תפארת יעקב אבן העזר גיטין נו

הפירושין לא הבנתי הראי' של הרב מטורני דהא אין כאן גמטריאות ונ"ל שוב דהפי' ספל סאה ופלגא קפל קב ופלגא והם כמו ר"ת וא"כ הראי' שהיו רגילין לכתוב ר"ת וטעות סופר הוא שכתב גמטריאות אלא יש להיות ר"ת עכ"ל הגהות מרדכי ועל פי דבריו כתב הרב כאן ר"ת ודלא כח"מ שהעתיק דברי הש"ג בלשון גמטריאות דבש"ג לא העתיק רק דברי הרב מטורני בלבד ובאמת ט"ס הוא וה"ה דברי הרב

אמנם דברי הגהת מרדכי בעצמם תמוהין לפע"ד דפשיטא שלא הי' כוונת הרב מטורני ר"ת די"ב לאו ר"ת נינהו כלל רק אות יו"ד בעצמו מורה על עשר לפי שהוא האות העשירית וכן אות ב' על שנים ומה יתן ומה יוסיף במה שיכתוב הי' והב' במלוי יו"ד בי"ת יותר ממה שכותב י"ב ואדרבא עיקר מספר שנים עשר יורה כשיכתוב י"ב שצורת האות יורה על המספר לא הברתו באותיותיו ור"ת של שנים עשר הם ש"ע ולא י"ב וי"ב הוא מספר שלם

וברור דכוונת הרב מטורני לפי' ר"ת שהביאו התוס' פרק גט פשוט ספל ס' חצאין שהם שלישים קפל ק' חצאין ע"ש ומזה מוכח שנכתב בשטרות אותיות למספר כדרך שמחשיבין חושבי הגימטריאות ומזה הביא ראי' דה"ה לגט אמנם הרשב"ם כתב על פי זה שהוא הפל ור"ת גופא פי' פי' אחר ולפי זה אין ראי' להכשיר כאן

גם בלא"ה יש לגמגם בענין זה דהא פשיטא שי"ב שיורה על ש"ע לאו לשון הקודש הוא כלל דלא נמצא בלשון הקודש שיורה אות על מספר רק שמחשבין אותם כך לפי מספר האותיות והם סימנים בעלמא והסכימו על זה א"כ לפי דעת הרמב"ם הפסל שני לשונת בגט יש לפסול כאן וכבר טרח הרב לעיל ליישב על לשון תרגום ולשון הקודש דשניהם ניתנו מסיני ולא שייך זה כאן רק מה שכתב לחלק בין רוב למקצת ופשיטא שלא הי' לנו לסמוך על זה כיון שאינו ידוע איזה התירוצים של הרב עיקר ואפשר משום שמצינו במדרש חכמים בהרבה מקומות שדרשו האותיות במספר כמו שאמרו על רדו שזה רמז לר"י שנה שישבו במצרים ונושנתם רמז לעמידת הבית וכהנה רבות א"כ יש לומר כמו שתרגום הוי בכלל לשון הקודש ה"ה זה דוודאי גם זה ניתן מסיני לדרוש האותיות במספר

אמנם להך תירוץ שכתב דוקא בתורף צ"ע דזמן תורף הוא ותורף הצורך הוא לא נוסף וצ"ע בזה כי אפשר דסובר הרב מטורני כדעת המכשירים שני לשונות בגט ואין קפידא רק שיהא ניכר לכל הכוונה לכך הכשיר. גם אני מסתפק בענין זה אם כתב ימי החודש בבי"ת כנראה מתוך תשובת הרב מטורני וכנוסח גט של הרב והלבוש וכמו שהכריע הב"ש א"כ אם כתב המספר י"ב יש לפסול הגט שיש בו משמעות ב' ענינים דמאחר שכתב אותיות למספר א"כ יש לומר דגם ב' הראשונה למספר נכתבה והזמן י"ד ואף שאפשר דמסתבר דהי' כוונתו י"ב דאל"כ הי' לו לכתוב י"ד מ"מ קשה מאוד להכשיר בגט מהאי טעמא דפשיטא דלמהך שאנו פוסלין כשלא הפסיק מן הגג דהי' כוונתו לשחוק דוודאי מסתבר שלא הי' כוונתו כן דנדרש סמוכין לפניו ולאחריו דהאיך אפשר לפרש ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא דהוא לשחוק וע"כ דבגט לא מהני זה. וביותר יש להסתפק אם כתב מספר עשרה י' בלבד וכתב ימי החודש בב' דיש לפסול דוודאי יש לומר שנ"ע הי' הכוונה ובוודאי אין להוכיח ממה שכתב הב' קודם דאדרבא פי' של שנים עשר יש לכתוב הב' קודם דהא כותבין בימים מספר המיעוט קודם וכן כל כיוצא בזה צ"ע [ואם כתב ר"ת ממש לא מיבעי' אה כתב ר"ת של שנים עשר ש"ע דיש לומר שהוא שמונה עשר אלא אפי' כתב שנ"ע או ר"ת של אחד עשר א"ע בוודאי פסול דאף דליכא למיטעי כיון שאין דרך לכתוב כן לאו כתב הוא כלל והוי כלא כתב כלל ולשון הרב שכתב ר"ת וודאי מגומגם כמו שביארנו] ואפשר לומר שכוונת הרב מטורני שכתב י"ב במילוי יו"ד בי"ת דבזה לא שייך להקשות כנ"ל אבל לשון הרב אי אפשר לפרש כן. ואם כתב לדעת הרב מטורני יש להכשיר דהא נתן טעם דאין כאן משום בת אחותו ומשום פירי דניכר לכל דהכוונה שנים עשר א"כ ה"ה הנ"ל דהא בכל כתב ובכל לשון כשר. אבל באמת נראה פשוט דבהא מודה דפסול רק בדיעבד שכבר ניתן יש להכשיר בע"מ דהוי כתב שיכול להזדייף דבקל יכול לזייף לעשות ממנו כ"ב וכדומה. ועוד לפי מה שהכרעתי לעיל דאפי' בב' כתבים פסול בגט דלא כח"מ א"כ ה"ה הכא נהי דשני לשונות לא הוי שאינו נזכר בלשון כלל רק בכתב מ"מ פסול משום ב' כתבים ולפי זה אפי' בע"מ אין להכשיר ואין להאריך בכל זה כי נראה לפע"ד פשוט שאין להקל כלל אפי' כתב י"ב כמו שביארנו

סעיף ה. בחשבון השנים יכתוב לשון נקבה בשנת חמשת אלפים ואחת לבריאת עולם שתים שלש ארבע כולם בלא ה"א לבסוף וכן אחת עשרה שתים עשרה עד עשרים ומשם ואילך עשרים ואחת עשרים ושתים עשרים ושלש המנין המועט לשון נקבה וכן לעולם: הג"ה. ויכתוב בשנים מנין המרובה קודם אבל בימים יכתוב מנין המועט קידם וכן משמע בטור וכן היא בסדרים אחד ועשרים שנים ועשרים וכו' ואם כתב מנין המרובה קודם או להיפך שכתב בשנים מנין המועט קודם כשר (ב"י) כתב ל' זכר במקום ל' נקבה כגון שהיה לו לכתוב (י) חמש וכתב חמשה כשר (בשם מהרי"ל)

(י) חמש וכתב חמשה. עח"מ שנסתפק אם כתב אחת במקום אחד או להיפך אם ג"כ כשר ולא נתברר צדדי הספק בזה דמאיזה צד נימא דבזה פסול כיון שכתב הרב שאם החליף לשון זכר בלשון נקבה במספר כשר ואפשר לומר דוקא באמש וחמשה שאם תסלק האות המבדיל בין זכר לנקבה נשאר ג"כ מנין החמשה הילכך כיון דעכ"פ יש בכלל מנין החמשה כשר אבל אחת ואחד אם תסלק האות המבדיל ביניהם לא נשאר מנין הא' כלל. אך לפי זה יש להסתפק בשנים ושתים שאם תסלק האות המבדיל ביניהם לא נשאר דבר יורה על מנין הב'. ועוד אפשר לומר לפי שהתחלפות זה במנין הריבוי חוץ מנין האחד אינו נוהג בכל הלשונות ובהרבה לשונות כל שיצא המנין אל הריבוי אין הפרש בהברה לזכר ונקבה הילכך כיון שאם יבאר אותו המלה בלשון אחר יבארנו בשוה הילכך אין קפידא אבל במנין האחד בכל לשון יש הפרש בהברה בין זכר לנקבה הילכך כשכותב אחת בכל לשון שביארנו יאמר בלשון נקבה היפוך הכוונה לכך פסול ולפי זה בשני ושתי יש להכשיר וצ"ע כי הראשון נראה עיקר

סעיף ז. אם יכתוב גט ביום ראשון של חדש אייר יכתוב (יא) ביום שלשים לחדש ניסן שהוא ר"ח אייר וכן בכל ראשי חדשים שהם שני ימים וביום שני של ר"ח יכתוב באחד לירח פלוני כי חשבונו מיום השני: הג"ה. וי"א שאין ליתן גט בשום ר"ח (סדר הגיטין בשם סמ"ק

ומרדכי פ' המגרש והג"מ וכל בו) וטוב לחוש לזה אם לא במקום שיש חשש לעינין: (יא) ביום שלשים לחדש ניסן וכו' באחד לירח וכו'. זהו מה שאמרו בנדרים פרק קונם מן חודש זה חודש להבא ומקשי בש"ם פשיטא ומשני לא צריכא וכו' רובא דאינשי ריש ירחי קרי' לי'. ויש שם חילוף גירסאות והנה אם הפי' דעומד באמצע החודש וקמש"ל דר"ח הראשון אף דבאמת הוא נמנה לשעבר מ"מ כיון דרובא דאינשי ריש ירחא קרי' לי' הוי להבא ומותר בג ולפי פי' זה מוכח דכותבין בשטר בר"ח הראשון ר"ח דלשון ב"א כך הוא ושטרות דמי לנדרים בזה. אמנם לפי פי' הב' שם דעומד בר"ח הראשון ואומר חודש