תפארת יעקב אבן העזר גיטין רפ

כופין בשוטים וכל מקום שאין כופין בשוטים אין מנדין אותו ג"כ (מרדכי ריש פרק המדיר) ומ"מ יכולין לגזור על כל ישראל שלא לעשות לו שום טובה או לישא וליתן עמו (ש"ד בשם ר"ת ובמהרי"ק) או למול בניו או לקברם עד שיגרש (בנימן זאב פ"ח) ובכל חומרא שירצו ב"ד יכולין להחמיר בכה"ג ומלבד שלא ינדו אותו אבל מי שאינו מקיים עונה יכולין לנדותו ולהחרימו שיקיים עונה או שיגרש כי אין זה כפיה רק לקיים עונתו וכן כל כיוצא בזה (ריב"ש סי' קכ"ז) וכן מי שגירש אשתו בגט כשר ויצא קצת לעז על הגט מותר לכופו לתת גט אחר ובכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין אי לא אע"ג דאין כופין לגרש מ"מ כופין אותו ליתן כתובה מיד וכן הנדוניא דאנעלת לי' (מרדכי ריש המדיר)

סעיף כב. צריך להטיל חרם על כל העומדים בשעת נתינת הגט שלא להוציא לעז על הגט (ומזכירין שר"ת גזר בכנופיא עם תלמידיו על מי שמוציא לעז על הגט הניתן)

סעיף כג. אם נשבע הבעל ליתן גט טוב שיתירו לו קודם שלא יהא דומה לאונס אך ערבון יתן אם ירצה: הג"ה. וע"ל סי' קל"ד. סעיף כ' ובגט מומר אין צריכין לשאול אם נשבע או נדר מאחר דצריך לגרש מדינא אך שואלין אותו אם מגרש ברצון וכן שואלין לאשתו

סעיף כד: מי שקבל עליו נזירות שמשון לגרש את אשתו מותר לגרש ואין בו משום מגרש באונס וטוב לגרשה בשני גיטין ויתנם לה זא"ז

(כג) וי"א שכל מי שלא נאמר בו. עי' ברא"ש וטור ומשמע מדבריהם דאפי' שהה עמה עשר שנים ולא ילדה אין כופין להך דעה בשוטים ובאמת הוא תמוה בעיני דמוכח להדיא בתוס' שם דבשהה י' שנים אין כאן מחלוקת כלל. תדע דהא ר"ח הביא ראי' לדבריו מירושלמי דקאמר אין מעשין אלא לפסולות ומוקמינן הך דהמדיר רק שיוציא ולא שכופין א"כ מה ענין זה לשהה עמה עשר שנים דבהדיא מבואר בש"ס דילן דכופין בשוטי והאיך הביא ראי' מירושלמי דקאי להך מ"ד דפליג ע"ז דרק לפסולות כופין ופלוגתא זו מבואר בש"ס דילן רק באינך דתנן בהמדיר הביא הר"ח ראי' מדמשני בירושלמי שמענו שמוציא שמענו שכופין א"כ ממילא כל היכי דלא שמעינן בפי' כופין אין כופין בשוטים וזה ברור ולא יכולתי לירד לסוף דעת הרא"ש במה שכתב דאפי' בהא אין כופין בשוטי. גם בדברי הגר"א אות ס"ה מבואר לכאורה דבשהה י' שנים כופין לכ"ע ודו"ק רק משמע מדבריו בבאה מחמת טענה אין כופין ומדברי התוס' מבואר דגם בהא כופין לכ"ע ונראה שהוא נמשך לדברי הרשב"א סי' אלף קצ"ב וכבר כתבתי לעיל בזה באריכות

]:.. גם בעיקר דברי ר"ח במה שהביא ראי' מירושלמי אף שאין אני כדאי לדבר בזה מ"מ לא אוכל למנוע לגלות דעתי דאין מהירושלמי הזה שום ראי' כמו שאבאר דהכי איתא התם אמר שמואל אין מעשין אלא לפסולות כגון אלמנה לכה"ג וכו' והאיכא שניות כגון דא אמר שמואל והא תנינן המדיר את אשתו יוציא ויתן כתובה שמענו שמוציא שמענו שכופין מה בין אלו לאלו וכו' והשתא יש לתמוה כיון דמוכיח בירושלמי שזה שאמר שמואל אין מעשין רק לפסולות אין שום דבר שנכוף רק לזה ואהא קשיא לי' מפרק המדיר דמשמע לי' יוציא היינו כופין א"כ אכתי תיקשי מהא דאידך דהמדיר דחשיב אלו שכופין להוציא. הרי להדיא דאיכא דכופין חוץ הך דשמואל ואי נימא דהנך דנזכרו במשנה אינם בכלל דברי שמואל למעוטי רק אם שהה עשר שנים דבמשנה לא נאמר יוציא א"כ מאי קשיא להו מפרק המדיר ואדרבא מבואר בתוס' להדיא דהך דכופין להוציא טפי יש להם שייכות להך דשמואל מהך דפרק המדיר. המדיר את אשתו דהתם משום פשיעת הבעל נגעו בה ועכ"פ כיון דהק' בירושלמי מהך כ"ש דיש להקשות מהנך דמבואר דכופין להוציא. לכן נראה לפע"ד ברור דירושלמי סובר דהנך דכופין להוציא לית להו כתובה ושמואל לא קאמר דאין מעשין להוציא וליתן כתובה רק לפסולות והיינו דקאמר כגון דא אמר שמואל בשביל דתנן בשניות דלית להו כתובה סובר שמואל דאין מעשין ויתן כתובה רק בהנך דתנן להו כגון אלמנה ואהא מקשה מפרק המדיר דתנן יוציא ויתן כתובה ואהא משני שאין הפי' כופין ובאידך דהמדיר דקתני כופין לא הוזכר כתובה ולפ"ז לדידן דקיי"ל דכל הני דכופין להוציא בהמדיר יש להן כתובה וכן מוכח באמת בש"ס להדיא א"כ בטלו כל דברי הירושלמי ובהכרח שלא דיבר שמואל למעט רק שהה י' שנים ולא הנך דנזכר בפי' וכן מבואר בש"ס דילן דלא הי' כוונת שמואל רק למעט שהה י' שנים ואף בהא לא קיי"ל כוותי' א"כ ממילא בכל הני דנזכר במשנה כופין. ובהכי ניחא דקאמר בתר הכי בירושלמי מה בין אילין לאילין ומבואר התם דהשאלה על הכתובה למה באמת באלמנה יש לה כתובה ובאינך לא. מבואר דכל דברי הירושלמי על זה היסוד למעט כפי' בכתובה ולפי ש"ס דילן כל זה אינו כמו שביארנו. עכ"פ בהך דשהה עשר שנים איני רואה מקום שלא לכוף בשוטים מה דמפורש בש"ס דילן דכופין כמו שביארנו: