תפארת יעקב אבן העזר גיטין נא

סעיף ז. אם יש מי שרוצה (ט) לזיין האותיות מוחין בידו

סעיף ח. אם נפלה טפת דין (בתוך האות) (טור) ואינה ניכרת אינו יכול להעביר הדיו ולתקן האות דהוה לי' חק תוכות, ויש מחמירין אפי' האות ניכר (מהרי"ק שורש צ"ח) וכן נוהגין

(ט) לזיין האותיות. ומדברי התוס' פרק הבונה משמע דגבי שבת באמת בלי זיון לא הוי אות והם מפרשים בפשיטות הך דנתכוון לכתוב אות ח' וכתב שני זיינין דפטור משום דבעי זיון ואין אות בלא תגין. אמנם באמת דברי התוס' קשין להולמן דנפרש המשנה דהעיקר בא לומר דבלי זיון אפי' נתכוון לכתוב אות אחת חייב דהוי לי' למתניתין לאשמעינן חיובא דלפטור אפי' נתכוון לב' פטור כיון דליכא זיון ומזה נראה דעיקר בכוונה תליא מילתא והיינו דתנן נתכוון דכל שנתכוון לזיינין וכתב בלא תגין חייב דגבי שבת תליא במלאכת מחשבת כל שחשבם במחשבתו לאות וכהאי גוונא כתבו התוס' בחולין גבי שוחט בסכין של עכו"ם לחלק בין שבת לע"ז ע"ש וה"ה הכא גבי שבת כל שלא נתכוון לכתוב בלי זיון שפיר אמרינן דלא מיחשב אות משא"כ בנתכוון לכתוב בלי זיון הוי אות ולפי זה אתי שפיר הגירסא והא תניא ע"ש

אמנם אפי' לפי דעת התוס' לא ידעתי מאי ענין תגין לגט דמ"מ כיון דגט שכתבו בכל כתב ובכל לשון כשר א"כ כיון דהכתב הנהוג בבני אדם הוי בלא תגין א"כ פשיטא דלא גרע מכתב דעלמא וכהאי גוונא כתב הר"ן בנדרים למ"ד לשון נכרים ולשון חכמים דאפי' הוא לשון משובש כיון שקוראין כן מהני וה"ה כתב זה כיון דבכל כתב כשר אפי' הוא כתב משובש מהני כמו בנדרים כיון דמהני בכל לשון מהני לשון משובש וזה ברור

סעיף ט. אם רוצה לעשות מ"ם פתוחה ונמשכה ידו ונסתמה (י) אינו יכול לגרור הדביקות דהוה לי' חק תוכות (ועי' בא"ח סי' ל"ב)

סעיף י. נוהגין לשרטטו ויש ליזהר מלשרטט באבר מפני שהוא צובע והוי ככתב על כתב

סעיף יא. נוהגין לעשותו שנים עשר שיטין: אינו יכול לגרור הדביקות. יש בזה מחלוקת גדולה אם יכול לגרור עד שיקלקל צורת המ"ם ויחזור וישלימה או שצריך לגרור כל המ"ם כולה. והנה מדברי הת"ה הנ"ל משמע דאין צריך לגרור את כולה ואפי' לפי מה שכתבתי דחק תוכות פוסל אפי' במקצת האות היינו כשיש חלק מן האות העומד לפנינו שנעשה ע"י תוכות אבל כאן הרי כל הנעשה ע"י יריכות נעשה ואין בו שום סיוע מן חקיקת תוכו רק שנמשך האות ונתקלקל ונתקן מחמת חקיקה א"כ היינו דוקא שנתקן ע"י זה אבל לא כשמחק כל החלק עד שנשחת צורת המ"ם ואותו שנשאר הרי מעיקרא ע"י יריכות נעשה ועכשיו גומר ע"י יריכות מאיזה צד נפסול. גם נראה לפע"ד דבגט יש צד אחר להכשיר דהא במקיף גויל כתבו כל הפוסקים דלא בעינן בגט מדינא משום דלא בעינן כתיבה תמה א"כ פתוחות וסתומות ג"כ מבואר בפרק הבונה ופרק הקומץ רבה דטעמא משום כתיבה תמה א"כ בגט אין קפידא וא"כ פשיטא דלא הוי חק תוכות כיון דבלא"ה הוי אות. ובאמת לא ידעתי למה בהיקף גויל הקילו ובפתוחות וסתומות לא הא חד טעמא הוא לחלק בין גט לס"ת כנ"ל ועכ"פ בגט וודאי יש לסמוך על דעת המכשירים למחוק כל החרטום ולא כל המ"ם בפרט לפי מה שאבאר בסמוך דעיקר דין זה צ"ע לפע"ד

והנה עיקר דין זה הוציאו הפוסקים מהא דוכתב ולא וחקק ומחלקינן בין חק תוכות ליריכות והטעם שהאות נעשית מעצמה וא"כ ה"ה בנפלה טיפה לתוך האות או מ"ם פתוחה שנסתמה כ"כ בספר התרומה בשם מורו וכן הסמ"ק והרא"ש ויתר פוסקים ובאמת אף שאין אני כדאי לדבר דבר נגד כל הפוסקים הנ"ל מ"מ לא אוכל להתעלם מה שיש לפקפק על דבריהם ז"ל והוא. כי דבר פשוט הוא לפע"ד דפסול זה של חקיקה הוא לפי שהאותיות העומדין לפנינו ע"י חקיקה לאו כתב הן והתורה אמרה וכתב שלא תתגרש רק בכתב וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ם שאין זה כתב וכן מוכח בש"ס גופא דקאמר וכתב ולא וחקק. ואי משום דעיקר הטעם שהאות העומד נעשה מאליו אף אי הוי כתיב וחקק הי' בדין לפסול חקיקת תוכו דלאו איהו חקק גוף האות רק ממילא נעשה אות וכן מוכח מפירש"י דפי' על הקושיא מציץ דכתיב מכתב פתוחי חותם ואם עיקר הטעם שנכתב מאליו אין מזה קישיא כלל והוי לי' לאתויי מקרא ויכתבו עליו. אלא ברור דעיקר הכוונה דלאו כתב הוא כדאמר מעיקרא למימרא דחקיקה לאו כתיבה ומשני לחלק בין תוכות ליריכות אלמא דטעמא דתוכות דלאו כתיבה היא ואף דמודינא בוודאי שאם הוא לא כתב רק נכתב מעצמו פסול דוודאי בעינן שיכתוב אבל מ"מ חקיקה לאו מהאי טעמא הוא דפשיטא כיון שנעשה ע"י חקיקתו הוי לי' מכחו והוא עשאם רק הטעם דזהו לאו כתיבה הוא כמבואר ברמב"ם להדיא ומה שפירש"י שהאות נעשה מאליו לאו לפרושי הטעם דמשום הכין הוא רק דמפרש כיצד חקיקת תוכו דלא מיקרי כתיבה הוא כשהאות בעצמותו לא נעשה בידו רק ע"י חקיקתו נעשה מאליו וזה ברור לפע"ד

ומעתה לא ידעתי מנין למדו כל אותן הפוסקים לפסול מ"ם פתוחה שנסתמה וגררה וכן טיפת דיו שנפלה על האות ומחקה דפשיטא שלא יכחיש שום אדם שזה האות העומד לפנינו כתב הוא ולא נעשה מאליו רק נכתב ע"י כתיבה מכל צדדיו לשמה א"כ מאיזה צד נפסלו אי משום ולא וחקק הרי כתב הוא לפנינו ואי משום דנעשה מאליו הרי הוכחנו דלא מן השם הזה פוסל חקיקה רק לפי שאינו כתב והרי כתב הוא ומכחו נעשה כל האות בידו ונגמר ג"כ מכחו ומה בכך דנגמר ע"י חקיקה מכחו מ"מ כתב הוא בוודאי ולמה יפסל ובוודאי מודינא שאם לקח נייר שהושחר כולו בדיו ומחק תוכו וסביביו עד שנמצאו אותיות הגט כתובות אף דוודאי כתב הוא מ"מ פשיטא דפסול דוודאי פשיטא דבעינן שהוא יעשה האות ואם אמרה תורה וחקק הי' כשר שע"י חקיקתו נעשה אבל עכשיו דכתיב וכתב א"כ מאיזה צד יוכשר אם בשביל חקיקתו הרי כתיב וכתב ולא וחקק. ואי משום הכתב העומד לפנינו הוא לא כתבו כלל אבל בענין שדברי הפוסקים הנ"ל הכתב העומד לפנינו הוא כתבו וע"י כתיבה נעשה ואי משום שחקק והסיר המניעה לישווי' אות ע"י חקיקה מ"מ היינו דוקא אם אינו כתב באמת רק בולט כדינרי זהב אבל כאן דהוי כתב למה יפסל. ועכ"פ לא ידעתי מנין למדו כל הנך פוסקים בפשיטות לפסול גט הנעשה כך דהא פשיטא דלא דמי. לכן נראה דליתא למה שכתב הב"ש דהגט בטל מדאורייתא דהנך פוסקים לא לקולא אמרו רק לחומרא אולי יש לדמותו לחק תוכות אבל מודי דהוי ספק מגורשת כנלפע"ד

סעיף יב. נוהגין לעשות שיטה י"ג וחולקים אותה לשתים שבה חותמים העדים זה תחת זה: הג"ה. ומשרטטין אותו ב' שורות קטנות ג"כ (יא) וישרטט הכל קודם שיתחיל לכתוב הגט גם ישרטט מן הצדדין ויהיו שורות הגט שוות לא אחת ארוכה ואחת קצרה ואם לא שירטט כלל כשר וה"ה אם הוסיף או פיחת מי"ב שיטין (כ"ז בסדר גיטין גם במרדכי ריש

גיטין) י"א דאין להכשירן כי אם (יב) במקום עיגון