תפארת יעקב אבן העזר גיטין נט

(יח) יאריך ו' דתירוכין. אפשר לומר שאם כתב יוד בין גבי פיטורין ואף דכתב הרא"ש דאין לכתוב יוד מ"מ פשיטא דאין ראי' רק דאין צריך יוד אבל לא דאסור לכתוב יוד ע"ש ואדרבא משמע ברא"ש דרק בב' יודין לא הוי מלה כלל אבל לא ביוד וא"ו ועיין בסמוך

סעיף יב. יכתוב תרוכין שבוקין חסר י' ראשונה אבל (יט) פיטורין מלא בשני יודין: הג"ה. וי"א דפטורין ג"כ רסי יו"ד ראשונה (בסדר גיטין דמהרי"ל ובסמ"ג) וכן נוהגין ולכן צריך להאריך ג"כ וי"ו של פטורין ונהגו לכתוב בגט בתחלה. שבוקין פטורין תרוכין ואח"כ פש"ת ואח"כ תש"פ ואם שינה בזה אין עיכוב בדבר

סעיף יג. למהך חסר יו"ד

(יט פיטורין מלא. אבל רש"י פי' להיפיך דפיטורין משמע פטור וחובה ולפי זה להיפיך אין לכתוב פיטורין כלל רק בלא יוד ומ"מ אפשר דאין קפידא לפירש"י דשאני הכא דכותב גט פיטורין כמ"ש הח"מ להרא"ש ולפי זה אפשר דרק פיטורין אין לכתוב ביוד דיש לחוש לפירש"י אבל תירוכין ושבוקין אפשר דיכול לכתוב ביוד ואין צריך להאריך ובש"ס אמרו יאריך דזה קל יותר להאריך הוא"ו משיכתוב עוד יוד אבל אם כתב יוד אפשר דוודאי כשר בלא האריך

סעיף יד. יזהר יפה ברגל של ה"א של (כ) למהך שירחיקנה מגנה וכן בכל ההי"ן צריך ליזהר אלא שבזה צריך ליזהר יותר

(כ) למהך שירחיקנה. הרמב"ם לא זכר זה ותמהו עליו ונעלם מהם דהוא גירסת הר"ן דאין גורסין רק למהך בלא יוד דאי כותב ביוד יש לפרש לי מחך אבל בלא יוד אין לחוש לשחוק ע"ש וזהו גירסת הרמב"ם אבל מ"מ לדינא בוודאי יש ליזהר בזה כדעת רוב הפוסקים ועמ"ש לעיל לדחות דעת ת"ה דפוסל רגלי ה' וק' הנוגעין מדברי הרא"ש ובסי' זה כתב הב"י דבלא"ה אין מהרא"ש ראי' דלשון יזהר יותר אין הכוונה שיאריך יותר וכן נראה מדברי הרא"ש בפסקיו שלא זכר כלל דיאריך יותר

סעיף טו. לא יכתוב לאתנסבא אלא להתנסבא (ואנש חסר יו"ד מרדכי) (כא) דילג ה' דלהתנסבא וכתב לתנסבא כשר (רשב"א אלף קס"ו)

עיף טו. עד"ז צריך ליזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב שלא יהא בו משמע ב' עניינות

(כא) דילג ה' דאהתנסבא כשר. הרשב"א נתן טעם דאפי' לא כתב כל התיבה כשר דהא לא אמרינן והוא ששייר מקום להתנסבא ודוקא בהנך יש קפידא שיש בהם פי' אחר ולדידי צ"ע בזה דהא בנדרים אמרינן דלקרבן לא אוכל לך משמע לא קרבן בפת"ח תחת הלמ"ד כמו שפירשו שם המפרשים וכן מוכח בש"ס סוף מנחות זאת התורה לעולה אינו צריך לעולה והיינו דמפרש לעולה לא עולה ע"ש וא"כ הכא דאין הגט מנוקד יש לפרש להתנסבא בפת"ח והבעל יכול לומר דלכך נתכוון והוי כמו לא תנסבא וצ"ע

סעיף טז. לא ימחא באל"ף: הג"ה. ואם כתב בה"א וכבר ניתן הגט כשר (ב"י) ואם נכתב (כב) ימחי ביו"ד פסול אם לא בשעת הדחק ובמקום עיגון (מ"כ בתקון)

(כב) ימחי ביו"ד. בביאור הגר"א תמה על זה מדברי הרשב"א דלעיל ובאמת יש לומר דימחי יש ת' לר' דאין צריך להאריך כמו שכתב הרא"ש לפרש על הכאה והוי ג"כ שינוי בכוונה רק הואיל ואינו שינוי כ"כ כמו ודין וכדומה מכשיר הרב בשעת הדחק. שוב ראיתי בס' ג"פ שכתב כן ע"ש. והנה בנוסח הגט שבפירש"י כתיב ואינש ביו"ד אחר א' וכן לא ימחי ביו"ד לבסוף ע"ש

סעיף יח. צריך (כג) שלא יהא בשיטה אחרונה לא ספר תרוכין ולא גט פטורין ולא אגרת שבוקין אלא כדת משה וישראל לבד ויעשה ממנה אותיות גדולות כדי שלא יסיים באמצע שיטה משום (כד) דאיכא למיחש שיחתמו בחצי שיטה הנשארת ואין ראוי לעשות כן ואם כתב בשיטה אחרונה יותר מכדת משה וישראל לא נפסל בכך

סעיף יט. אם כתב וישראל אל"ף למ"ד כאחד לא נפסל בכך ודוקא בדיעבד או במקום עיגון כמו שנתבאר לעיל סי' קכ"ה סי"ו

סעיף כ. כיון שאנו מכירין סגנון הדבר אין לפוסלו בשביל דילוג אות אחת

(כג) שלא יהא בשיטה אחרונה וכו'. לפי שיש לי לתמוה הרבה בדברי הפוסקים בענין זה ראיתי להאריך קצת בזה. והנה יסוד דין זה הוא מהא דפרק ג"פ וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה מ"ט לפי שאין למדין משיטה אחרונה והאריכו התוס' שם לפלפל האי דינא דכתיב שריר וקיים וכן בגט דכותב כדת משה וישראל אם שייך דין זה והעלו שם בשמו של ר"ת דגם עכשיו אין למדין משיטה אחרונה לפיכך כתבו שאין לכתוב ודין כיון שהוא עיקר הגט לר"י דמספקא לן בש"ס אי הלכה כר"י ומסקנא משמע דבעינן ודין הילכך אין לכתוב בשיטה אחרונה רק כדת משה וישראל בלבד זהו תורף דברי הפוסקים רובם ככולם בענין זה. ותמהני מאוד על דבריהם ז"ל דפשיטא שאין ענין גט לשטר בענין זה ואדרבא כיון דודן עיקרו של גט ובלי ודן אין כאן גט כלל א"כ מאי חשש יש ללמוד משיטה אחרונה ודוקא בשטר יש לחוש שמא לא צמצמו העדים חתימתם והוא הוסיף אותה שיטה מדעתו הילכך ממילא אין כותבין שום דבר חידוש או תנאי בשיטה אחרונה לפי שלא נלמוד ממנה כמו שפירש רשב"ם שם רק חזרת השטר כותבין שאם לא נלמוד אין קפידא וא"כ פשיטא דהיינו דוקא בשטר דבלי אותה שיטה שכתוב בה החידוש והתנאי הוי שטר לכך חיישינן דהוא הוסיף ומהאי טעמא אין כותבין לפי שנקיים השטר בלי התנאי והחידוש והוא שלא כדין אבל בגט כיון דודן עיקרו של גט הוא ובלעדו אין כאן גט כלל למאי ניחוש כיון דיש כאן עדים חתומים בו פשיטא דהוא לא הוסיף ודן רק נכתב באמת לפני העדים החתומים דאל"כ אין כאן גט כלל ועל מה חתמו ובשלמא אי הי' כתוב תנאי או דבר חידוש דבלעדו הוי גט שפיר אין ללמוד ממנו כמו בשטר רק הגט הוא כמו בלי אותו תנאי ואותו חידוש וממילא אין לכתוב תנאי וחידוש בשיטה אחרונה בגט אבל דבר שאינו תנאי וחידוש רק עיקרו של גט ובלתי דבר זה אינו גט כלל למה לא נוכל לכתבו בשיטה אחרונה למה לא נלמוד ממנה והוא תמוה לפע"ד

הן אמת כי לפי דעת הפוסקים דס"ל דאם הניח שיטה חלק ולא החזיר מענינו של שטר מ"מ פסול כמ"ש התוס' פרק גט פשוט בד"ה וצריך שיחזור במסקנא דגזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו והיינו דאם נלמוד בהרחיקו נלמוד ג"כ בלא הרחקו ואז יש לחוש דהם לא צמצמו והוא זייף אותה שיטה. ולפי זה יש לומר דהכא נמי גזרינן שיטה אחרונה היכי דכתיב ודן משום דאם נלמוד ג"כ היכי דיהא כתוב תנאי ודבר חידוש בשיטה אחרונה מה דבלתי תנאי זה הוי גט ואז דין הוא שאין ללמוד כמו בשטר. אמנם מה דמשמע להדיא מדברי הפוסקים דרך דינא לא תליא כלל בהך פלוגתא אי נשאר חלק שיטה אי