תפארת יעקב אבן העזר גיטין נב

שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות ונ"ל דה"ה לענין שרטוט וצריך לשרטט מבחין שלא במקום הכתב (ב"י בשם הקונטרס ובסדר גיטין) ויכתוב לצד הבשר ולא לצד שער ואם כתב (יג) במקום שער יש פוסלין אותו (מהרי"ל) ול"נ דבמקום עיגון אין להחמיר וכשהסופר כותב לכתחילה יזהר שלא יגע בשרטוט שבצדדין ונוהגין לכתחילה להניח גליון מן הצדדין כחצי אצבע ולמעלה כאצבע (סדר גיטין) ולמטה כדי תפיסת יד ויותר (מהרי"ל ד"ע)

סעיף יג. נוהגין לעשותו שיהיה ארכו (עם

הגליון של מטה) (ב"י בשם הקונטרס) יתר על רחבו

סעיף יד. נוהגין שלא יהיו האותיות עוברות מהשיטין בימין ובשמאל: הג"ה. ואם כתב חוץ לשיטין י"א דאפי' אות אחת שיצא לחוץ פסול (ב"י בשם הגהות מיי') ובמקום עיגון ושעת הדחק יש להקל (סברת הרב)

סעיף טו. לא יהא בו שום טשטוש ולא יכתבו על המחק: הג"ה. ואם בא זבוב ומשך הדיו לא ימחוק (בסדר גיטין) ולא יכתוב על שום נקב שאין הדיו עובר עליו (שם)

(יא) ישרטט הכל קודם שיתחיל לכתוב הגט. הטעם עב"ש וח"מ וכבר כתבתי כי דברי הרב צ"ע כיון דהשירטוט מצורך הכתיבה הוא כמ"ש הרב לעיל סי' קכ"ד דמהאי טעמא יחתוך קודם השירטוט א"כ למה לא יוכל לשרטט כל שיטה בפני עצמה דהא הכל כתיבה הוא והאיך נקרא הפסק. וצריך לומר דלא ברירא לי' להרב אי שירטוט מכלל הכתיבה או לא כיון דאיכא מ"ד דלא בעי שירטוט כלל לכך אזיל הכא והכא לחומרא ומ"מ לפי מה שכתבתי לעיל והוכחתי מדברי הרמב"ם דאין קפידא במחוסר קציצה רק לאחר הכתיבה לגמרי א"כ בוודאי הכא אין קפידא בזה כלל

אמנם מדברי ר"י דפוסל עד שיהא כתיבתו וחתימתו בתלוש וקשה כיון דלר"י וכתב קאי על הכתיבה ועל חתימת עדים א"כ תיקשי מה בכך דהי' מחובר בעת כתיבה כמו דלת"ק באמצע כתיבה לא איכפת לן בתלשו ולא הוי מחוסר כיון שלא נגמר הכתיבה א"כ ה"ה לר"י כל שלא גמר החתימה ותלשו לא יהא מחוסר קציצה דלדידי' וכתב כתיבה וחתימה הוא והאיך קאמר עד שתהא כתיבתו וחתימתו הא חתימה בלבד בתלוש בעינן דקודם חתימה הוי באמצע כתיבה ואינו פוסל מחוסר קציצה ומזה מוכח לכאורה דפוסל מחוסר קציצה אפי' באמצע לאו אחר כתיבה כדברי הרמב"ם. ואפשר ליישב דבלא"ה כתבו התוס' דר"י מיירי בחיברו בין כתיבה לחתימה והשתא למ"ד דכתיבה עיקר ולא חתימה הי' כשר כיון דבעת כתיבה הי' תלוש כדעת הרשב"א החולק על הטור לעיל סי' כ"ד קמש"ל ר"י דפסול מכח חתימה במחובר אבל בתלשו בין כתיבה לחתימה לא הוי מחוסר קציצה לר"י ועיקר כוונתו דלא סגי בכתיבה בתלוש רק חתימה נמי אבל כתיבה במחובר וחתימה בתלוש כשר לדעתו וצ"ע. אך בלא"ה הוכחתי לעיל סי' קכ"ד דלא מיקרי מחוסר קציצה רק בדבר שאי אפשר בלעדי הקציצה אבל כל שיכול ליתן בלי קציצה אף שקיצץ לא הוי מחוסר קציצה א"כ הכא במה נפשך כשר אי מעכב כתיבה הוא ולא הוי הפסק ואי אינו מעכב לא הוי מחוסר כיון דלא בעינן לי' כלל ומ"מ יש להחמיר לכתחילה ועמ"ש לעיל שצריך טעם לחלק בין זה למחוסר גרירה בתוך הכתיבה וכ"ש אחר הכתיבה

(יב) במקום עיגון. כ"כ הב"י בשם הרא"ש בתשובה ובאמת יש לתמוה על הטור שלא זכר מקום עיגון כלל אבל המעיין בטור יראה דמעיקרא על השירטוט לא זכר דדיעבד מותר רק על י"ב שיטין כתב דאם פיחת והוסיף כשר וברור דכוונתו משום דשירטוט הטעם משום ספר להמחמירים ולדעתם הוא' מדינא וכן פירש רש"י להדיא במנחות דבעי שירטוט דאורייתא אבל י"ב שיטין לכ"ע אינו רק מנהג וכל הטעמים, שנתנו הם רק רמז למנהג ולא דין וכ"כ הב"י בשם הרשב"א שלא מצא שום סמך בב' תלמודים לי"ב שיטין ולפי דעתי יש להוכיח מירושלמי להיפוך דלא בעי י"ב שיטין דהקשו על עלה של זית לאו כמקורע הוא והיינו שאינו מספיק לכתיבת הגט וצריך שנים והוי שני ספרים ועוד שיש בו בקעים שנראה כמקורע ומשני דאם כתב אני פלוני מגרש אשתי דיו ע"ש והתם על עלה של זית לכתחילה קאמר ש"מ דליכא קפידא בי"ב שיטין כלל. וזה שכתב הרא"ש בתשובה שהי' פוסל גט שאינו משורטט בי"ב שיטין לאו מכח תרתי קאמר רק עיקר הכוונה השירטוט רק דקמש"ל דאפי' על שיטה אחת שאינה משורטטת הי' מקפיד שהי' מצריך כל הגט משורטט ולפי שבאמת כותבין י"ב זכר י"ב ואה"נ אם כתבו בי"א היה מקפיד שכל הי"א שורות יהיו משורטטין אבל העיקר על השירטוט קפיד דיעבד לפסלו ולא הכשיר רק במקום עיגון לפי דהרבה פוסקים מצריכין שירטוט מדינא אבל לא בחסרון י"ב שיטין וזה ברור

(יג) במקום שער יש פוסלין ול"ג דבמקום עיגון וכו'. משמע דלכתחילה לא יכתוב על מקום שער ולפי זה פשוט הוא דעל נייר שקורין פפיר לא יכתוב לכתחילה דגבי ס"ת לכ"ע פסול ולפי זה לדידן שנהגו לכתוב לכתחילה על נייר אלמא דאין משגיחין על סברת מהרי"ל כלל א"כ גם על מקום שער לא הי' מהראוי לחוש אפי' לכתחילה. והנה לעיל סי' קכ"ד תמה הח"מ על מה שכתב הרב ואפי' נכתב על נייר שקורין פפיר דמאי אפי' הא לא גרע מעלה של זית ובאמת כיון דבמקום שער פוסל לכתחילה כ"ש בנייר דמקום שער איכא מאן דמכשיר אפי' בס"ת. גם צריך לומר דעלה של זית לשיטת מהרי"ל דיעבד הוא וכן משמע מירושלמי הנ"ל

סעיף טז. לא יהא הכתב מעוקם ולא מבולבל שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה: הג"ה. רגלי ה"א וקו"ף שנוגעין (יד) יש לפסול אפי' בדיעבד (ת"ה סי' רל"ו ובפסקיו סי' מ"ה) מיהו אם תינוק יכול לקרותו יש מכשירין במקום עיגון (מהרי"ק שורש ע"א) ולכתחילה אסור להפריד בסכין אלא יכתוב גט אחר (שם שורש צ"ח) ושלא במקום עיגון אבל במקום הדחק שיש לחוש לעיגון יתקן כסברת הרב (ועיין בא"ח סי' ל"ב כיצד יתקן ועיין סי' קנ"ד סעיף מ"ח) ואם צריך לתקן אותיות כגון שלא נוגעין במקום שראוי ליגע או שהיו קצרים וצריך להאריכן (טו) יתקנן קודם שיכתוב כדת משה וישראל (בהגהות סדר גיטין בקבלה משם מהרי"ו כן מ"כ בשם מהר"ם מאור עינים) או לכל הפחות קודם החתימה (תשו' מהר"ם פאדואה) וצריך ליזהר שיגע כל מה שראוי ליגע ושלא יגע מה שראוי שלא ליגע כס"ת ותפילין ומזוזות (בסדר גיטין וכן משמע בהגהות מרדכי דגיטין) ואם אינו נוגע מה שראוי ליגע כגון באחורי הצד"י ויו"ד שבאל"ף וכיוצא בזה י"א דאפי' תינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותו פסול אפי' בדיעבד (בת"ה ובפסקיו סי' מ"ג) וי"א דבמקום עיגון יש להכשיר בכה"ג ואס הוא בטופס הגט אפי' בלא עיגון יש להקל (ב"י) כתב למ"ד אל"ף של ישראל ביחד י"א דכשר אם הוא בטופס (תשו' הרא"ש) ובמקום עיגון יש להקל. היה קוצו של יו"ד שעל האל"ף נוגע גם מלפניו כזה כשר (מ"כ בשם מהר"י מרפורק) נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאס"ן עד שנראין כדבוקין ומ"מ נראה שאין האותיות נוגעין כשר (מ"כ בשם מהר"י ברי"ן):