תפארת יעקב אבן העזר גיטין מה

ולכאורה יש לדקדק מלשון הש"ס וכתב ונתן מי שאינו מחוסר רק כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה וקשה כתיבה מאן דכר שמי' הא קודם הכתיבה יכול לעשות מה שירצה רק אחר הכתיבה הוא דקפיד והוי לי' לומר מי שאינו מחוסר רק נתינה יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה ומזה הי' נראה דבא לומר דאפי' בעת כתיבה לא יהא מחוסר מעשה אפי' לא גמר כתיבה כולה ועדיין מחוסר כתיבה ג"כ מ"מ לא יחסר רק כתיבה ונתינה לא כתיבה קציצה ונתינה וקמש"ל אף דעדיין לא גמר הכתיבה פסול וה"ה בשירטוט דהוא עסק הכתיבה אבל מ"מ לא נהירא כלל דמוכח מדברי הרמב"ם להדיא דדוקא אחר כתיבה ועמ"ש לקמן דמהש"ס הנ"ל מוכח כדברי הרשב"א והשתא פשיטא דאתי שפיר מה שאמרו כתיבה ועמ"ש בסמוך

סעיף ד. (יא) אין כותבין גט במחובר אפי' יתן לה המחובר כמו שהוא דבעינן ונתן בידה (יב) ואפי' חתמו העדים אחר שתלשו ואח"כ נותנו לה אינו גט (יג) ואם כתבו על העלה הזרוע בעציץ (פי' כעין חצי קדרה של חרס שזורעין בה) נקוב (יד) אע"פ שנתן לה העציץ כולו פסול שמא יקטום אבל כותב הוא על חרסו של עציץ ונותן לה והוא שיהיו עידי מסירה לפנינו שחרם דבר המזדייף הוא: הג"ה. וה"ה בעציץ שאינו נקוב וי"א דבשאינו נקוב לא גזרינן שמא יקטום (תמצא מבואר ב' הסברות בב"י)

סעיף ה. אין כותבין במחובר אפי' טופס. כתב הטופס במחובר ותלשו ואח"כ כתב התורף וחתמו ונתנו לה כשר

(יא) אין כותבין גט במחובר. עב"י שהאריך בדברי הטור בענין תלוש ולבסוף חיברו ולא ביטלו וכן במה שכתב דאם חיברו אחר כתיבה פסול והרשב"א מכשיר בזה. והנה במה שכתב דבלא ביטלו לכ"ע הוי כתלוש רק בביטלו הוי כמחובר ובאמת הוא תמוה שאם נדמה גט לשחיטה בענין זה תיקשי באמת בהא דקאמר רבא בחולין פשיטא לי תלוש ולבסוף חיברו בע"ז הוי כתלוש בזרעים פלוגתא ולמה לא בעי גבי גט או שהי' לו לומר דפשיטא לי' דהוי כתלוש או להיפוך וברור דאין ענין גט להך בעי' כלל דלענין מחובר כל שלא שייך ונתן בידה שיהא נותן לידה הוי מחובר יהא איך שיהא ואפי' לא ביטלו כלל דלכ"ע הוי בעלמא כתלוש. תדע דהא פסלינן מונתן טלי גיטך מעל גבי קרקע והתם פשיטא דהוי כתלוש גמור ומ"מ לא מיקרי ונתן בידה ופסול א"כ ה"ה במחובר אפי' אי מדינא הוי לי' תלוש מ"מ מה בכך הא לא הוי ונתן בידה ואם קצץ קודם נתינה ונתנו לידה א"כ פסול מטעם אחר שלא יהא מחוסר מעשה א"כ פשיטא דלא תליא כלל במחובר לקרקע דכל שהוא מחוסר מעשה פסול ואפי' רבינו שמואל החולק דדוקא מחובר לב"ח היינו משום דלא חשיב הקציצה מעשה חשוב רק במחובר לב"ח או לקרקע אבל כל שהוא מחובר לקרקע ותלשו מן הקרקע פשיטא דלכ"ע הוי מעשה לפסול משום מחוסר מעשה ואין זה ענין להך דהתם וכ"ש לדידן דקיי"ל כר"י ור"ת א"כ פשיטא דהוי מחוסר מעשה ומה ענין זה להך דחולין דשם מיבעי' לן בשוחט בו כמות שהוא מחובר אי חשוב תלוש או מחובר והכא כמות שהוא פשיטא דהוי כמחובר כנ"ל דהא לא הוי ונתן דלא כתיב מחובר כלל רק מכח דרשה דונתן בידה ואם קצץ דפסול מכח מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה פשיטא דאין לדמות להתם כלל דהתם בתלשו לעולם כשר והכא פסול מטעם אחר. ואמת כי לפי הלימוד של התוספתא משום מה ספר בתלוש יש לומר דכל שנקרא תלוש מדינא הוי כמו ספר אבל בש"ס דילן וודאי לא נראה כן רק ונתן בידה בעינן דהא פסלינן במונח על גבי קרקע כנ"ל

גם נראה דהתוס' דלמדו זה הוא משום דלית להו הך דרשה דוכתב ונתן מי שאינו מחוסר ורצו ללמוד דאפי' תלשו ונתנו לה פסול לכך למדו דכתיב ספר שצריך שיכתוב על תלוש ולא שיכתוב על מחובר ויתלשנו אבל ליתן כשהוא מחובר בוודאי מונתן בידה נפקא דפסול. אך לפי התוספתא וודאי יש לומר דבכתבו על תלוש שחיברו ואח"כ תלשו ונתנו לה דכשר דבשעת כתיבה הוי ספר דמיקרי תלוש כיון שלא ביטלו ונתן בידה נמי הוי שהרי קצץ ונתן לה אבל לפי ש"ס דילן דילפינן מטעם אחר שלא יהא מחוסר מעשה ואין זה ענין לתלוש ומחובר. תדע דאפי' הקנאה ביקש הר"ן לפסול לולא דלא הוי מעשה בגופו דומיא דכתיבה אבל כל דהוי מעשה בגופו אין הפרש בין אי המעשה שקוצץ מן המחובר או מעשה אחר. גם על דברי הר"ן גופא שדיתי נרגא דמשמע מעשה דומיא דנתינה הוי מחוסר מעשה וכ"ש בקיצץ תלוש וחיברו דהוי מחוסר מעשה ולכך לא זכר רבא בחולין גט דאפי' לא ביטלו לא דמי לכל הני כלל. ועוד הא כתב הר"ן גבי עציץ דלא הוי מחוסר קציצה דלא מינכר א"כ אי בלא ביטלו לא הוי כמחובר כלל ולא הוי מחוסר קציצה ג"כ א"כ וכי בשביל שביטלו יחשב מחוסר קציצה הא הך ביטול פשיטא דלא מינכר טפי מעציץ וע"כ דבגט לא תליא בביטול כלל כמ"ש

אמנם בכתב בתלוש וחיברו ואח"כ תלשו ונתנו לה בזה נראה לכאורה עיקר כהרשב"א דוודאי תיקשי מה זה שאמרו מי שאינו מחוסר רק כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה הך כתיבה מאי בעי הכא הא הקפידא הוא אחר הכתיבה כמ"ש הרמב"ם להדיא פ"א מה"ג. תדע דהא קודם הכתיבה יכול לעשות מה שירצה רק לאחר הכתיבה אז צריך שלא יחסר רק נתינה א"כ כך הוי להו לומר מי שאינו מחוסר רק נתינה יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה אלא ברור דהכל בכתיבה תליא מילתא שלא יכתוב בדבר שיחסר לו קציצה ונתינה רק יכתוב שלא יחסר לו רק כתיבה זו וקציצה ונתינה אבל אי הוי נקט רק קציצה ונתינה הוי ס"ד דאפי' כתב בתלוש כל שחיברו וניתוסף לו מעשה אחר קודם נתינה פסול קמש"ל דבעת כתיבה תליא מילתא שלא יכתוב על מחובר דבשעת כתיבה מיחסר לו קציצה ונתינה אבל כל שכתבו בתלוש אפי' נתחבר בחיבור גמור ותלשו ונתנו לה [דבלא תלש פסול מטעם אחר דלא הוי ונתן בידה] כשר וזה ברור לפע"ד

וכן מוכח להדיא מדברי התוס' (ד"ד ע"א) דכתבו להדיא דהך דר"י דפוסל עד שיהא כתיבתו וחתימתו בתלוש מיירי בחיברו בין כתיבה לחתימה. וקשה הא לכ"ע פסול אפי' אי לא בעי רק כתיבה בלבד וע"כ דמ"מ אינו פסול רק מכח חתימה אבל מכח כתיבה לא נפסל דנכתב בתלוש ודוקא על שעת כתיבה קפדינן ואף שאין זה ראי' שאין דברי התוס' גופא מוכרחין לפע"ד דא"כ תיקשי לדידהו תינח לפום אוקימתא דהנך אמוראי דחתמו אתורף אבל לפום הנך אמוראי דמפרשי מתניתין ר"מ וחתמו על עדים קאי וכן ס"ל לש"ס ריש גיטין בהא דמייתי הך דר"י התם דבעי כתיבה וחתימה לשמה א"כ אכתי תיקשי מה בא ר"י להוסיף חתימתו דאי בחיברו בין כתיבה לחתימה גם לת"ק פסול מכח חתימה דהוי במחובר וע"כ דעיקר כוונת ר"י לאו להוסיף חתימה רק להוסיף כתיבה דלת"ק לא (וכן להנך דמפרשים טופס ותורף בא הוא לפסול טופס אפי' דיעבד ולטעמי' אזיל גבי כותב טופסי גיטין כמו שכתב הטור בשם הרמ"ה] ולפי דת"ק קאמר רק חתימה קפדינן קאמר הוא דעל תרווייהו קפדינן ולאפוקי חתמו בתלוש וכתבו במחובר דלת"ק כשר דלאו אכתיבת הגט קאי וכתב רק על חתימה ור"י פוסל ואיצטרך לומר וחתימתו דלא תימא רק על כתיבה מקפיד ולהיפוך מר"מ ונ"מ דאין צריך לשמה קמש"ל דעל תרווייהו מקפיד וזה ברור

גם בלא"ה נראה דלמאן דמכשיר בכתיבה גרידא לשמה אם כתב בתלוש ונתנו לה וחיברו וחתמו העדים בוודאי כשר דהא לא הי' מחוסר כלום בין כתיבה לנתינה ולהך מ"ד אין