תפארת יעקב אבן העזר גיטין נ

דיש לומר דתרווייהו עושין החריצה והכניפה אלא ברור משום כל שיש סיוע מן החריצה שוב לא מהני אפי' מיכנף נמי והיינו דמיבעי' לן מהו העיקר הגורם לצורת הדינר או הכניפה או החריצה ג"כ וכל זה הוא דלא כנראה בב"י בשם ת"ה כמו שאבאר בסמוך ועיין מ"ש לקמן ס"ק ו' עוד בענין זה. ואם כתב על האותיות בדיו לא מיבעי' אם כתב קודם החקיקה ואח"כ חקק תוכו וסביביו דוודאי כשר כיון דבלי חקיקה כבר נעשה בכתיבה ומאי איכפת לן במה שחקק אלא אפי' כתב על גט שחקק תוכו וסביביו בדיו המתקיים עליו אף דגט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמס לשמה פסול היינו דוקא בדיו על גבי דיו דכתב העליון אינו כתב אבל כהאי גוונא פשיטא דכתב העליון כתב ולא מיבעי' לפי מה שכתבתי לעיל דבכתב סיפר אפי' בדיו על גבי סיקרא הוי כתב עליון כתב להרמב"ם ורק בחתימת עדים לא מהני א"כ ה"ה הכא אלא אפי' לפירש"י דר"י ספוקי מספקא לי' גם לענין שבת אי הוי כתב מ"מ נראה פשוט דהכא לכ"ע הוי כתב דבשלמא לענין לשמה דכתב התחתון כתב מעלי' הוא רק חסרון לשמה יש כאן הילכך ממילא לא מהני עליו כתב עליון אבל הכא כיון דכתיב וכתב ופסלינן חקיקה דלא מיקרי וכתב א"כ פשיטא דכל שכתב למעלה בקולמס בדיו ודבר המתקיים דכשר דבהא וודאי כתב עליון כתב הוא כיון דפסולא דכתב התחתון שאינו כתב משא"כ בלשמה שאין פסול התחתון שאינו כתב רק מצד לשמה וכ"כ הרמב"ם להדיא דטעם הפסול בחקיקה שאינו כתב ומדברי ספר התרומה לא נראה כן ועמ"ש בס"ק י'

(ו) אינו גט. עב"ש מה שכתב לחלק בין זה לגבי שבת ובאמת לפי דעה התוס' פרק הבונה דגבי שבת ג"כ לא הוי כתב רק בתגין א"כ ע"כ צריך לפרש הך דנטל גובה של ח' שכתב תגין על הזיינין דאל"כ למה יתחייב א"כ לפי מה שכתב בת"ה והביאו הרב בסמוך דכל שצריך עדיין לתקן שיהא אות לא מיקרי חק תוכות א"כ התם נמי כיון שצריך לעשות התגין דאל"כ לא הוי אות לא מיקרי חק תוכות שע"י עשיית התגין נגמר האות דהוי חק יריכות ועיין בסמוך שהעליתי דמודה בעל ת"ה דבכהאי גוונא ג"כ הוי חק תוכות כיון שיש לפנינו חלק אות ע"י תוכות

(ז) אלא כשכל האות נעשה כך. הנה לכאורה נראה פשוט דס"ל להרב בעל ת"ה והב"י והרב דהא דאמרינן חק תוכות פסול היינו דוקא דכל האות ע"י חקיקת תוכו אבל אם גם החקיקת יריכות מסייע לישווי' אות כשר וכן נראה מדברי הב"י מה שכתב לפרש דברי הכל בו. אבל מדברי הרב בעל ת"ה שהביא ב"י לא מוכח זה כלל שהוא לא כתב רק לענין נפילת טיפת דיו שכל האות העומד לפנינו עכשיו כולו ע"י יריכות נעשה רק שניתוסף בו דבר שיקלקל האות שעשה מן מ"ם פתחה סתומה וכיוצא בזה ואנן אמרינן שאם יגרוד הדבק ישאר האות מעצמו עומד הוי כחק תוכות אף שהאות באמת נכתב כהלכתו מ"מ עכשיו מסייע החקיקה דתוכות לישווי' אות כשר על זה קאמר בעל ת"ה דהיינו דוקא אם בחקיקת תוכו נעשה אות עומד מעצמו בלי תיקון אבל אם עדיין אינו אות כלל אפי' לאחר המחיקה מאיזה צד יחשב חק תוכות הא כל האות העומד לפנינו נעשה ע"י יריכות שכולו נכתב ממש ואף גמרו ועמידתו של האות לא הי' ע"י תוכות כלל הרי אין כאן שום סיוע מחקיקת תוכות באותו האות שכולו נכתב אבל פשיטא דכל שיש בגוף האות מקום שאותו מקום נעשה ע"י חקיקת תוכו אף שכל הנשאר ע"י יריכות נעשה בוודאי פסול כמו שהוכחתי לעיל מן הש"ס דחקיקה פוסל אפי' במקצת האות ושאני הך דת"ה דכל האות אין בו שום מקום שנעשה ע"י תוכות דכולו נכתב כהלכתו רק מה שהי' חשש על גמרו של אות מחמת המחיקה וכיון שלא נגמר בזה אין כאן משום תוכות כלל

אמנם מדברי הב"ש סק"ה בשם הב"י בפי' דברי הכל בו משמע דאפי' יש לפנינו חלק מהאות שנעשה ע"י חקיקת תוכו כל שנגמר ע"י יריכות כשר. ובאמת לא ידעתי מנין למדו כן מלשון הכל בו וכוונת הכל בו ממש כדברי ת"ה דמתחילה הי' כתוב כמו יו"ד ורצה לעשות ממנה ו' ונפל טיפת דיו על היו"ד ומשך הט פה עד שעשה וא"ו כשר והיינו דכל הוא"ו העומד לפנינו ע"י יריכות נעשה והטיפה שנפלה משך לעשות ו' א"כ הרי הוא עשה בגוף האות לגמרי אבל אם נפלה טיפה ומשך הטיפה לעשות וא"ו א"כ הרי מקום הטיפה נעשה מעצמה בהא מודה הכל בו דלא מהני דהוי חק תוכות ואפשר לומר דגם הב"י מודה בהא רק כוונתו דסובר דנפילת הטיפה הוי ככתיבה רק המחיקה איכפת לן עכ"פ דברי הרב צ"ע ועי' בסמוך

סעיף ו. (ח) נהגו לחהמיר שיהיו האותיות מוקפות גויל ואם יש בו אותיות דבוקות יגרור ביניהם להפרידם: הג"ה. וי"א דאין להפריד האותיות אם נוגעין (כן הוא בסדר גיטין) וכן נוהגין ויש מקילין בשעת הדחק (תשובת הרא"ש) לתקן קודם שיחתמו העדים (מהרא"י פאדווה) כשהבעל מצוה לתקן (ב"י לדעת הרא"ש)

(ח) נהגו להחמיר וכו' יגרור ביניהם להפרידם. מלשון הרא"ש משמע דאפי' תימא דזהו הוי כחק תוכות מ"מ כיון דמדינא אין צריך הקפת גויל כלל וכשר בלי גרירה כלל א"כ בהא וודאי לאו חק תוכות נינהו כיון דבלי חקיקה הי' אות כשר מדינא. ומ"מ קשיא לי לפי מה שכתב הר"ן פ"ב בטעמא דהקנאה לא הוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה משום דלא הוי בגופו של גט כמו קציצה וכתיבה א"כ הכא נמי למה לא נימא דהגרירה הוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה דמהאי טעמא מצריך הרב לשרטט הכל קודם הכתיבה ופירשו הטעם שלא יהא מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה א"כ הכא נמי בגרירה דמ"ש ואפי' אי נימא דמדינא לא בעינן לה כלל מ"מ משמע מדברי הפוסקים הפוסלים קציצה מדבר תלוש דאפי' לא בעינן להקציצה כלל הוי מחוסר מעשה כל שקוצץ ועמ"ש שם ויותר יש לומר כיון דבעינן גרירה דאי לאו הכי לא הוי אות מצורך הכתיבה הוא והוי כתיבה אבל קשה דהא שרטוט נמי מצורך הכתיבה הוא כדפסק הרב לעיל סי' קכ"ד דמהאי טעמא יחתוך הקלף קודם השירטוט דאל"כ יחסר קציצה אחר השירטוט ומ"מ כתב הרב לקמן דישרטט קודם הכל ולא בין שיטה לשיטה דהוי מחוסר שירטוט

ואפשר לומר דבאמת מהאי טעמא נהגו שלא להפריד האותיות ואף דבתפילין גוררין ומ"ש הח"מ משום כדי שלא להצריך גניזה הוי כדיעבד אינו נראה כלל דהא כל הטעם דצריך גניזה משום דילמא יברך עליהן בפיסולן משא"כ כאן עכ"פ הי' בדין לכתחילה לצאת בתפילין אחרים ולא יגנז כלל כי אם ישכח ויניחם דיעבד יצא ועכ"פ למה יצא לכתחילה בהם. ולפי הנ"ל ניחא דשאני גט דהוי מחוסר גרירה אחר הכתיבה ומ"מ מדכתב הרב דבמקום עיגון גוררין ומתקנין משמע דלא ס"ל טעם הנ"ל דאל"כ טפי הוי טוב שלא להפריד כלל כיון דמדינא אין צריך מלגרור דהוי מחוסר גרירה וצריך לומר דמודה הרב שכל שהוא מצורך הכתיבה לא מיקרי מחוסר וגבי שירטוט לזהירות בעלמא כתב כן ואין קפידא בזה ועיין לקמן

ועב"ש דכתב דמדברי הרא"ש וטור משמע אפי' אין האות ניכר יכול לתקן וליתא דפשיטא כיון דאינו ניכר מה הפרש בין זה לנפלה טיפה בתוך האות כל שנתקלקל האות וע"י מחיקה נעשה אות הוי חק תוכות רק לפי דמחמת נפילת טיפה דרך שיתקלקל האות משא"כ בדיבוק קשה שלא יהא האות ניכר מחמת דיבוק לכך כתבו בסיפא בנפלה טיפה אבל פשיטא דה"ה בדיבוק: