תפארת יעקב אבן העזר גיטין רעט

ענין זה לחזקה שלה אי אמת אומר בדנתעקר מאי יועיל חזקה שלה הא מודה לה דלא הפילה רק הוא נתעקר ואי דאין מאמינין לו דבר זה בלי חזקה אין מאמינים וחזקה אינה רק נגד טענתו דהפילה תוך י' וברור דכוונת נ"י כך דאין מאמינים דכופין להוציא והשתא הא י"ל דלא תני רק הנך דכופין ואין לו להציל עצמו אבל הך יכול לומר עקר אני ובטלה הכפי' אלא וודאי דאין משגחינן עליו כל שלא יברר. וכן מסתבר דא"כ בטלת התקנה דהא וודאי יאמר עקר אני ולא יניח לכפותו בשוטים וצ"ע בזה ועי' בסמוך

סעיף יב. הפילה מונה מיום שהפילה אם הפילה וחזרה והפילה ג' פעמים הוחזקה לנפלים (יח) ויוציא ויתן כתובה ומ"מ מותרת להנשא לאחר

יח) ויוציא ויתן כתובה. עב"ש ס"ק כ"ח והוא תמוה דפשיטא דאי נימא דכל שהוא יורה כחץ ואפי' ספק אי יורה כחץ שוב אין לה כתובה א"כ וכי עדיף הוחזקה לנפלים דחזינן דיורה כחץ דתטול כתובה. תדע דדעת הרא"ש לולא דעת הרי"ף ורש"י דבהוחזקה לנפלים אין לה כתובה אף דהוא סובר דיש לה כתובה בלא ילדה אפי' יורה כחץ א"כ וכי ס"ד דלדעת הרמב"ם יהא ממש להיפוך בלא ילדה ויורה כחץ אין לה כתובה ואפי' בספק אי י"כ והפילה ג' פעמים יש לה כתובה אפי' י"כ וברור דל"ה כוונת הרמב"ם כן כמו שכתבתי לעיל ס"ק י"ג באריכות

סעיף יג. הוא אומר הפילה בתוך עשר כדי שתשב עמו והיא אומרת לא הפלתי (יט) היא נאמנת

(יט) היא נאמנת. דעת נ"י דוקא באין חשש דעיני' נותנת באחר והב"ש גימגם בזה ואני תמה הא פשיטא דלאו גבול גבלו דכל ששהתה י' שוב לא שייך עיני' נתנה באחר דהא חזינן בטמאה אני לך אפי' אחר כמה שנים אינה נאמנת רק בבאה בהך טענה דאין לה בנים ואינו י"כ בהא אמרינן דכל לאחר י' חזינן דדברי' יש בהן ממש דבאמת כבר שהה שיעור זה ואין לו בנים ולאו משום דעיני' נותנת באחר אמרה כן אבל בהפילה תוך י' הך י' לא מעלה ולא מוריד כלל רק משעה שהפילה א"כ היא דאומרת דיש כאן י' בלי הפילה יש לחוש דעיני' נותנת באחר. איברא מפירש"י משמע דלא ס"ל סברת הנ"י דלא זכר כלל הך דהיא אינה תובעת להתגרש רק בהך דבתר הכי בנחלקו כמה הפילה ומעיקרא בהא לא ש"מ דסובר דמעיקרא, אפי' תובעת להתגרש כך הדין והיינו די"ל דהך חזקה דלא מחזקה נפשה בעקרה אלים דל"ח שנתנה עיני' באחר להחזיק נפשה בעקרה. ואפשר דמשמע לי' דמעיקרא ע"כ בתובעת דאל"כ יש לו מיגו דעקר אני כקושית נ"י ובתובעת לק"מ דמ"מ יוציא ויתן כתובה מחמת דבאה בטענה אבל בהך לו לומר שהפילה תוך י' במיגו דיאמר נתקררתי דמ"מ עכשיו אומר דהוליד והפילה ריע טענתו דחזקה גדולה יש לה נגד טענה זו והוי מיגו במקום חזקה אלימתא דלא אמרינן וזה ברור בכוונת נ"י ולק"מ. וכבר כתבתי לעיל דאי נפרש בתובעת כתובה כפי הנראה מפירש"י לק"מ קושית נ"י דמ"מ צריך ליתן לה כתובה רק הנ"י הקשה לפי שיטתו

סעיף טו: בכל זה לא משביע (כא) שבועת

היסת שלא הפילה או שהפילה ג' שבטענה זו יתחייב ליתן לה כתובה

סעיף טז. שהה עם אשת י' שנים ולא ילדה והוציאה מותרת להנשא עם השני שהתה עם השני עשר שנים ולא ילדה דינה עמו כדינה עם הראשון

סעיף יז. גירשה לא תנשא לשלישי ואם נשאת לשלישי תצא שלא בכתובה אא"כ יש לו אשה אחרת או שקיים מצות פו"ד ואם הכיר בה יש לה כתובה

(כא) שבועת היסת. נ"ל דאם אינה רוצה לישבע אין כופין אותו להוציא כלל דאף דאמרינן דהיא נאמנת מחמת סברא דלא מחזקה נפשה בנפלי ועקרה מ"מ אם אינה רוצה לישבע חזינן דמשקרא ושוב אין כופין שמא האמת אתו ובזה מיושב השגת הראב"ד על הרמב"ם בזה ודו"ק

סעיף יח. שהתה עם השלישי י' שנים ולא ילדה אם לא גבתה כתובה מהראשונה (כב) לא תגבה ואם גבתה לא תחזיר

סעיף יט. הוציאה השלישי כלא כתובה ונשאת לרביעי וילדה אינה יכולה לגבות כתובה מהשלישי דשמא עתה נתרפאה

סעיף כ. כל הנושא אשה בעבירה אפילו באיסור דרבנן כגון שניות כופין אותו להוציא

(כב) לא תגבה. והנ"י כתב בשם הרשב"א והרא"ה והריטב"א דאפי' לא גבתה תגבה וכן נראה מדברי התוס' שם שלא כתבו לחלק בכך רק לס"ד דלא ידעו לפרש בלא הכיר ומשום מקח טעות אבל למסקנא בלא"ה לא קשה מה, שהקשו שם ואין צורך לחדש דין זה וכיון דקיי"ל דמיירי בלא הכיר ממילא ליתא לחילוק הנ"ל רק הרא"ש כתב לחלק מסברא דנפשי' כיון דאסורה לשלישי ממילא אינו ברור דהשתא הוא דכחשי ולפ"ז כיון דנחלקו כל הנך פוסקים נראה דמהני תפיסה אף דלהרא"ש וודאי ל"מ תפיסה בשמא אבל מ"מ מהני תפיסה מכח הני רבוותא דמן הדין יש לה אפי' לא תפסה דהוחזקה לנפלים נראה דסובר הרב דלא מצי מיירי בתובעת דהא בלא"ה דעת הרא"ש בהוחזקה לנפלים דאין לה כתובה כלל רק דסובר רש"י כל שהוא רוצה לגרשה בע"כ או ע"י כפיית ב"ד אינו יכול להנצל מליתן לה כתובה דדילמא איהו לא זכה להבנות אבל בתובעת כתובה בכה"ג דהוחזקה לנפלים אינה יכולה להוציא ממנו כתובתה כיון דהוחזקה לנפלים ולכך פירש"י שאינה תובעת וכאן ליכא קושיא דיאמר עקר אני כיון שכבר הוליד ולעיל דיכול לומר עקר אני מיירי בתובעת כנ"ל לדעת רש"י ומ"מ מאחר דמרש"י לא מוכח בפי' כן ובנ"י מבואר להדיא דוקא באינה תובעת בוודאי אין להוציא כתובה רק בב"ד כופין ולא כשתובעת

סעיף יד. הוא אומר הפילה שנים והיא אומרת הפלתי ג' היא (כ) נאמנת

(כ) נאמנת עב"ש ס"ק ל' בשם נ"י והקשה עליו ותמהני שלא דיקדק בנ"י דהוא חשב דכוונת נ"י לתרץ כשיאמר נתקררתי לא יהא נאמן דריע טענתי' והא פשיטא דליתא חדא דלא ריע דאומרת לא הפילה וכן הוא יאמר כך ועוד אי כוונתו כך מה זה שכתב דחזקה שלה גדולה מאי ויכולה לומר קיים לי כנ"ל

סעיף כז. כל אלו שאמרו להוציא כופין אפילו בשוטים (כג) וי"א שכל מי שלא נאמר בו בתלמוד בפירוש כופין להוציא אלא יוציא בלבד אין כופין בשוטים אלא אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין: הג"ה. וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים שלא יהא הגט מעושה (טור בשם הרא"ש) אבל אם יש לו אשה בעבירה לכ"ע