תפארת יעקב אבן העזר גיטין מח

מגורשת ויש להחמיר בזה כי נראה לפע"ד ברור כמ"ש ומ"ש הרב אבל נתן לה סתם הוא מבואר בש"ס ושם מבואר אפי' יש גליון של זהב בגט הכל שלה דאויר מגילה הוא ולא ידעתי למה השמיט הטור כל זה

סעיף ט. (כ) לא יתננו לה עד שתתייבש הכתיבה והחתימה יפה פן יהא קרוי כתב שיכול להזדייף

(כ) לא יתננו צה עד שתתייבש הכתיבה והחתימה. במרדכי מבואר דהוי אינו של קיימא ונראה שלמד כן ממה שאמרו במשנה אין כותבין במי פירות ובכל דבר שאינו מתקיים וכמו דפריך מעיקרא ובכל דבר שהוא של קיימא לאתויי מאי כמו כן יש להקשות בסיפא וע"כ דקמש"ל אפי' הנך דמכשירין אם הן אינן של קיימא לא מהני והיינו בעודן לחין. ולכאורה מהש"ס דדייק לא שכיחי להחתים עדים שאינן יודעין לחתום משמע לכאורה דלח הוי של קיימא דאל"כ יחתמו בעודו לח ואפי' על כתב מעלי' כמו שיכולין לחתום על אבר ומי מילין ורוק לפי שאינן של קיימא. אך הא ליתא דשאני התם כיון שיתננו לה כשהוא יבש א"כ אז לא הוי העליון כתב דגם כתב התחתון יבש אך הא קשיא כיון דבכתבו במי מילין בלי עפיץ כשר כדאמרינן בש"ס דדוקא מי מילין על גבי מילין לא מהני ומבואר בש"ס דאפי' אינו ניכר בשעת נתינה כלל כשר הואיל ויהא ניכר אח"כ כדמוכח גבי ההוא גברא דשקל ס"ת ויהב לדביתהו א"כ פשיטא דגם לח לא איכפת לן הואיל ויתייבש אח"כ ויהא כתב דלא גרע מאינו ניכר עכשיו כלל וברור דלח אינו אלא חומרא בעלמא ואפי' פסול מדרבנן נראה דלא הוי כמ"ש

סימן קכה. במה נכתב הגט ותיקון הכתיבה והקלף ובו כג סעיפים

סעיף א. אין כותבין את הגט אלא בדבר (א) שרישומו עומד כגון דיו וסיקרא וקומם וקנקנתום (פי' מיני צבעים) וכיוצא בהם אבל אם כתבו בדבר שאינו עומד כגון משקין ומי פירות וכיוצא בהם אינו גט

(א) שרישומו עומד. בטור כתב רישומו ניכר ודעת הב"ח דלדעתו לא בעינן עומד כלל והוא תמוה דפשיטא דכל הני דקא חשיב לפסול רישומם ניכר וכ"ש בשחור דכתב הטור דוקא שנשחקו במים ופשיטא דפחמין תיכף לכתיבתן רישומן ניכר. אלא ברור דכוונת הטור שיהא רישומן ניכר לעולם וכן דרך הדיו אפי' לאחר זמן שנתיישן והדיו נופל מ"מ רישומו ניכר וזה ברור

סעיף ב. (ב) כתבו בדיעבד באבר בשחור בשיחור כשר (פי' אבר עופרת ושחור הוא כלי של ברזל שרושמין בו ושיחור הוא הפחם. ערוך)

הג"ה. (ג) י"א הא דבאבר כשר היינו חתוכי אבר מעורבים במים (הטור והרא"ש) אבל אם כ' באבר עצמו פסול ויש לחוש לזה ולכתחילה נוהגין לכתבו בדיו טובה כמו שכותבין ספרים (סדר גיטין) ואין לשנות ויש מחמירין עוד לומר דהסופר יקרא כל אות תחלה קודם שיכתוב כמו בספרים (ג"ז שם)

(ב) כתבו כדיעבד באבר וכו'. זהו דעת הרמב"ם וכתבו הר"ן וה"ה שלמד כן מהא דקאמר מעיקרא לאתויי דר"ח ולא קאמר הא דרח"י ש"מ דהך דרח"י דיעבד דוקא ובמשנה לכתחילה קתני. ולפי זה לפירש"י דשיחור היינו הך דמתניתין קנקנתום א"כ אין ראי' מזה דוודאי כיון דרח"י חשיב שיחור לבסוף ש"מ דגרע שיחור מהני דחשיב מעיקרא א"כ במתניתין דקתני שיחור בהדיא האיך נימא דבא לאתויי הנך דעדיפי משיחור וע"כ דגרועי בעי לאתויי הילכך הוכרח לומר דבא לאתויי דר"ח אבל שפיר יש לומר דאפי' לכתחילה. ועוד כיון דלפירש"י שיחור היינו קנקנתום א"כ ע"כ דהכל לכתחילה דאי דיעבד הא שיחור ע"כ לכתחילה והאיך קא חשיב להו בהדי הדדי וזה ברור ולא ידעתי למה לא זכרו דעת רש"י דחולק בזה אפי' לכתחילה

(ג) י"א הא דבאבר כשר וכו' הב"י כתב דהרי"ף והרמב"ם לא מחלקו בזה והיינו דס"ל דאליבא דרב לא מחלקינן בהכי והוא תמוה חדא דהרמב"ם פוסק דעל כל דבר שאין מתקיים כשרין לחתום דלא כרב דסובר דוקא מקרעין ועוד דאפי' למאן דפ סק כרב מ"מ הא מילתא דפשיטא דטעמי' דרב לאו משום דסובר דאין לחלק בין אבר למי אבר והכל הוי כתב דא"כ למה לא סגי במי מילין או ברוק דאטו יחלוק אהא דאמרינן אן מי מילין על גבי חי מילין וכ"ע מודי בזה וכן רוק מי איכא למ"ד דהוי כתב וע"כ דלאו משום דהוי כתב של מטה כתב סובר מקרעין דוקא א"כ כמו דמחלק בין עפץ ללא עפץ למה לא נחלק כן באבר כיון דפל גתא דרב לאו בהא תליא וברור דהרי"ף ורמב"ם מפרשי דאבר עדיף טפי וכשר ומעיקרא נמי באבר גופא מפרשינן לה דהא חזינן דר"ח בא לחדש מי עפצא קאמר בהדיא מי טרי' ועפצא א"כ רח"י נמי מדלא קאמר מי אבר רק אבר באבר גופא קא משתעי רק ס"ד דשמואל נמי באבר קאמר לכך מקשי עלי' דשמואל במי אבר קאמר ולפיכך השמיט הרי"ף כך משום דפוסק כרב לגמרי וממילא מילתא דר"ח באבר גופא קא משתעי וכ"כ הלח"מ והב"ח ולפי שיטה זו יש להחמיר באבר ובמי אבר לפסל הגט אפי' דיעבד כיון שהפוסקים מחולקין יש מכשיר בזה ופוסל בזה ויש פוסקין להיפך. וכמו כן לפי זה יש לפסול זה גט הנכתב בשחור בין בשחור גרידא בין במי שחור דכמו דלהטור דמפרש באבר במי אבר סובר דשחור מי שחור דוקא ה"ה להרי"ף ורמב"ם הוי להיפוך וכמו דאבר דוקא ה"ה שחור דוקא ולא מי שחור ולדידן יש לפסול שניהם אמנם בש"ס בהא דמשני בתר הכי לר' אבוה הא דאפיץ הא דלא אפיץ משמע כפירש"י דהתם פשיטא דהכוונה הך דר' אבוה דאפיץ והך דר"ח בלא אפיץ א"כ ה"ה מעיקרא הא באברא כך הכוונה דשמואל באברא ור"ח במי אברא

סעיף ג. כותבין אותו במי עפצים (ד) והוא שלא יהיה הקלף מעופץ מפני שאין מי עפצים ניכר בו ואם כתב אינו גט וכן כל כיוצא בו

(ד) והוא שלא יהא הקלף מעופץ וכו'. הטעם משום אין מילין על גבי מי מילין משמע דבשאר דיו כשר לכתוב על מי מילין אמנם היינו דוקא אם אין מילין שתחתיו כתב רק הקלף מעובד בעפצין אבל אם תחתיו נכתב גט שלא לשמה במי מילין והוא כותב למעלה בדיו יש להסתפק אי אמרינן כיון דגבי שבת חייב שתים א"כ הוי כתב וכשר או כיון דחזינן דעדים שאין יודעין לחתים לכ"ע לא מהני רק מקרעין או שיכתבו להם בדבר שאינו כתב אבל במי מילין בלא עפיץ או בסיקרא לכ"ע אין כותבין ש"מ דלא הוי כתב

ודברי הרמב"ם ז"ל בענין זה הם תמוהין לכאורה דגבי שבת פסק בפשיטות דחייב שתים ש"מ דהוי כתב וגבי גט פסק דיחתמו דוקא על דבר שאינו כתב כגון רוק וכיוצא בו והוא תמוה מאוד. [וראיתי להרב מהר"י ברלין בהגהותיו להרמב"ם הקשה על הרמב"ם גבי שבת דהא בש"ס אמרו דר"י גופא קאמר וכי מפני שאנו מדמין נעשה ופירש"י דלא הי' מיקל להביא חולין לעזרה ואם כן האיך כתב הרמב"ם בפשיטות דחייב שתים ומכח זה כתב דהרמב"ם כר"ל סובר דאיהו פשיטא לי' ולא דחינן ספיקא