תפארת יעקב אבן העזר גיטין נז

זה וס"ד דיום זה לשעבר הוא ואי דאינו אסור רק בו בלבד או בכל חודש להבא קמש"ל דיום זה אסור וחודש שיבוא דיום זה בלשון ב"א להבא הולך ולפי זה נראה לפע"ד דלא מוכח כלל דין הנ"ל דוודאי יש לומר כיון דלמנין הכל יודעין דאינו נמנה להבא ממילא אין כותבין בגט רק לפי המנין ושאני התם כיון שאמר חודש זה בע"כ יש לומר דהי' כוונתו כפי לשון ב"א דאל"כ אינו אסור רק היום והי' לו לומר היום ולא חודש זה כיון שאין לו רק אותו יום ואם הי' כוונתו חודש שיבוא למה אמר חודש זה ובהכרח מוכח דנתכוון ללשון ב"א דר"ח הוא וכל החודש שיבוא ויום זה בכלל נתכוון לאסור ואף דבאומר שבת זו שבת לשעבר דהתם ליכא לפרושי כלל שבת להבא דלכ"ע שבת לשעבר משא"כ בר"ח יש לומר דנתכוון ללשון ב"א משא"כ בגט ושטר שרוצה לכתוב הזמן פשיטא שיש לכתוב בפי' המנין של מועדות דר"ח הראשין לשעבר. גם לפי' הראשון יש לחלק בהנ"ל ואף דמדמינן שטרות לנדרים היינו בקריאת שם החודש אדר ראשון או סתם אבל בענין יום ר"ח הראשון הכל יודעין דנקרא ר"ח ונמנה לשעבר וקריאת השם לפי שקורין בו הלל ומתפללין ראשי חדשים כמו ר"ח והכל יודעין דנמנה לשעבר משא"כ באדר ראשון שאם נקרא כך יש לכתוב כך

וביותר אני תמה על מה שכתבו הר"ן והרשב"א דביום ר"ח הב' יכתוב בשני לחודש ולמחרתו ביום ג' והוא תמוה לפע"ד דרק ביום הראשון של ר"ח בעצמו הוא דיש הפרש בלשון דקורין ר"ח ואינו ר"ח אבל פשיטא דהכל קורין גם ליום ב' דר"ח ר"ח וממילא מונין מאותו יום יום א' וזה ברור. ולפי זה הי' נראה עיקר כדברי הטור לכתוב בראשון יום שלשים של ניסן שהוא ר"ח אייר דפשיטא דמודים הרשב"א והר"ן דכהאי גוונא כשר דהם לא כתבו רק דבלא זה יש להכשיר אבל כדברי הטור פשיטא דכשר כמבואר להדיא בדברי הרשב"א והר"ן רק ביום ב' של ר"ח יש להסתפק כי לדעת הרשב"א והר"ן אם כתב כפי נוסח הטור הגט פסול וכן להיפוך נוסחת הר"ן והרשב"א פסול להטור ואף שנראין דברי הטור עיקר כנ"ל מ"מ ח"ו להקל בזה ואפי' דיעבד אין להכשיר בזה. ולפי זה אני תמה על הרב ח"מ שכתב דביום ראשון אין לכתוב רק במקום עיגון וביום ב' אינו רק חששא בעלמא כמו אם ר"ח יום אחד והוא תמוה דביום ב' יש פסול גמור לזה ולזה וביום ראשון חששא בעלמא דנוסח הטור כשר לכ"ע ונראה שהי' לו לח"מ וב"ש בהעלם עין דברי הר"ן מה שכתב לכתוב ביום ב' דר"ח ולפי זה ממילא מה שכתב הב"ש דהרב לא ס"ל החילוק שכתב הב"ח ליישב דברי המחבר מה שכתב לעיל ביום אחד לחודש וכאן כתב באחד לחודש דאי ס"ל חילוק זה למה פסק שלא ליתן ביום ב' הא אין ספק כלל ולכ"ע כותבין באחד לחודש והוא תמוה דפשיטא דלא הי' כוונתו ביום ב' משום ספיקא דיום דהאיך כתב וי"א שאין ליתן גט בשום ר"ת דהא לעיל לא כתב רק יש נמנעים וברור דכוונתו היכי שהוא ב' ימים אין ליתן בשום ר"ח לא בראשון ולא בשני והיינו דחוץ מספיקא דיום יש כאן חשש גמור דלהר"ן כותבין ביום של ר"ח ב' לחודש ומתרתו ביום ג' ולהטור אינו כן וביום הראשון טעמו כמו שכתב הב"ש שלא יאמרו מוקדם הוא

אך הא קשיא לי דבכל ימי החודש שר"ח, שלו ב' ימים יש למנוע דבכל משך החודש יש הפרש בין הכתיבה להר"ן ולהטור דכנוסח הטור להר"ן פסול וכן להיפוך וצריך לומר דוודאי לא ס"ל להרב כדברי הר"ן דגם בשאר ימי החודש יש לכתוב כפי לשון ב"א דהא וודאי דלכ"ע מונין מיום ב' רק ביום ראשון יש להסתפק שיכתבו יום א' דר"ח לפי שהוא בלשון ב"א ר"ח ולהטור כותבין בפי' שהוא יום שלשים ולפי זה ממילא ביום ב' דר"ח. אם יכתבו כדברי הטור יש לחוש ויחשבו דנכתב ביום א' וביום א' כתבו כך לפי שהוא לשון ב"א לכך פסל לכתוב גט גם ביום ב' של ר"ח אבל למחרת יום ב' שפיר יכולין לכתוב דאין לטעות דיום ב' דר"ח הוא דפשיטא דעל יום ב' דר"ח אין כותבין ב' לחודש אפי' בלשון ב"א וכמו שהשגתי על הר"ן דהא וודאי ליתא ותמוה לי על האחרונים שלא העירו בזה ועכ"פ ברור דאין כותבין גם ביום ב' דר"ח רק במקום עיגון דלא כח"מ וב"ש וזה ברור

סעיף ז. אם השנה מעוברת יכתוב באדר ראשון לירח אדר ראשון ובשני יכתוב לירח אדר השני. ואם כתב באדר הראשון (יב) אדר סתם כשר אבל אם כתב בשני סתם הגט פסול (ב"י בשם הרא"ש ור"ן) ומלת ראשון יכתוב מלא וי"ו (מ"כ בתיקון) ניסן מלא אייר בשני יודי"ן (הכל בסדר) ואם כתב בחד יו"ד פסול אם לא בשעת הדחק (ת"ה סי' רל"ג) ויש נמנעין ליתן גט באייר אך במקום הדחק נותנין וכותבין בב' יודי"ן סיון מלא יו"ד (ג"ז בסדר גיטין) תמוז מלא וי"ו אלול מלא וי"ו תשרי בחד יו"ד מרחשון חד וי"ו (דברי הרב) (יג) כסלו חסר יו"ד (ת"ה סי' רל"ג ועיין למטה סעיף כ"ג וכ"ד)

(יב) אדר סתם כשר וכו'. הב"ח תמה על הג"ה זו דלפי דעת הרמב"ם הגט פסול דפוסק כר"מ ועח"מ וב"ש מה שכתבו ליישב ובאמת בש"ס משמע דהלכה כר"מ מדשקיל וטרי לאוקמא מתניתין כוותי' וכן ברייתא דמביא לסיוע מוכח כן כמו שכתב הכ"מ שם. ועוד אף דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י מ"מ לא דחינן ספיקא דר"י מקמי וודאי דר"מ דהיכי דידע בעיבור שנה אדר שני כותבין סתם ור"י לא שמענו בפי' דפליג אפי' בידע דבאמת יש לומר משנה דלא כר"מ ובלא ידע פליגי

אמנם בלא"ה קשיא לי טובא דמוקמינן משנה בלא ידע ופלוגתייהו בידע דמה בכך דידע מ"מ הא צריך לכתוב זמן בשטר ומאיזה צד נימא דידע ובאדר שני הוי מעשה דילמא לא ידע ובאדר ראשון הוי בשלמא בנדרים אזלינן בתר מחשבת האיש הנודר משא"כ בשטרות ורש"י פי' בהדיא התם כגון דידע אלמא דפעמים דלא ידע א"כ קשה כנ"ל

והנה הרא"ש בפירושו שם כתב דסתם כותבי שטרות מכירין בעיבור יראה קצת שבא ליישב קושיא זו ולפי פירושו הכוונה הא דידע דלעולם כך הוא דלא כפירש"י אבל באמת הוא תמוה דכיצד יעשה באמת אם יכתוב שטר באדר ראשון ועדיין לא נתעברה שנה דהא עד סוף אדר יכולין לעבר וכיצד יכתבו לר"מ ומאין נדע אם באדר ראשון הי' או בשני ובוודאי אפשר לומר דשאני שטר דמה בכך דאין אנו יודעין ס"ס כשר הוא דאינו רק מאוחר דלעולם לא יגבה רק משני מספיקא ולפי זה יש לומר דבגט דמאוחר פסול אפי' ר"מ מודה לר"י דבראשון כותבין סתם ובשני אדר שני שלא לטעות מהאי טעמא דכתיבנא ולפי זה פשיטא דדברי הרב נכונים דאפי' להרמב"ם דפוסק כר"מ גט שאני דמודה ר"מ כיון דמאוחר פסול דאפי' ידע יכתוב אדר ראשון סתם ובשני אדר שני

אמנם אף שדבר זה נכון הוא יש לפקפק קצת דאפשר דתינח בזמן הקודם שהיו ב"ד מעברין השנה אבל האידנא דבקיאין בעיבור לפי החשבון א"כ יש לומר כסברת הרא"ש הנ"ל דכותבי שטרות בקיאין בעיבור וחזר דינו של גיטין כמו נדרים ושטרות ולפי דעת הרמב"ם דפסק כר"מ אם כתב בראשון אדר סתם פסול

אך המעיין היטב בש"ס שם יראה העיקר כהרמב"ם דבנדרים יש חילוק בין ידע ללא ידע לכ"ע ובשטרות נחלקו ופסק הרמב"ם בנדרים לחלק דכ"ע מודי אבל בשטרות וגיטין מודה דהלכה כר"י, כמו שאבאר דשם אמרינן לימא מתניתין כר"י ומייתי ברייתא דנחלקו ר"מ ור"י ויש להבין כיון דעיקר השקלא וטרי' אי, משנה ר"מ או לא אבל כר"י פשיטא דמצי אתיא א"כ הוי לי' לומר לימא מתניתין דלא כר"מ דעל זה סובב כל הספק ולא לומר לימא מתניתין ר"י דבזה אין ספק וכן הסוגיא