תפארת יעקב אבן העזר גיטין מד

ליתא דבהדיא מוכח בש"ס דאפי' לכתחילה שרי דהא הקשו אהא דקתני על היד של עבד ותיפוק לי' דהוי כתב שיכול להזדייף ומשני ר"א הוא דאמר עידי מסירה כרתי א"כ מבואר דאפי' לכתחילה שרי דהא מתניתין לכתחילה אלא דהך חומרא הוא על פי מה שאנו נוהגין להחמיר הכל לכתחילה כר"מ דע"ח כרתי

סעיף ג. (ח) טוב לחתוך הנייר למדת הגט שלא יצטרך לחתוך ממנו אחר כתיבה ואם טעה הסופר לאחר שכתב קצתו ורוצה להתחיל באותו נייר עצמו יחתוך תחילה המועט שכתב: הג"ה. אם כתבו על נייר גדול וחתכו לאחר הכתיבה קודם הנתינה פסול אבל אם חתך ממנו מעט (ט) כדי לייפותו לא מיקרי קציצה (טור בשם הרא"ש) וכל שלא חתך ממנו הרבה יותר מכתיבת הגט הוי כלייפותו (כן משמע בסה"ת) אבל לכתחילה חותכין ממנו הכל קודם הכתיבה אפי' הנקבים שעושין כדי לשרטט על ידן ושאר הדברים יחתוך הכל (י) קודם השרטוט דהשרטוט צורך כתיבה הוא (סדר גיטין) כתבו על ספר אע"פ שיש בו ענינים אחרים ונתן לה הכל כשר (טור בשם העיטור)

(ח) טוב לחתוך הנייר למדת הגט וכו' יחתוך תחילה המועט וכו' ואם כתבו על נייר גדול פסול וכו'. זהו מה שנחלקו הפוסקים כי דעת רבינו שמואל דדוקא בב"ח או לקרקע הוי מחוסר קציצה ור"ת ור"י חולקין וראיותיהם כתוב באורך בתוס' שם ומשמע בהדיא מדבריהם שלא נחלקו רק בחתך הגליון אתר כתיבה אבל נתנו לה כמות שהוא לא מיבעי' בנתן לה סתם דאמרינן דהכל הקנה לה דלא גרע מטס של זהב אלא אפי' אמר בפי' הרי זה גיטך והגליון שלי משמע דהיא מגורשת לכ"ע שהרי לא אמרו רק הרי זה גיטך והנייר שלי פסול משום דאותיות פורחות באויר לכ"ע מגורשת ועוד דאיזה פסול יש בדבר דאי משום מחובר פסלינן לה דהוא מחובר לנייר שלו הא וודאי ליתא דבין אי נימא דטעמא דמחובר משום ונתן בידה דבר הניתן ליד ובין לטעמו של הרשב"א מה ספר בתלוש אף כל בתלוש הכא לא שייכי הני טעמי כלל דהא ניתן ליד והוי תלוש ומה בכך דיש לו חלק בגליון ס"ס היא קנתה חלק שהגט כתוב עליו על ידי נתינה לידה ודבר תלוש הוא וליכא למימר דאינה יכולה לקנות חלקה כלל כל שהוא מחובר שלו הא וודאי ליתא דהא גבי מציאה היכי דתרווייהו בהדי הדדי אגבוה לכ"ע קנו שניהם ומ"ש הכא דלא תקנה חלק הנייר הגט כתוב עליו אף דהשאר של בעל. ולפי זה אני תמה על דעת הפוסלין בחתך הגליון דהאיך יעלה על הדעת דזה מיקרי מחוסר קציצה דהא אין הגט חסר שום דבר ודוקא במתניתין ביד העבד וקרן הפרה כיון שאינה יכולה לקנות היד רק ע״י שתקנה הפרה כולה או לדעת רבינו ירוחם להשאיל לה העבד בשאלה לקנות הגט ע"י חצרה כמ"ש לעיל הילכך כל שלא עשה כן רק קצץ מחוסר קציצה הוא דבשביל שהי' יכול להקנות לה כל העבד ולא הקנה לא חשיב בשביל זה אינו מחוסר אבל כאן שאם הי' נותן כל הנייר ולא הקנה לה הגליון היתה מגורשת וא"כ וכי בשביל שחתך ללא צורך הגט כלל נאמר דהגט חשיב מחוסר קציצה הא אינו חסר שום דבר. וכן מה שהביאו ראי' מעפר עיר הנידחת לא דמי כלל דהתם באמת מחוסר תלישה דלולא זה אינו יכול לכסות אבל כאן אין הגט מחוסר שום דבר דהא יכול לגרש בלי זה רק יחתכנו אחר הגירושין ובשביל שרצה לחתכו ללא צורך הגט כלל נאמר דהוי מחוסר קציצה. ועוד יש לחלק בכמה אנפי ואין להאריך כי נראה לי דברי המכשירים עיקר מטעם הנ"ל

והנה הב"ש הביא בשם הב"ח דרק מדרבנן הוא דפסול והב"ש השיג עליו ובאמת מדברי התוס' שכתבו בשם ר"ת לדחות ראיית רשב"ם דנקט עציץ נקוב להודיעך כחו דאביי. ויש לתמוה מאי רבותא יש בזה כיון דס"ל דמחוסר קציצה אין נ"מ בין דבר תלוש לקוצץ מן הקרקע א"כ מאי רבותא יש בזה ולהב"ח ניחא דקמש"ל דאפי' נקוב דפסול דאורייתא לא חיישינן שמא יקטום וכ"ש באינו נקוב דאינו רק דרבנן. ואין לפרש כוונת ר"ת דנקוב ס"ד דהוי הנתינה גופא כקציצה הא זה כתבו אח"כ בשם ר"י ומשמע דהב"ח לא נחית להכי ומזה משמע כדעת הב"ח

(ט) כדי לייפותו. זהו מה שהוכיחו מהך דגזי' לזמן וכן מהך דבין שיטה לשיטה והוא תמוה לפע"ד דאין זה ראי' כלל דהתם פשיטא שלא יתוודע שחתך הזמן רק שיאמר שלא הי' בו זמן כלל והוא יעשה כן כדי להצילה [ועוד אי דידעי דהי' בו זמן וחתכו ומ"מ לא נוכל לחייבה מספק א"כ פשיטא דליכא בזה משום מחוסר דהא יכול לחתכו אח"כ ויתנוהו לה ולמה יחתכנו קודם הגירושין] א"כ האיך שייך לומר שלא יעשה כן משום מחוסר קציצה. וכן ראי' השני מהך בעי' דבין שיטה לשיטה לא הבנתי כלל דהתם משמע בהדיא דאין הכוונה דיחתוך בין שיטה לשיטה רק לפי שהוא שלו והוא קונה הגט במקומות חלוקים הוי שלשה ספרים וצ"ע אבל לדינא וודאי העיקר כן דבלא"ה נראה עיקר דבכהאי גוונא לא חשיב מחוסר קציצה. גם בהך שכתב המחבר אם טעה והתחיל לכתוב יחתוך תחילה מה שטעה צ"ע לפע"ד דנראה דמודים ר"ת ור"י לזה דהא חתכו להשליכו ולא שלו הוא כלל א"כ מאיזה צד נפסלנו שאם הי' נשאר כך הי' כשר כמ"ש בעל העיטור ובכתבו על ספר אף שיש בו ענינים אחרים א"כ וכי בשביל שחתכו להשליך ולא בשביל שהוא רוצה בו יחשב מחוסר קציצה דהא אינו מחוסר שום דבר ושאני הך דר"ת ור"י דעכ"פ רוצה הוא בגליון וחשיב מחוסר קציצה משא"כ הכא

(י) קודם השירטוט. זה לא ידעתי מנין להם דאפי' תימא דהוי מחוסר קציצה אפי' בקוצץ מן התלוש מ"מ לא אמרו רק שלא יהא מחוסר בין כתיבה לנתינה רק נתינה בלבד אבל כל שלא גמר עדיין הכתיבה לא איכפת לן דבלא"ה מחוסר כתיבה עדיין וכן מוכח להדיא מדברי הרמב"ם פ"א מה"ג שכתב ושלא יהא מחוסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינתו לה בלבד עכ"ל. וכן כתב בהלכה י' ומנין שלא יהא מחוסר מעשה אחר כתיבתו וכו' יצא דבר שמחוסר קציצה אחר הכתיבה עכ"ל. הרי להדיא דדוקא אחר הכתיבה קפדינן שלא יהא מחוסר רק נתינה אבל כל שנחסר עדיין כתיבה גופא פשיטא דלא מיקרי מחוסר והוי כמו קודם כתיבה דפשיטא דלא איכפת לן בשום דבר וכן ממה שכתב וכן אם כתב במחובר אף שחתמו בו העדים אחר שתלשו ונתנו לה אינו גט והשתא אי ס"ד דגם אחר השירטוט או בתחילת כתיבה הוי מחוסר הוי לי' לא שמעינן רבותא טפי דאפי' כתבו וחתמו בתלוש לא הוי גט כל שהתחיל להתעסק בעסק הכתיבה אלא ברור דרק אחר כתיבה פוסל מחוסר קציצה. ואמת דלפי דעת הרשב"א דכל שכתב בתלוש אפי' חיברו אח"כ לא איכפת לן א"כ מבואר דרק על שעת כתיבה קפדינן שלא יהא מחוסר א"כ יש לומר דהכא נמי אפי' בשירטוט או באמצע כתיבה פוסל מחיסר אבל להטור ושאר פוסקים כמו שאבאר בסמוך דהכל תלוי בין כתיבה לנתינה אין מקום לפסול באמצע כתיבה. ועוד דאפי' להרשב"א יש לומר דדוקא אם עד גמר כתיבה הי' מחוסר קציצה הוי מחוסר ולא בהתחלת הכתיבה ולא בא הרשב"א לאפוקי רק אם בשעת כל הכתיבה לא הי' מחוסר רק אח"כ חיברו הרי נכתב בהכשר ואנן בעינן שיהא נכתב באופן שיהא מחוסר אחר כתיבתו אבל מודה דבעינן שיהא נכתב כולו באופן הזה לא מקצתו או שרטוט ודו"ק: