תפארת יעקב אבן העזר גיטין רעח

טענה אין ממתינין לו עד שישהה עשר שנים עם השני' דתלינן דוודאי בזכותו הואיל והוא אין לו כיון דעדיין לא קיים. תדע דאל"כ תיקשי מה צורך לתוס' לאוקמא הך דלקמן עובדא דר"א ביש לו בנים והוצרכו להמציא סברא דמ"מ אמרינן דמעכשיו נתקלקל לוקמא הך דלקמן בפשיטות דרוצה לישא אחרת לכך מצידו א"א לכוף רק מכחה דבאה מחמת טענה וכן הך דהכא ביש לו אשה אחרת שלא שהה עמה עשר שנים ועם זו שהה עשר וע"כ דכל שלא קיים פרי' ורבי' מודים התוס' דתלינן בזכותו ואין צורך לומר דאינו יורה כחץ אפי' יורה תלינן בהכרח בזכותו דהיא לא מיפקדא רק שכבר קיים בהא יש סברא שלא לתלות בו כיון שכבר קיים ל"ש שלא זכה עמה כיון דלא מיפקד עוד כמו האשה והשתא כל שלא קיים מה בכך שיאמר איזול ואבדוק עם זו לא זכיתי לקיים ועם אחרת אזכה כיון שאינה צריכה לומר כלל שאינו יורה כיון שאין לו בנים רק ביש לו בנים דצריכה לומר שאינו י"כ בהא מהני שיאמר איזול אבדוק רק דהרב לא ניחא לי' לחלק לפי שיטת הרי"ף בטענת ברי כמו שכתב בד"מ לכך לא זכר כאן רק להנך ב' שיטות דכל באופן שאינה צריכה לומר שאינו י"כ רק בלא"ה כופין ל"מ בדיקה וכן מוכח מדברי המרדכי שהביא ב"י שכתב אפי' לא קים לה ג"כ מ"מ בבאה מחמת טענה כופין והדבר תמוה במאי איירי אי באין לו בנים בלא"ה כופין ואי ביש לו מבואר דצריכה לומר שאי"כ וע"כ דבאמת אין לו בנים רק שרוצה לישא אחרת או שיש לו אחרת ולא שהה עמה י' שנים מ"מ כיון דבאה מחמת טענה אפי' אינה אומרת שאי"כ כופין ול"מ מה שיבדוק באשה אחרת או באותה שיש לו חוץ זו כנ"ל ולא יכולתי לעמוד על סוף דעת הב"ש שכתב שאינו יודע לחלק בין יש לו למה שיהא לו וההפרש מבואר שהרי בש"ס שאלו והאי לא זכה שמא היא לא זכתה. ותרצו דהיא דלא מיפקדא לא מיענשא והשתא ממילא כשכבר קיים פו"ר לא שייך גם בדידי' לא זכה דהא שוב לא מיענש אבל כשעדיין לא קיים מה בכך שיהא לו מאחרת הא מזו לא זכה ונענש דהוא מיפקד ועם אחרת יהא לו וזה ברור. וגם דברי הטור על דרך זה דהא ע"כ מיירי באופן שהיא צריכה לומר שאינו יכ"ח והיינו על אחד מג' התירוצים הנ"ל וכל שהוא באופן דצריכה לומר שאי"כ מהני בדיקה שלו אבל הרא"ש בתשובה מיירי באופן דאינה צריכה כלל לומר שאי"כ דכופין מצידו הלכך מה בכך דבדק הא עם זו לא זכה ועם אחרת זכה כנ"ל וכל זה ברור

סעיף ז. אם טוענת אין לו גבורת אנשים לבוא עליה ושואלת גט והוא מכחישה י"א שהיא נאמנת (ואפי' לא שהתה י' שנים) (טור) וכופין אותו להוציא מיד (טו) ולא יתן לה כתובה ואם מגרשה מעצמו בלא כפייה יתן לה כתובה (וי"א דאע"פ שיכול לבעול אחרת צריך ליתן לזאת הכתובה הואיל ולא יכול לבוא עליה יכולה לומר מסרתי עצמי לך ומה אעשה לך יותר) (ב"י בשם א"ח) בד"א כשאינה תובעת כתובתה אבל אם תובעת כתובתה אינה נאמנת ואף להוציא אין כופין: הג"ה. וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנת (מרדכי פרק י' יוחסין) ומ"מ במקום שיש אמתלאות ואומדנות שאומרת אמת נאמנת (מהרי"ק שורש ע"ב) ואם יש לתלות שלא יוכל לבוא עליה משום שרחמה צר והיא בתולה שלא יוכל לבוא עליה מכח רכות שניו וחולשתו תולין בזה ואין כופין להוציא (תשובת הריצב"א סוף אישות) וי"א דאפי' במקום שאין כופין אותו מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו ואין דנין אותה כדין מורדת אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו או עד שישהה י' שנים ולא תלד (מהרי"ק שורש קל"ה ובב"י בשם הרשב"א וה"ה אם קידש אשה ואסורה להנשא לו ולאחר כופין אותו להוציא (תשו' הרא"ש כלל מ"ג) אם טוענת שבעלה אינו שוכב עמה ואינו בא עליה דינה כדין טוענת שאין לו גבורת אנשים

סעיף ח. אם ידוע שהאיש רוצה לילך לארץ אחרת ישביעוהו שלא ילך או יכפוהו שקודם שילך יגרש אותה לזמן

סעיף ט. אם הדבר ידוע שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאה מפני סכנת נפשות כופין אותו לגרשה (כי היא אינה צריכה ללכת אחריו)

(טו) ולא יתן לה כתובה. כ"כ הרא"ש בתשובה הביאה הטור ויש לתמוה דמיד אח"כ הביא תשובת הרא"ש באשה שטוענת שבעלה אינו שוכב עמה דיש לה כתובה והא זהו כמו טוענת אין לו גבורת אנשים כמ"ש הרב בהג"ה. לכן נראה לפע"ד דשם מיירי דהוא מודה לה ומ"מ אי אמרה הטעם שרוצה בגט לפי שאינה ראוי' להבנות ממנו אין משגיחין בה כיון דלא מיפקדא רק צריכה שתאמר שרוצה שיבוא עלי' כדרך כל הארץ או שתאמר דתן חוטרא לידה אבל כל שאינה טוענת אחת משתי אלה רק שאינה ראוי' להבנות ממנו אפי' אומרת מחמת שאין לו גבורת אנשים אין כופין להוציא וליתן כתובה רק דהרא"ש דייק התם שלא יסתרו דברי' דטענתה היא שלא נשאת לו רק שיבוא עליה כדרך כל הארץ וזו טענה מספקת. ובהכי ניחא מ"ש ב"י וז"ל ואיני יודע למה הוצרך לפרש דברי' ישאלוה והיא תפרשם. ולפי הנ"ל דעל זה דנין אי נימא דכבר אמרה לפי שאינה ראוי' להבנות א"כ עיקר טענתה מחמת זה ואפי' אינו שוכב עמה כיון שהיא לא טענה רק מחמת בנים והיא לא מיפקדא על פו"ר לזה הוצרכו לומר דמפרשין דברי' דלא ניחא לה להיות עמו בלא ביאה כנ"ל

סעיף י. נשא אשה ושהתה עמו י' שנים ולא ילדה (טז) יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד ואם לא רצה כופין אותו עד שיוציא ואם אמר איני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים כדי שלא אתייחד עמה בין שאמרה היא בין שאמר הוא אין שומעין לו אלא יוציא וישא אשה הראויה ללדת: הג"ה. י"א דכ"ז דלא הוליד כלל אבל אם הוליד זרע קיימא אע"פ שלא קיים עדיין פריה ורביה אין כופין להוציא (ריב"ש סי' ט"ו וע"ל סי' א') דבזמן הזה אין נוהגין לכוף כלל (יז) ונאמן האיש לומר שיודע בעצמו שאינו מוליד ואין כופין אותו לישא אשה (נ"י פרק הבא על יבמתו)

סעיף יא. הלך בסחורה בתוך י' שנים או שהיה הבעל חולה או שהיתה היא חולה אע"פ שמשמשים יחד או שהיו חבושים בבית האסורים אין עולים להם אותו זמן מהמנין

(טז) יוציא ויתן כתובה. עב"ש ס"ק כ"ב וכבר נתבאר לעיל שא"א לפרש דברי הרמב"ם כן. גם המחבר לא פי' כך מדלא הביא בב"י דברי הרמב"ם שחולק על כל הפוסקים בדבר זה. גם מדברי ה"ה מוכח להדיא דלא פי' דברי הרמב"ם כן כמו שביארנו לעיל ס"ק י"ג באריכות

(יז) ונאמן האיש. כ"כ הנ"י בשם הריטב"א ולדעתי דין זה צ"ע דמכל הפוסקים דמוקי להך דבאה קמי' דר"א ביש לו בנים או שידענא שהוא עקר משמע דאין סומכין על דבריו כנ"ל דאל"כ הוי מצי לפרושי בפשיטות דהוא אומר שהוא עקר לכך לולא דבאה מחמת טענה לא הוי כפינן ומדכתבו דידוע שהוא עקר משמע דצריך לידע זאת. גם קצת ילה"ק מהא דפריך בש"ס דליתני שהה עשר שנים בהדי הנך