תפארת יעקב אבן העזר גיטין נה

אכתיבה בין אחתימה וכן מבואר בתוספתא להדיא שם דבעי תרווייהו כתיבה וחתימה ע"ש והשתא ס"ל דוכתב דוקא כתב אחד ופי' התוספתא דכתבו בה' לשונות וחתמו בה' או או קתני דבכל חדא פסול ולכך הרמב"ם דפוסק כר"א דע"מ עיקר וכתב לא קאי רק אכתיבה וכמתניתין דעד אחד עברי וע"א יוני כשר לכך פסק דוקא בכתיבה פוסל ה' לשונות ולא בחתימה

ועוד נראה לפע"ד בעיקר מה שהבינו כוונת התוספתא שכתב הגט בה' לשונות היינו שנחלק כתובת הגט לה' לשונות רק כוונת התוספתא שכתב כל הגט חמשה פעמים ובכל פעם חתם ע"א באותו לשון וכתבו בספר אחד רק בחמשה לשונות וקמש"ל דפסול כיון שאין ב' עדים על כל לשון ולא מצטרפין ובשטרות כה"ג איכא מ"ד דב' עדים בב' שטרות מצטרפין אבל בגט אפי' הכל בספר אחד והגט כתוב לגמרי בכל לשון שבלשון הזה בלבד ראוי להנתן רק לפי שאין ב' עדים על לשון אחד פסול ומיירי שאין העדים מבינים רק כל אחד לשונו. ואפשר דגם הרמב"ם הי' מפרש התוספתא כך ודין שלו לאו מן התוספתא הוציא רק מן המשנה דקתני גט שכתבו עברית ועדיו יונית עד אחד עברי ועד אחד יוני ולא נקט בגט גופא דמחולק בב' לשונות ש"מ דלא מהני אבל התוספתא הי' מפרש כנ"ל ועכ"פ נראה לפע"ד דבלי ספק כוונת התוספתא כמ"ש

סעיף ב. (ה) בשלישי ברביעי בחמישי מלאים יו"ד בשני ובששי חסרים

(ה) בשלישי. עב"ש דגם בימי חודש כותבין בב״ית דלא כנ"ש. ולפעד"נ עיקר כדברי הנ"ש דפשיטא דימי החודש הן מורין על ימי השבת שבא לפרש דיום השבת הוא שלשה לירח פלוני וא"כ לא שייך לומר בשלשה לירח פלוני שזהו אם הי' בא להורות על הגט שנכתב בשלשה וכיון שהתחיל בבי"ת להורות על הגט שנכתב ביום זה שהוא שלשה לחדש זה מה צורך עוד לבי"ת לימי החודש וכן מבואר בנוסח הגט של הטור בכך וכך בשבת כך וכך לירח הרי דבימי החודש אינו כותב ב'. אמנם יש בזה שינויים בנוסחי גיטין יש מהם כתוב בכולן בבי"ת אפי' בשנות השנה ויש מהן שלא כתוב רק בימי השבת וחודש לכן נראה שאין להקפיד כלל אם נכתב בבי"ת או לא דשניהם מתפרשין שפיר

סעיף ג. יום ראשון יכתוב (ו) באחד בשבת

(ו) באחד בשבת. עב"ש טעם שאין כותבין לשבת ויותר נראה לפי שיום השביעי באמת בלבד נקרא שבת ולא כל ימי השבוע רק לשון ב"א שקורין לשבוע שבת הילכך אם יכתבו לשבת יש לפרש שיש יום אחד לשבת והוא ביום הששי משא"כ בחודש שכל החודש נקרא חודש ולא שייך לפרש שיש עוד ימים כך וכך לחודש דגם עכשיו חודש הוא וע"כ דכך וכך ימים בחודש קאמר משא"כ בשבת. ונראה דאם כתב בחודש ג"כ כשר דהא ליכא למיטעי גם מצינו ביחזקאל וכן תעשה בשבעה בחודש וכו' רק לכתחילה אין כותבין כן דרוב במקרא הוא חודש

סעיף ד. ביום ריח יכתוב (ז) ביום ראשון לירח פלוני: הג"ה. וי"א דכותבין בא' לירח (מרדכי פ' המגרש) ומכח זה יש נמנעים לתת גט בר"ח (כך כתב בסדר גיטין) בשני יכתוב בשני ימים בשלשה בארבעה כולם לשון זכר בה"א לבסוף: הג"ה. ויכתוב ימים עד עשרה בשני ימים בשלשה ימים וכו' (בסדר גיטין) ומכאן ואילך יכתוב יום אחד עשר יום שנים עשר יום וכו' (מרדכי פ' המגרש) כתב ימים לא מיפסל בדיעבד אם כבר ניתן וכ"ש בשעת הדחק (ב"י) כתב שלושה או שמונה מלא בוי"ו (בסדר ר"י מינץ) (ח) או שלא כתב בשני רק שני (בסדר גיטין) (ט) או שכתב ר"ת כגון שהי' לו לכתוב שנים עשר וכתב י"ב בשם הרב מטרוני) כשר. וכן באחד ועשרים בשנים ועשרים בשלשה ועשרים וכן כולם

(ז) ביום אחד לירח פלוני. עח"מ הטעם דבתחילת ספר חגי כתיב ביום אחד לחודש היה דבר ד' ובאמת אין מזה ראי' דהתם יש לומר דבא הכותב להורות דנבואתו של חגי הי' ביום כדרך שאמרו במשה ביום צוותו אבל בעלמא שפיר יש לכתוב באחד לחודש ובאמת עיקר הראי' ממה שנאמר בעזרא וישבו ביום אחד לחודש לכן לא ידעתי כיון דהולכין אחר רוב הנאמר במקרא ומצינו באחד לחודש השני. בחודש השביעי באחד לחודש. באחד לחודש הוקם המשכן. באחד לחודש תקים את משכן אוהל מועד ולמה לא נלך בתר רוב הרי דכותבין לחודש אף דמצינו ביחזקאל בשבעה בחודש מאיש שוגה ופתי וע"כ משום דאזלינן בתר רובא ע"ש בזה. ואפשר לומר דמכל הני אין ראי' דוודאי אם הכותב הדברים אינו עומד בזמן שכותב רק להודיע איזה סיפור בזמן שנעשה יכול לכתוב בלי תיבת יום אבל אם הכותב רוצה להודיע זמן כתיבתו שהוא יום שעומד בו יותר נכון לכתוב יום. אמנם לא ידעתי למה נמנעו ליתן גט בר"ח דפשיטא דאם יכתוב יום בוודאי יצא לכל הדיעות ומאיזה צד יקפידו שלא לכתוב יום ומה יזיק זה רק דיש להסתפק דגם באחד סגי אבל למה נמנעין מליתן גט כלל. ואפשר כיון שאנו חוששין בגט שלא יהא בו שום משמעות ב' לשונות וכיון דכתיב בקרא ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד הרי דלשון יום אחד יורה על מעת לעת ערב ובוקר א"כ יש לפרש ביום אחד לחודש דאחד על יום קאי כלישנא דקרא שיש יום אחד לחודש א"כ הרי באמת ב' לחודש והוי מאוחר ואף דבאמת אחד על לחודש קאי והכוונה ביום שהוא אחד לחודש אבל יש לפרשו ביום אחד חדא מילתא והוי ב' לחודש וזה אי אפשר שיכתוב באחד יום ולכך בשני ימים ושלשה לכ"ע כותבין ימים כיון שהמספר קודם לימים דלא כדכתיב בקרא ליכא למיטעי ועוד דבקרא כתיב יום שני ולא שני ימים. ולפי זה נראה פשוט לכתוב בעת הצורך באחד לחודש כיון דרוב בקרא כן וליכא למיטעי כלל ולפי זה אני מסתפק בשאר ימי החודש אם כתב ביום שני לחודש או יום שלישי אם ליתנו לכתחילה לפי שיש במשמע ב' לשונות

כנ"ל

, (ח) או שלא כתב בשני רק שני. עח"מ ס"ק י"ד דקאי ג"כ על בשני בשבת ובאמת לא ידעתי מנא לי' ואדרבא אי גם בימי השבת אין קפידא למה נקט שני הא גם ביום ראשון שכותבין באחד בשבת הי' לו לומר שאם כתב אחד דכשר וע"כ משום דוודאי בהתחלה שמתחיל לכתוב הזמן שכותב בו לא שייך לומר כלל בלא בי"ת שהוא הודעה שבזמן זה כותב אבל כשכבר כתב התחלת הזמן בבי"ת שוב אין קפידא לכתוב ב' בימי החודש דהכוונה כך ביום א' שהוא ב' לחודש וכמו שכתבתי לעיל דנראה יותר לכתוב בלא ב' בימי החודש אפי' לכתחילה וכן מוכח בנוסח גט של הטור וכמ"ש הב"ש בשם נ"ש אבל בימי השבת אין נראה להקל אם לא ניתן עדיין בפרט שהוא בתורף

(ט) או שכתב ר"ת וכו' וכתב י"כ. עח"מ שהביא בשם הש"ג שעל המרדכי ראי' לזה ובאמת הדבר מבואר באריכות בהגהות מרדכי בעצמו שהשיב הרב מטורני וצריך אני להעתיק לשון הגמ' בזה וז"ל השיב הרב מטורני על הגט שכתוב בו בי"ב ימים לירח פלוני ואין כתוב בו שנים עשר כשר הוא דידוע לכל די"ב הם שנים עשר וכו' ובפרק גט פשוט אמרינן אמר רב פשיטא לי ספל מלמעלה וקפל מלמטה וכו' אלמא דגם בשטרות הי' רגילין גימטריאות וז"ל הערוך וכו' עד ורבינו שמואל מפרש וכו' ואני שמואל הקטן לכל אילו