש מודרני ממך דלא משתעינא בהדך אי אכילנא היום או עד יום פלוני מ"מ פשיטא דאם נפרש כך דג"כ יש לפרש נתינת הגט לראי' שנתגרשה ובדיבור מגרש לה וכיון דס"ל לרבנן דנתינת גט מועיל לעשותו להרי את ליד מוכיח כ"ש דשאני אוכל הוי סגי לישווי' למודרני ממך ליד מוכיח כיון דבהדיא קאמר שאני אוכל וכיון דמוכח במשנה דאפי' כהאי גוונא לא מהני וודאי ר"י הוא אבל במודרני ממך בלבד דנחלקו אביי ורבא בוודאי לא דמי לגט מכח ודן כיון דנותן הגט לידה רק ממנאי קשיא להו ומשני רבא דאין מגרש אשת חבירו ולא בעינן ודן ולא בעינן מנאי ושמואל נמי לא סבר לה לדר"י רק מתניתין מוקי לה כר"י מכח קושיא דרבא ואף דמצינו דסובר דלא הוויין ידים היינו בהך גוונא דנחלקו אביי. ורבא לא בהך גוונא דמודרני ממך שאני אוכל ולא בגט דדמיא להך כנ"ל

ועוד נראה לפע"ד דעיקר מה שהבינו דהנך סוגיות מתחלפות דבגיטין פליגי בודן ובנדרים פליגי במנאי ובאמת מלבד