תפארת יעקב אבן העזר גיטין נג

סעיף יז. היה בו משמעות שני ענינים או שהיה בכתבו עיקום או בלבול או שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר הרי זה פסול

(יד) יש לפסול. ובתוס' פרק המגרש גבי הא דירחיק רגל ה' דלמהך משמע בהדיא דכשר אפי' לכתחילה שהרי פירשו דאין הכוונה רק להרחיק שלא תיגע בגגה מבואר דבשאר ה' אין צריך להרחיק כלל רק בת"ה הביא ראי' מדברי הרא"ש לפסול דהביא שם דעת הרמב"ם שאם לא הרחיק פסול ומ"מ כתב דכל ה' צריך להרחיק רק זה ירחיק יותר ולמה לא קאמר דשאר ה' לכתחילה וזה דיעבד וע"כ דכל ה' דיעבד פסול בלא הרחיק כלל ובאמת לאו ראי' הוא כלל דפשיטא כיון דקאמר לא לכתוב לישנא דלכתחילה אי אפשר לפרש דבריו באופן שלא יהא נ"מ רק דיעבד ולא לכתחילה כלל וע"כ דגם לכתחילה יש נ"מ והיינו דבזה ירחיק יותר. ועוד דבאמת פסק דלא כהרמב"ם רק מחלק בין הבעל מערער א"כ פשיטא דדברי אביי לכתחילה נאמרו דהא פסק וקאמר בכל גט ולכתחילה בכל ה' צריך להרחיק והוצרך לומר דזה ירחיק יותר וזה ברור ומ"מ שלא במקום עיגון ראוי לחוש לדברי ת"ה

(טו) יתקנן קודם שיכתוב כדת משה וישראל עב"ש הטעם בשם הט"ז שלא יהא מחוסר מעשה והוא תמוה לפע"ד דא"כ אפי' קודם לא יתקן דהא אפי' באמצע הכתיבה ס"ל להרב שלא יהא מחוסר שום דבר דמהאי טעמא מצריכין לעיל לחתוך הקלף ולשרטט הכל קודם התחלת הכתיבה ומ"מ לדינא כבר הוכחתי לעיל דאין משום מחוסר קציצה רק לאחר הכתיבה וכמו כן לפי מה שהוכחתי דאין משום מחוסר מעשה רק בצריך למעשה דוקא א"כ הכא במה נפשך יכול לתקן אפי' אחר כדת משה וישראל דאי נגמר הכתיבה בזה לא הוי מחוסר מעשה במה שמתקן דבלי התיקון כשר ואי לא נגמר הכתיבה הרי הא גופא כתיבה הוא ועדיין לא נכתב לגמרי ופשיטא דכתיבה לא הוי מחוסר מעשה דכתיבה ונתינה כתיב בקרא רק מעשה אחר הוי מחוסר מעשה

סעיף יח. (טז) צריך שיהא הגט נקרא במקום נתינתו לתינוק דלא חכים ולא טפש ויש מי שאומר ושאף במקום כתיבתו צריך שיהיה נקרא כן: הג"ה. וא"צ לכסות מן הצדדין של האות שיש בו ספק אלא מראין לו כך ואם יוכל לקרותו כשר (מ"כ בתקון ישן) ונוהגין לערות השיטות דהיינו שימשוך ן' או ך' שבשיטה עליונה עד שיטה שלמטה ממנה או ראש למ"ד שבתחתונה לשורה שלמעלה ממנה (יז) ואם לא עירה י"א שהוא פסול ול"נ דבמקום עיגון אין להחמיר ויזהר שלא ימשוך ראש אות שלמטה לתוך חלל אות שלמעלה או להיפוך (הר"ן פ"ב דגיטין בשי"א) ואם עשה כך ונשתנה צורת האות כגון שמשך ראש למ"ד לחלל ד' שאז נראה כה"א פסול (סברת הרב דוקא בכי האי גוונא וכן משמע בהגהות. סמ"ק)

סעיף יט. גט שמחק בו אות או תיבה או שתלה בין השיטין אם מטופס הגט ה"ז כשר ואם מן התורף אינו גט ואם חזר ופירש בסוף הגט שאות פלונית תלויה או על המחק אפי' מתורף הגט כשר כשאר שטרות והקיום יכתבנו קודם כדת משה וישראל ועכשיו נהגו להחמיר שלא לקיים מחק הגט

(טז) צריך שיהא הגט נקרא במקום נתינתו וכו' שאף במקום כתיבתו וכו'. והנה מדברי התוס' פרק המגרש משמע דכל היכי שיש שינוי בגט עד שיש במשמע ענין אחר לא מהני ינוקא דלא חכים ולא טיפש שהרי אחר שכתבו שאין לפסול גט שלא האריך הווי"ן יותר מדאי הביאו דמעשה בא לפני רבינו אליהו בגט שלא הי' ניכר היטב בין וא"ו ליו"ד והביא תינוק דלא חכים. והנה וודאי אין לפרש דבאו להוכיח לראי' דאין לפסול גט שלא האריך דהא מזה מוכח דאפי' קיצר משאר וא"ו הכשיר ועוד דעיקר חסר דבהנך ווי"ן דמיירי בהו אביי הוי עובדא ואדרבא משמע בהגהת מיימוני דבכדת משה וישראל הוי עובדא ע"ש וברור דכוונת התוס' כך כיון דחזינן דבכל הגט סגי אפי' קיצר הוא"ו שנראית יו"ד להראות לתינוק א"כ דיו שנימא באילו הווי"ן אם יש במשמע ב' ענינים החמירו שלא יקצר אותה אבל לא לפסול אפי' לא האריך יותר מדאי ולפי זה מבואר דבהנך שיש במשמע ענין אחר לא מהני ינוקא. ולפי זה תמוה לי על תשובת הרא"ש דכלל שמות הגט עם שאר הגט ומשמע דגם בשמות מהני ינוקא דלא חכים ובאמת כיון שיש שינוי בשם הוי כמו וא"ו דתירוכין וגרע מיני' ולא מהני ינוקא דלא חכים בהא

אמנם גוף דברי הרא"ש ג"כ צ"ע דמה שהביא ראי' מהך דהיו לו ב' שמות להנך דמפרשי דמיירי באיתחזק במקום אחד וכותב ונותן במקום אחד לא מוכח כלל דהקפידא על מקום נתינה [ועמ"ש לקמן סי' קכ"ט] גם מה ענין זה לשמות שאני שאר הגט דבמקום כתיבה הוי כתב גמור והתורה לא הקפידה רק שתתגרש בכתב א"כ כיון שכתב לה גט גמור במקום כתיבה למה לא יועיל ומה ענין זה לשמות דבעינן שידעו שנתגרשה ממנו כמ"ש הרא"ש גופא לכן נראה ברור כגירסת הטור ועיקר השאלה היתה על שאר אותיות הגט ועל זה השיב דצריך לקרות לינוקא דלא חכים והביא ראי' מהך דשני שמות דצריך לכתוב שניהם וכ"ש בשם אחד דצריך לכתבו כהוגן וה"ה לשאר הגט דבעינן במקום כתיבה אבל לענין ינוקא יש לחלק ביניהם וזה שכתב הטור בפשיטות כתב הגט לא מן השמות כנ"ל

(יז) ואם לא עירה י"א שהוא פסול ול"ג דבמקום עיגון אין להחמיר. בביאור הגר"א תמה דבש"ס קאמר לא צריכה דמעורה מכלל דאינו מעורה כשר. ולא ידעתי מאי זו קושיא דהא כתב הר"ן שם דיש מוכיחין מכאן דלא בעינן היקף גויל ואחרים פירשו לערות ל' תוך ח' או ך' דלמעלה ודחה זה דהאי גרע דנשתנה צורת האות וכמ"ש רמ"א גופא בסמוך והשתא תיקשי למה לא פי' מעורה כמ"ש הרב כאן דלא נשתנה האות וע"כ או דסובר דכהאי גוונא צ"ל כל גט כמ"ש הרב ולא שייך לומר לא צריכה דמעורה או דבכהאי גוונא עדיין הוי שני ספרים דמה בכך דראש למ"ד נכנס בשורה למעלה כיון שלא נכנס לתוך אות שלמעלה הוי ב' ספרים כשאמר והנייר שלי שבין שיטה לשיטה ותיבה לתיבה א"כ עכ"פ אין כאן קושיא על הרב דע"כ אין הפי' מעורה כך דנידוק מינה דכל גט אין צריך להיות כך. אמנם הא קשיא לי כיון דפסק לעיל דבעינן י"ב שיטין דוקא שלא במקום עיגון א"כ מה צורך להיות מעורה הא לא יוכל להוסיף שיטה ובמקום עיגון אפי' אינו מעורה כשר א"כ ממילא אפי' שלא במקום עיגון כשר כיון דצריך להיות י"ב שיטין ודו"ק

סעיף כ. גט שנמצא (יח) קרוע שתי וערב שהוא קרע של בית דין ה"ז גט בטל כשאר שטרות אבל אם נתקרע ואינו קרע של ב"ד כשר. נמוק או שהרקיב או שנעשה בכברה כשר. נמחק או שנטשטש ובבואה שלו קיימא אם יכול לקרות כשר ואם לאו אינו גט

סעיף כא. בד"א כשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעידי חתימה ואין שם עידי מסירה אכל אם יש ערים שנמסר לה הגט בפניהם והיה כשר ה״ז כשר אע"פ שהיה תורף הגט על המחק או בין השיטין או שהיה קרוע שתי וערב כשנתן לה בפניהם ויש מי שפוסל