תפארת יעקב אבן העזר גיטין מב

פ"ב) (ז) ולכתחלה יש לכותבו על קלף מתוקן לס"ת תפילין ומזוזות אבל לא בעינן מעובד לשמו אבל אין עיכוב בדבר זה (מ"כ בסדר גיטין) ואפי' אם נכתב על נייר שקורין פפי"ר בכל כתב כשר (ג"ז שם וע"ל ר"ס קכ"ו)

(ג) והוא שיתננו לה בע"מ. לשון הטור והוא שיהיו ע"מ לפנינו אבל בע"ח אפי' הם לפנינו פסול אבל בדבר שאינו מזדייף כשר בע"ח לחוד. ותמה הב"י חדא במה שכתב שצריך שיתננו לה בעידי מסירה דזה תלוי במחלוקת הפוסקים היכי דלא נמסר בעידי מסירה אס הגט בטל כדלקמן סי' קל"ג וכן נמי מה שכתב דע"ח לא מהני אפי' הם לפנינו דתינח להרא"ש דבעי ע"מ דוקא א"כ נהי דבעלמא סומכין דנעשה כמצוותו כאן הורע חזקתו וחיישינן דילמא לא ניתן ג"כ בע"מ אבל לשאר פוסקים דלא בעי ע"מ כלל למה לא יועיל ע"ח לפנינו וע"ש שהאריך. ובאמת אפי' לדעת הרא"ש יש לתמוה דהיכן נזכר ברא"ש דכאן הורע חזקתו וחיישינן שלא ניתן כמצוותו ולא כתב רק דבעלמא סומכין על קיום ע"ח משום דתלינן דנעשה הכל כדין אבל כאן יש לחוש לזיוף הילכך בעינן שיתברר שלא הי' זיוף וכל שנתברר שאין כאן זיוף תלינן הכל דנעשה כדין דלמה נימא דהורע חזקתו כיון דמותר לכתוב על דבר המזדייף וזיוף אין כאן הרי נעשה כדין ולמה נחוש שלא נמסר בע"מ והוא תמוה לכאורה

אבל באמת נראה לפע"ד דדברי הטור ברורים ואין זה ענין כלל להך דלקמן סי' קל"ג והכל מודים בזה והוא מוכרח בש"ס כמו שאבאר והוא דשם אמרו לא הכשיר ר"א רק בגיטין אבל בשטרות לא ופירש"י דשטרות נעשין לזמן מרובה ושמא ישכחו ע"מ הדבר ויבואו לסמוך על ע"ח. והקשו בתוס' על פירש"י דלמה יש לנו לטעות ולסמוך על ע"ח בדבר שיכול לזייף. ופרשו הם מה שפרשו וכן כתב הרא"ש והר"ן שם

והנה לכאורה יש לתמוה דהא שם בד"ה מאן חכמים הביאו פירש"י דלר"א צריכה להביא ע"מ משא"כ לר"מ וכתבו דדוקא בדבר שיכול להזדייף אומר רש"י כן אבל בעלמא לא בעינן ע"מ כדתנן אין העדים חותמין על הגט אלא מפני ת"ה ויש לתמוה כמו דלר"א אף דבעלמא מהני בלי ע"מ ואפי' אין ע"ח לפנינו סמכינן דנעשה כמצוותו ומ"מ כאן בעי ע"מ כדי להסתלק מחשש זיוף א"כ כמו כן לר"מ נימא אף דבעלמא סגי לי' אפי' אין ע"ח לפנינו הכא נבעי באמת ע"ח לפנינו או עידי מסירה להוציא מחשש זיוף ונכשיר הגט ולמה לר"מ הגט פסול לגמרי בשלמא אי נימא דלעולם חיישינן דילמא יסמכו על ע"ח כמו בעלמא ולר"א בעלמא נמי בעי ע"מ לפנינו דוקא אתי שפיר. אבל לפי מה שכתבו התוס' דבעלמא גם לר"א לא בעינן א"כ מה נפקא מינה בין ר"מ לר"א. ועוד כיון דשמעיק הכא דחיישינן לר"מ שיבואו לסמוך על ע"ח אפי' אינם לפנינו כמו בעלמא א"כ מה זה שטענו על רש"י בד"ה: אבל דלמה יש לנו לטעות ולסמוך על ע"ח בדבר שיכול לזייף והרי מבואר הוא דלר"מ חיישינן דאל"כ נסמוך על ע"ח לפנינו או ע"מ וע"כ דחיישינן אפי' בשטר שיכול לזייף נסמוך. על הקיום

הן אמת דלדברי התוס' גופא יש לומר דגם לר"מ לא חיישינן רק טעמייהו דלא אתיא כר"מ דבעינן מוכח מתוכו לדעתם אבל מ"מ למה לא הקשו בד"ה מאן תנא לפירש"י אליבא דר"מ הך קושיא שהקשו בד"ה אבל דלמה יש לנו לטעות מוכח מתוכו וע"כ צ"ל דסבירא להו לתוס' ורא"ש ור"ן דדוקא לר"א דע"מ עיקר א"כ אף ולא הקשו רק משום דבעינן דבעלמא סגי לי' בלי ע"מ לפנינו דמסתמא נעשה כדין אבל בדבר שיכול לזייף כל שאתה מצריכו ע"מ לפנינו לא יבואו להחליף מע"מ לע"ח ויכשירו אפי' על קיום ע"ח דכיון דע"מ עיקר לדעתו כל שנצטרך ע"מ דוקא לא יבואו להכשיר כלל בלי ע"מ רק בע"ח משא"כ לר"מ דע"ח עיקר בעלמא אפי' אתה מצריכו כאן שיבואו ע"מ לפנינו בלי ספק יחלופו לסמוך גם על ע"ח דהאיך יעלה על הדעת דע"מ יועילו וע"ח לא יועילו דהא אדרבא ע"ח עדיפי וממילא יבואו להכשיר אפי' בקיום חתימתן ואפי' אתה מצריכו כאן להביא ע"ח יבואו להכשיר בקיום בלבד דהוי כמו הם לפנינו משא"כ לר"א מע"מ לע"ח לא מיחלף כיון דע"מ עיקר יקפידו על ע"מ דוקא כפי הדין. ולפי זה מוכח להדיא דלר"א לא מהני כאן רק ע"מ לפנינו דוקא דאי מכשרת בע"ח לפנינו א"כ כיון דסמכינן על ע"ח מהיכי תיתי לא ניחוש שיסמכו על קיום חתימתן כמו דחיישינן לר"מ ואי לא חיישינן גם לר"מ לא ניחוש דלענין טעות מע"ח לפנינו מלסמוך על קיום אין הפרש בין ר"מ לר"א כלום. נמצא לא מיבעי' לדעת הפוסקים דלא בעינן מוכח מתוכו דע"כ דהכא בעינן דוקא ע"מ לכ"ע גם שיהיו לפנינו דוקא. ולדעת זו הדבר מוכרח בש"ס דאל"כ מאי הפרש בין ר"מ לר"א ואפי' לדעת התוס' דבעינן מוכח מתוכו מ"מ מוכח דלא מן השם הזה הוכיחו דבר זה א"כ מוכח דמודים עכ"פ דאי הוי מהני לסמוך על ע"ח לפנינו הי' מהראוי לחוש שיסמכו על ע"ח בקיום כמו שהוכחתי ודברי הטור ברורים לכ"ע

אמנם בעיקר קושית התוס' על פירש"י נראה לפע"ד ליישב בפשיטות ודבריו מוכרחין בש"ס והוא דס"ל לרש"י דוודאי כמו דיש לגזור לר"מ דנסמוך על ע"ח כמו כן לר"א ולא ס"ל חילוק הנ"ל. ואי קשיא האיך קאמר מאן תנא ר"א הוא הא בעלמא לא בעי ע"מ וניחוש שיסמוך על ע"ח ומזה הוכיחו התוס' דלא חיישינן לר"א. ובאמת שיש לתמוה על רש"י הא בהכרח לא חיישינן לר"א דאל"כ לאלתר נמי היכי מכשיר אבל באמת נראה דסובר רש"י דבעלמא נמי כל שע"מ זוכרין הדבר וישנן כאן צריך דוקא שיבואו הם ות"ה אם ימותו או ילכו אז סמכינן על ע"ח הילכך ממילא לר"א כאן כשר לאלתר כיון דע"מ זוכרין הדבר וישנן כאן בוודאי לא יסמכו על ע"ח דהא אפי' אינו יכול לזייף אין סומכין בזה: אבל מכאן ועד עשרה ימים דיש לחוש ששכחו א"כ באינו יכול לזייף כהאי גוונא סומכין על ע"ח כמו כן ביכול לזייף יסמכו כמו דחיישינן לר"מ והיינו דקאמר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא ור"י סובר דעד עשרה ימים ג"כ דכירי ולא יסמכו על ע"ח והיינו דקאמר א"א דהוי בי' תנאה באמת היו נותנין לב לזכור דהם יודעין דע"ח בקיום אין יודעין מזה ואם באמת ישכחו בוודאי לא הי' בו שום תנאי. ואדרבא לפי פשוטו מה זה שנחלקו ר"א ור"י דהאיך יעלה על הדעת דלר"א עד י' ימים לא נאמין העדים שלא הי' תנאי ולפי הנ"ל ניחא דוודאי כ"ע מודים בהא רק דר"א חייש דישכחו המעשה א"כ יבואו לסמוך על ע"ח כמו בשטר שאינו יכול לזייף. ור"י סובר דוודאי אי הוי תנאי דכירי ולא יסמכו כלל על ע"ח ואם ישכחו באמת לא הי' בו שום תנאי. וא"כ מוכרח בש"ס דלר"א חיישינן ג"כ שיבואו לסמוך על ע"ח כמו לר"מ וא"כ ממילא בשאר שטרות בוודאי חיישינן שיבואו לסמוך דהוא לאחר זמן. והא דלא מכשרינן בשאר שטרות לאלתר עכ"פ היינו דכל שאין אנו יכולין להכשיר לאחר זמן אין להכשיר כלל שאינו ראוי לעמוד ימים רבים וזה שפירש"י בהדיא בד"ה ימים רבים וז"ל אלמא בעינן דבר הראוי לעמוד ולהתקיים. הרי דנתן טעם זה ג"כ לפסלו לאלתר אבל טעם זה בלבד אינו מספיק דהא מ"מ ראוי לעמוד ימים רבים כשלא ישכחו דר"א מודה בהא דנאמנין לעולם רק אם באמת ישכחו סובר ר"א דחיישינן שיסמכו על ע"ח ולכך פוסל עד עשרה ימים לזה הוכרח רש"י דמ"מ כיון דיש חשש דישכחו הרי יש לפסלו על לאחר זמן כמו גבי גט א"כ ממילא לאלתר נמי פסול שאינו ראוי לעמוד דלאחר זמן פסול אפי' לא ישכחו משום שמא פעמים ישכחו ויסמכו על ע"ח לכך פסלם ר"א לגמרי א"כ אינו ראוי לעמוד ור"י לטעמי' דלא חיישינן שישכחו א"כ