תפארת יעקב אבן העזר גיטין רעג

דנאבר מידה הילכך אי סי' דאורייתא לא הי' צריך לנקב בצד אות פלוני אבל במתניתין דהמביא דנאבד משליח בוודאי אפי' אי סי' דאורייתא לא מהני רק בנקב בצד אות פלוני וזה שכתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין בשליח המביא גט ונאבד דמיירי התם שלא ניתן לאשה בוודאי בהא כתב דבעינן נקב בצד אות פלוני אבל בהך ברייתא דמצא גט אשה לא בעינן זה כלל וזה שלא זכר הרב בהלכות גזילה נקב רק אח"כ כשהוא נותן סי' ג"כ דאז לא מהני סי' סתם שלה דחוששין דראתה בהא בעינן סי' שלא תוכל לראותו כגון נקב בצד אות פלוני אבל כשאין הוא נותן סי' דאז ליכא למיחוש שראתה בידו דא"כ גם הוא הי' יודע הסי' בהא כתב סי' מובהק סתם דבהכי סגי דסי' דאורייתא כמו שפסק פי"ג מהלכות גזילה ובנאבד מיד האשה מהדרינן כמו שאמרו נ"מ לאהדורי גט אשה. וגדולה מזו נראה לי דאפי' סי' מובהק לא בעינן כל שהבעל מודה והיינו דוודאי ליכא לספוקי דלא נפל מינה מאחר שהיא נותנת סי' כנ"ל ואין לך סי' גדול מזה שאומרת שמה ושם בעלה ושם אביה ושם אביו ואי באנו לחוש לשמות אחרים כאילו והם ג"כ נתנו גט א"כ גם באבידה בסי' ניחוש וע"כ דמ"מ ידעינן בוודאי דמהם נפל גט עכ"פ כיון שנותנים סי' בשמות (ואין להקשות דילמא מבעל נאבד והיא משקרת דנאבד ממנה הא אין לחוש שירצה לקלקלה כמ"ש התוס' פרק כל הגט שם] הילכך בשניהם מודים מחזירין לאשה בלי שום סי' כלל רק מחמת השמות והשתא דברי הרמב"ם פרק י"ח מהלכות גזילה ברורים בזמן ששניהם מודים יחזיר לאשה כנ"ל בלי שום סי' כלל רק מחמת השמות כיון דסי' דאורייתא ובש"ס לא הקשו רק למ"ד סי' דרבנן או ספק כדמוכח התם ואם הבעל אומר ממני נפל א"כ אין השמות ראי' צריך שתהן סי' מובהק ולא זכר נקב כי אין צורך למ"ד סי' דאורייתא ואם גם הבעל נותן סי' כיון דהי' הסי' אצל הבעל חוששין שראתה צריך נקב בצד אות פלוני או אופן אחר שאין לחוש שראתה וכל זה ברור לפע"ד. והשתא ניחא הא דפסק רבא סי' דאורייתא וביבמות קאמר דכ"ע סי' דרבנן משום דלענין להעיד לאשה שמת בעלה דאפי' נאמין לה דבעלה הי' לו אותן הסי' מ"מ אין ראוי שתנשא והוי כמו בגט הנאבד משליח והכלל דאין דנין על פי סי' דאורייתא רק באופן שאם נאמין שנפל ממנו בסי' הללו שוב אין כאן חשש רק חשש ממון שמא מאחר נפל ג"כ בסי' הללו ולהא לא חיישינן אבל לא בגט משליח ונמצא הרוג וזה שכתב דלא מהני סי' בהרוג ואפי' שומא דלא הוי סי' מובהק כמו נקב ודוק היטב כי מיושבין בזה קושיות הרבה ואין להאריך יותר ורבב"ח דאייתי גיטא ואמר אי סי' וכו' הכוונה כיון שהוא הי' מכיר באמת בט"ע הי' יכול ליתנו לאשה אף שהוא שליח רק נסתפק אי האמינו לו בט"ע הואיל והוא צורבא מרבנן או לא האמינו לו כלל שהוא שלו רק ע"י סי' ידעו שאבד והוכרחו להחזיר לו כמו כל אבידה מכח סי' דאורייתא וממילא הוא יכול ליתנו לאשה מכח ט"ע ודו"ק ועוד יש בע"א ואין להאריך

(ב) נקב יש בצד אות פלוני. עב"י בשם הרא״ש ולכאורה יש לתמוה על הרא"ש דמאי משני רב אשי נקב בצד אות פלוני הא קאי על המשנה וברייתא דאומרת מאנה נפל וכבר נתגרשה א"כ נימא ג"כ הא אומרת גרשתני ואף דהגט מסייעה סי' ומה צורך לנקב בצד אות פלוני וצריך לומר דסובר הרא"ש וודאי במקום דאיכא חשש דנפל מאחר לא שייך להאמין מכח גרשתני דאין גרשתני מורה דגט זה נפל מידה ויכול להיות דנתגרשה ולא בגט זה הילכך בעינן נקב בצד אות פלוני אבל היכי דליכא חשש דנפל מאחר רק בינה לבין בעלה כל שאומרת דנפל ממנה הרי מה שאומרת גרשתני והסי' שניהם מעידין דבגט זה נתגרשה הילכך לא בעינן נקב בצד אות פלוני דוקא ובהכי ניחא דברי הטור והמחבר דמה שכתבו מתחילה נקב קאי היכי דיש חשש דנפל מאחר דהא בתר הכי כתבו באופן דליכא חשש ומה שכתבו אח"כ דלא בעינן נקב משום דמיירי דליכא חשש דנפל מאחר וזה ברור (ודברי הגר"א בזה צ"ע והעיקר כדברי הב"ש בזה ודו"ק] ויתר הדברים מבוארין בענין זה בסי' קל"ב

למי שכופין להוציא בגט בין איש בין אשה וסדר כתיבת הגט ונתינתו ובו כד סעיפים: סימן קנד. סעיף א. אלו שכופין אותם להוציא (א) וליתן כתובה מי שנולד לו ריח הפה או ריח החוטם או שחזר להיות (ב) מקבץ צואת כלבים או בורסקי או להיות מחתך נחושת מעיקרו ואם רצתה תשב עם בעלה (ג) (ואם ידעה בהן קודם שנשאת אין כופין להוציא דסברה וקבלה (טור בשם הרמ"ה) נעשה האיש מוכה שחין כופין אותו להוציא וליתן כתובה ואע"פ שהיא רוצה לישב עמו (או שהתנה עמו קודם שנשאה) אין שומעין לה אלא מפרישין אותם בעל כרחם מפני שהיא ממיקתו ואם אמרה אשב עמו בעדים כדי שלא יבוא עלי שומעין לה הג"ה. י"א דמומר כופן אותו ע"י כותים להוציא (ב"י סי' קל"ד בשם א"ח ובמרדכי פרק המגרש) ובלבד שיבטל בשעת הגט (שם במרדכי) ויש חולקים ואומרים דאין כופין למומר או שאר עובר על דת (תשובת מור"ם) אא"כ פושע לה כגון שמאכילה דבר איסור (מהרי"ו סי' כ"ב) או שעבר על חרם ששעבד עצמו נגדה שלא להקניטה ושלא להכותה או שנודר ואינו מקיים שבניו מתים בעון נדרים (הגהות מיי' סוף אישות) מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו אם יש עדות בדבר שראו אותו (ד) עם מנאפים או שהודה י"א שכופין אותו להוציא אבל משום שמביאין לו ילדים כותים אין לחוש דילמא משקרים עליו (חידושי אגודה ביבמות)

(א) וליתן כתובה מי שנולד לו. ואינו יכול לומר נסתחפה שדך דהאשה שדה האיש ואין איש שדה של אשה כ"כ התוס' שם ולא הבנתי דבדיבור אחר זה כתבו על משנה השני' שם דהכוונה ליתן כתובה משמע דהך סברא הנ"ל צריך לומר אפי' נפרש יוציא בלי כתובה ובאמת לא ידעתי מה שייך נסתחפה שדך ע"י גוף הגירושין וגם באיש לא אמרינן רק לענין הכתובה וא"כ הוי להו להקדים דיוצא בכתובה ולחלק בהנ"ל וצ"ע ועב"ש שתמה על הד"מ שכתב בשם הר"ן דיש לה ת"כ וליתא שם רק להיפוך

ונלפע"ד דדברי הד"מ נכונים לא מבעי' בהנך מומין דע"י מלאכה כגון מקמץ ובורסי דלפי סברת הר"ן יש לה ת"כ דמה בכך דלמשקל ומיפוק לא כתב לה היא אינה רוצה בגירושין דוקא רק כל שיעזוב מלאכתו זו ויהא כמקדם בשעה שנראה תדיר עמו רק הוא בחר לו מלאכה זו מה שלא הי' מקודם ואינו רוצה לעזבה והיא אינה יכולה לסבול לכך כיון דהגירושין מצידו יש לה ת"כ אמנם אפי' בריח פה מ"מ ע"כ ל"ש שיאמר למשקל ומיפוק לא כתב רק בבאה מאמת טענה דלא נשתנה גופו של בעל רק כמו שהי' כן הוא עתה רק היא אינה רוצה רק שמבקשת תוספת שיהי' לה בנים לכך אין לה ת"כ אבל בנולד לו מום דבשעה שכתב לה ת"כ לא הי' לו מום זה א"כ ל"ש לומר אדעתי' דלמשקל ולמיפוק לא כתב הא אי הי' כמו שהי' בעת נישואין לא היתה באמת יוצאת ועכשיו שיוצאה מחמת ענין הנולד והגע בעצמך במת דודאי יוצאת נימא דאין לה תוס' וע"כ דמ"מ אי הי' חי היתה עמו יש לה ת"כ וה"ה במום הנולד לו כנ"ל

(ב) מקבץ צואת כלבים. בש"ס מאי מקמץ אמר ר"י זה המקבץ צואת כלבים מיתיבי מקמץ זה בורסי ולטעמך תקשי לך מתני' בשלומא מתני' לא קשיא כאן בבורסי