תפארת יעקב אבן העזר גיטין רעב

דימוי או שיבואו עדים ויכירו החתימות מהני דזהו קיום ואי הכוונה כנ"ל ל"ה לי' לומר סתמא יתקיים בחותמיו אבל דברי בעל העיטור יתפרשו כמו שכתבתי שהוא לא כתב רק שיתברר והיינו כמ"ש אבל שיועיל קיום סתם כששנים עוררין איני רואה מקום להכשיר כמו שבארנו

סעיף יב. אשה שיש בידה (יט) מעשה ב"ד אינה יכולה לינשא בו עד שיוכרו חתימות ידי הב"ד (ועיין בסוף סימן קמ"ב בהג"ה)

(יט) מעשה בי"ד וכו'. זהו מה שכתב ב"י בשם רשב"ץ והנה הספר אין בידי לעיין בו ואפשר שהוא סיבר כדעת הראב"ד וסייעתו דאפי' בלי הכחשה צריך קיום אבל לדעת הרמב"ם שהביא המחבר מה הפרש יש בין מעשה ב"ד לגט להצריך קיום ב"ד ומן הדומה דמעשה בי"ד עדיף ואפשר דל"א כמי שנחקרה בבי"ד שלא להצריך קיום רק בשטר וגט דהוא הדבר שהעידו בו אבל מעשה בי"ד אינו רק לראי' ובכי הא ל"ה כמי שנחקרה דהא אינו מבע"ד רק נכתב לראי' על גט החתום בעדים ומ"מ נ"ל אם הביאה מעשה בי"ד מעיר ידוע לנו ושמות הבי"ד דשם ידוע לנו ג"כ רק שאין מכירין החתימות בכי הא יש לסמוך להאמינה כמו מת דהא יריאה דתהא מוכחש כמו במת מאחר שהעיר והבי"ד ידועים לנו בשמותם ואם יבוא הבעל יכחיש אותה והיא לא תוכל להכחיש וכבר באה שאלה כזו לפני והוריתי לסמוך לשלוח איגרת על בפאסט להרב דשם ולהודיע על הפאסט בחזרה אמיתת הדברים ואין להקפיד יותר כנ"ל

סימן קנג. דין המוצא גט בשוק למי יחזיר אותו ובו סעיף א'

סעיף א. (א) המוצא גט אשה בשוק אם האשה נותנת סימן שאומרת (ב) נקב יש בצד אות פלוני ואומרת שכבר נתגרשה בו וממנה נפל יחזירוהו לה אפילו אם הבעל מכחישה ואומר שממנו נפל ולא גירשה מעולם אלא שצוה לכתבו ועדיין לא נתנו אפי' אם גם הוא נותן בו סימן ואם אינה נותנת בו סימן והבעל מכחישה לא יתנוהו לא לו ולא לה ואם הבעל מודה שכתבו ואומר שיתנוהו לה להתגרש במקום ובשעה שראוי להחזיר דליכא למיחש שמאחר נפל על פי מה שנתבאר בסימן קל"ב יתנוהו לה ותתגרש בו מעתה ואם לאו לא יתנהו לה ואם הוא מודה שנתגרשה בו והיא שואלת אותו לגבות בו כתובתה והוא אומר שכבר פדעה והחזירתו לו וממנו נפל מחזירו לה אפי' אינה אומרת נקב יש בצד אות פלונית רק בשאר סימן שאינו כ"ב מובהק כגון שאומרת כך וכך אצבעות באורך הגט או ברחבו או שאומרת מדת החוט הקשור בו אבל אם אמרה הגט היה ארוך או קצר ואינה מכוונת מדתו או החוט לבן או שחור או שאמרה שהוא מונח בחפיסה או בדלוסקמא אינו סימן להחזירו לה על ידו

(א) המוצא גט אשה בשוק וכו'. לשון הרמב"ם ז"ל פי"ח מהלכות גזילה הוא כך מצא גיטי נשים בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה אם נתנה האשה סימן מובהק ינתן לה ואם לאו לא יחזיר לא לזה ולא לזה אמר מידי נפל ונתן סימניו והאשה אימרת מידי נפל ונתנה סימניו ינתן לה והוא שתתן סי' מיבהק כגון שאמרה נקב יש בצד חות פלונית שאילו לא הגיע לידה לא היתה יודעת הוא אומר סימני החוט וכו' עכ"ל ויש לתמוה על דעתו ז"ל למה הביא הך הא לא איתמר בש"ס הא מילתא רק לרבא דסובר סימנין דאורייתא ובהא ס"ד להאמין אפי' אינה אומרת נקב יש רק בסי' מובהק קמש"ל דחיישינן שידעה בסי' שראתה את הגט ביד בעלה אבל לפי מה שפסק הרמב"ם פ"ג מה"ג כרב אשי דבעינן דוקא נקב בצד אות פלוני משום דמספקא לי' דסי' דרבנן א"כ בלא"ה לא מהני רק בנקב בצד אות פלוני ורחוק בעיני לומר שיסבור הרב ז"ל כדעת הרא"ש שאביא בסמוך לחלק בין אם האשה אמרה גרשתני מכבר ותובעת הגט בין היכי דדנין להתגרש עכשיו משום דאף דהגט מסייע בצירוף סי' מהני דלפי דעת זו באמת לא בעינן נקב בצד אות פלוני כלל ובאמת שיש לומר שלא הזכיר הרב זה רק לתת דוגמא לסי' שלא תדע בו האשה מכח שראתה אותו בידו אבל מודה דסי' אחר כה"ג מהני (וכן הוא האמת ברמב"ם כמו שאבאר בסמוך] מ"מ הואיל וסברת הרא"ש ז"ל מילתא חדתא הוא פשיטא שהי' לו לבאר דעיקר הנאמנות מכח גרשתני ולהזכיר בפי' דמהני אפי' סי' מובהק אחר מכח טעם זה אף שהגט מסייעה בפרט דהתוס' והרי"ף חולקין על הרא"ש בזה. גם קשה עליו מה שאבאר בס"ק שאחר זה ומלבד זה קשה עלי השגת הראב"ד ז"ל שכתב בפשיטות בזמן ששניהם מודים יחזיר לאשה ובאמת הוא ג"כ בסי' נקב יש או בשארי התנאים המבוארין בה"ג והאיך לא זכר הרמב"ם ז"ל מזה כלום. גם תמוה לי מה שפסק בהלכות גירושין דבעינן נקב בצד אות פלוני הא בש"ס אמרו דצריך כן משום ספיקא דילמא סי' דרבנן אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות גזילה מוכח בהדיא לכאורה דסובר סי' דאורייתא ומה שביקש בכ"מ שם לומר דמה שכתב ברישא דמילתי' סי' מובהקין היינו מובהקין שבמובהקין הוא דחוק לכל מעיין מאחר שכתב בפי' כלשון הזה הסי' המובהקין סומכין עליהם ודנין על פיהם בכל מקום דין תורה והמדה או המשקל או המנין או מקום האבידה סי' מובהקין הם הרי מבואר דכלהו דין תורה דסובר סי' דאורייתא. אשר על כן נראה לפע"ד לומר דבר חדש בכוונת הרב ז"ל ויתיישבו כל הדברים על מכונם כמו שאבאר והוא דבלא"ה יש להבין דרבא פשיט פרק א"מ דסי' דאורייתא וביבמות קאמר רבא דכ"ע סי' דרבנן לכן נראה דוודאי מה שנסתפקו בפרק, א"מ אי סי' דאורייתא או דרבנן הכוונה כך דאי סי' דאורייתא אמרינן שכל שנתן האובד סימנים אמרינן דבלתי ספק הוא אבד כלי כזו בסי' הללו ואף שנותן סי' שיכול להיות שנמצא כלי אחר כזו ביד אחר מ"מ מנין יודע זה שנמצא כלי בסי' אלו וכיון שהוא בוודאי אבדו אף שיכול להיות שגם אחר אבד כלי כזו בסי' הללו מ"מ לענין ממון אין ספק מוציא מידי וודאי הואיל וזה בא לפנינו לתבוע הכלי ואחר אין שיאמר סי' שנאבד ממנו ג"כ מחזירין לזה ואי נימא סי' דרבנן אמרינן כל שאין עדים שהוא שלו חוששין שמא לא נאבד ממנו כלל רק הואיל ויודע שנמצא כלים כאילו אומר ואם יכוון יתנוהו לו ואם לא יכוון מה הפסיד לכך לא מהני מן התורה רק חכמים תקנו דמהני והשתא מה שאמרו דנ"מ לאהדורי גט אשה בסי' היינו דוקא בנמצא גט והאשה באה ונותנת סי' שממנה נאבד כיון דהתורה האמינה שבאמת נאבד ממנה גט כזה הרי ידענו דנתגרשה ואי באנו לחוש שמא גם אחר אבד גט כזה מ"מ אין ספק מוציא מידי וודאי שהיא לפנינו שאבדה ואחר אין שיאמר שאבד ויתן סי' הילכך היא מגורשת וגובה בגט זה ג"כ אמנם בגט הנאבד משליח דאנו מאמינים שאבד גט כגון שמצאו בעצמו רק דחיישינן לגרש בו שמא אחר ג"כ אבד א"כ פשיטא דאין סימנים מועילין דמה בכך דוודאי אבד ומחזירין לו ומ"מ הוא עצמו אינו יכול לגרש בו שמא לא נכתב לשמה וכל שיש ספק לא הוי לשמה דבעינן מבורר לשמה והשתא מאי דמוקי רב אשי בנקב יש ואמרינן דמספקא לי' אי סי' דרבנן היינו שהוא מיישב הך ברייתא דמצא גט אשה בשוק ומתניתין דמיירי דהאשה אומרת