תפארת יעקב אבן העזר גיטין מ

מימסרן לשליח משא"כ אי לא בעינן שליחות. ובאמת עיקר קושית התוס' מהך דהכא לא הבנתי כלל וכי שליח זה לכתיבת הגט הוא שליח לגירושין שנאמר דחש"ו לאו בני שליחות ודוקא היכי שהוא עושה שליח לגמור ע"י איזה דבר בשבילו מה שהשליח בעצמו לא הי' יכול לעשות דבר זה לעצמו כגון חש"ו למסור הגט לאשה דהם אינן יכולין לגרש בעצמן וכן לתרום תרומה וכדומה אבל לכתוב גט כל שיודע לכתוב לשמה למה לא יוכל לעשות שליח לחש"ו שיכתבנו מאחר שהוא יכול לכתבו נעשה שליח לזה ודוקא לגרש אינו נעשה שליח שהוא אינו יכול לגרש ולא לכתוב גט. ואדרבא נראה דאם כתב גט בשבילו לשמה ונשתפה ונתפקח יכול ליתנו לאשה דלמה לא יוכל לכתוב גט שהרי אינו עושה בזה שום דבר והגירושין הוא הנתינה לאשה לא כתיבת הגט. לכן לא הבנתי כלל כל הרעש הזה עד שהוצרכו להוציא כל הסוגיות מפשטן דלא בעינן שליחות לכתיבת הגט ומדברי הרמב"ם אין להוכיח כפי מה שכתבתי לעיל דלא בעי שליחות רק דסובר דלא גזרינן טופס אטו תורף רק בלשמה ולא משום שליחות וכריתות. והא דנתן טעם בעכו"ם משום דאדעתי' דנפשי' עביד משום שכתב שלא ליתן לו לכתוב לכתחילה אפי' טופס וזה לא גזרינן רק משום לשמה ובעכו"ם אין כאן לשמה. והראי' שהביא הר"ן מהא דזבחים דדייק מכותבי טופסי גיטין דמסתמא לא מהני בגט וקשה דילמא משום שליחות ג"כ יש לדחות דבלא"ה כתבו התוס' דעיקר הראי' משמואל ושמואל בהדיא משום לשמה קאמר וצ"ע ותו לא מידי בענין זה. רק בזמן יש לדקדק דלכאורה נראה דלא בעי לשמה כמו שכתבתי לקמן סי' קל"א ס"ק א' ב' ע"ש

(ד) אינו גט. עח"מ דהב"י וה"ה נסתפקו בזה דלמה יהא וודאי אינו גט והוי ספק מגורשת ובאמת מכל הפוסקים משמע דאינו גט כלל בפרט מדברי הרמב"ם שכתב בפשיטות אינו גט ובכל מקום שהוא ספק כתב דהוי ספק מגורשת כמו שביאר פ"י מה"ג גם המחבר בש"ע לא זכר כלל מזה רק כתב בפשיטות אינו גט. ולפעד"נ פשוט בעיקר הקושיא דלק"מ דוודאי אין דבר שבערוה פחות משנים והמקדש בלא עדים אף דמודים לא מהני וכן המגרש בלי עדים כלל. לפי זה בעלמא ששומעין מהסופר ישראל שכותב לשמה ולא אמרינן בישראל דמחשבתו אינו כן א"כ הרי יש עדים דנכתב לשמה אבל בעכו"ם כיון דלא נתברר לעדים דנכתב לשמה מה בכך דהוא באמת כתבו לשמה מ"מ לא מהני כמו שכתב להדיא בסדר הגט סי' כ"א וז"ל וצריך שיעמידו בשעת כתיבת שיטה שם האיש והאשה והזמן וישמעו שכותבו לשמו ולשמה א"כ בעכו"ם לא שייך זה והוי כאילו לא שמעו ואין כאן שום גילוי דנכתב לשמה ולכך אינו גט ועי' בסדר הגט שם בביאור הגר"א אות ל"ח

(ה) פסול מדרבנן. עב"ש ס"ק ז' דהוא שיטת ר"י ואפי' עע"ג לא מהני ובזה הקשה על הרב דהגיה כאן דלא מיירי בעע"ג ובסעיף שאחר זה הי' לו להגיה. אבל באמת אני תמה דהפוסקים הוציאו כן מדברי ר"י ומשום דבעינן שליחות בגט ובאמת להיפוך מוכח מדברי ר"י דהא כתב לפרש דהקושיא לר"מ דס"ד דבעי מדרבנן כתיבה לשמה ואליבי' משני בגדול עע"ג ויש לתמוה אי בעינן שליחות בגט א"כ כמו דלר"מ בעי כתיבה לשמה אטו חתימה כמו כן למה לא נבעי' שליחות מדרבנן כיון דתרווייהו צריכי שליחות ולשמה לר"א וכמו כן לר"מ מדרבנן ואי דמשום שליחות לא גזרינן כלל א"כ ממילא יש להכשיר גם אי בעינן שליחות בעע"ג כיון דמשום שליחות לא איכפת לן לגזור רק משום לשמה וא"כ מאי משני בעע"ג וע"כ צריך לומר דסובר ר"י דדוקא בדאורייתא לא מהני גדול עע"ג הן בשליחות הן בלשמה [בשוטה לפי הבנת התוס' ולהרא"ש אפי' בחרש וקטן כנ"ל] אבל מדרבנן כמו דמהני עע"ג אף דלא הועלנו כלום דהא חזינן דלגבי דאורייתא לא מהני מ"מ מדרבנן בהיכר סגי דכל שיש היכר לא גזרינן א"כ משום שליחות ג"כ לא גזרינן כל דאיכא היכר. וכן מדברי התוס' בד"ה אלא מעתה שכתבו פי' בשלמא בלי עע"ג ניחא דקסבר ר"נ דאיכא היכרא וכו' וא"כ הדרא קושיא לדוכתא והדבר תמוה דמה זה שסיימו כך דהא לר"נ לא קשיא דאיכא היכרא וצריך לומר דכוונתם דר"נ סובר דמשנה ר"מ ומדרבנן בעי כתיבה לשמה הילכך גם חש"ו כשר דמ"מ כיון שהבעל אומר לשמה בהא הוי היכרא ולא אתי למימר דלא בעי לשמה כלל ואף שאין החש"ו עושין לשמה ממש מ"מ מאמר הבעל שיכתבו לשמה היי היכרא אבל לדידך דאמרת דוקא בגדול עע"ג הוי היכרא כפי פיר"י או כפירש"י דאתיא כר"א א"כ תיקשי נכרי נמי וע"כ דלא מיירי בעע"ג מדלא קתני נכרי א"כ תיקשי הא לאו בני דעה כיון דלא הוי היכרא בהא או משום דמוקמת לה כר"א וזה ברור. עכ"פ מוכח דגדול עע"ג להיכרא הוא לפי דעת ר"י א"כ בשליחות נמי סגי בהכי כיון דאיכא היכרא אבל בלי עע"ג בוודאי משמע לדעת ר"י דפסול דהך קושיא דמקשה והא לאו בני דעה וודאי משמע דבעי לפסלו מדרבנן ולפיר"י הוא לרבנן ולר"מ א"כ ה"ה לדידן בטופס אטו תורף בלי עע"ג פסול ובעע"ג מותר בין משום לשמה בין משום שליחות וזה שהעתיק הרב דברי ר"י רק אהך בבא בלי עע"ג אבל בעע"ג מודה ר"י דכשר כמו שהוכחתי

סעיף ד. מותר להניח חרש שוטה וקטן לכתוב טופס הגט לכתחילה והוא שיהיה גדול הפקח עומד על גבן (ו) אבל הכותי והעבד אין כותבין טופס לכתחילה ואפי' ישראל עומד על גבן

(ו) אבא הכותי והעבד. עח"מ וכבר הוכחתי לעיל מדברי הרמב"ם ומדברי התוס' בשם ר"י דפסול דיעבד לא תליא כלל אי בעינן שליחות בכתיבת הגט רק דבלא"ה פסול דאדעתי' דנפשי' עביד כעכו"ם ואף דשייך במצות כאשה שאני אשה דשייכה במצות הגט כישראל אבל עבד לא שייך כלל במצות הגט אפי' כאשה לכך הוי בזה כעכו"ם ע"ש שהארכתי בזה

סעיף ה. (ז) הכותב גט בשבת או ביו"כ בשוגג ונתנו לה ה"ז מגורשת כתבו וחתמו בזדון בו כיום או בי"ט ונתנו לה אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה כתבו בי"ט בזדון ונמסר לה כפני עדים כשרים ה"ז גט פסול: הג"ה. אבל כתבו בזדון בי"כ ושבת ה"ז בטל מדאורייתא (כן דקדק הב"י) ואין לגרש בלילה ואם גירש בלילה י"א דהוי גט פסול (ר"י מינץ) ולכן לאחר שהתפללו הקהל ערבית אע"פ שעדיין היום גדול אין לגרש (בת"ה סי' רמ"ח) (וע"ל ס"ס קנ"ד סעיף פ"ח ופ"ט)

(ז) הכותב גט בשבת. בלח"מ פ"ג מהל"ג הבין דברי הב"י דכל שכתב גט בשבת הוי מחלל שבתות ופסול כמו מומר ולזה הקשה למה תלה בזדון הפסול בעדים ובאמת מעולם לא כתב הב"י דבר זה רק דוקא בפרהסי' פסול ולא בצנעה ע"ש. אך לדינא צ"ע כיון שהוא כותב זמן בגט והגט נמסר לאשה ועדים רואין הרי נתגלה רשעתו לעין כל ולמה לא יהא ככותב בפרהסי' דהא יודע בשעת כתיבה דהכל ידעו זה וצ"ע

סימן קכד. על מה נכתב הגט ובו ט סעיפים

סעיף א. (א) גט שכתבו על איסורי הנאה כשר

(ב) מיהו בדבר שצריך ביעור מן