תפארת יעקב אבן העזר גיטין רע

אמנם בעיקר קו' תוס' יש ליישב בפשיטות דודאי משמע להו דלא מיירי דיש לה חזקת אשת איש לבר מהנך עדים דא"כ כך הול"ל היתה בחזקת א"א ושני עדים וכו' וכן בקידושין רק דידעינן על פי הנך עדים דהיתה א"א והשתא בשנים המכחישים תרי לתרי דתרי פסולין הן א"כ על מה שהשוו להעיד שהיא א"א אין לדון על פיהם דהא נמצא אחד פסול דתרי מנייהו פסולין ומעידין שקר וא"א לדון רק על מה שמכחישין אלו לאלו א"כ הוי כמו קידושין ממש כמו דשם תרי ותרי כ"כ כאן אבל השתא דמוקי לה אביי בחד המכחיש לחד א"כ לא מבעי' להנך פוסקים דבתרי המכחישין זה את זה לא נפסלו כלל ויכולין להצטרף להעיד כמבואר בריש סי' ל"א בש"ך שם אלא אפי' לפי דעת הר"ן כפי הנראה מדבריו דפסולין א"כ הרי כתב דהכא לא נפסלו דעבידי דטעו א"כ תינח בחד לגבי חד אבל תרי לגבי תרי ל"ש זה דבשלומא בחד דלא מהימן שייך לומר כן אבל בתרי דאי הוי בלחוד הוי מהימני בבירור והאיך נימא עכשיו דטעו וברור דבתרי מילי לא אמרי' הכי א"כ ממילא קו' תוס' לק"מ ודו"ק

ועב"ש בשם רמב"ן דאם לא היו שרויים בחצר אפי' לכתחילה תנשא ולא משמע בש"ס כן דפריך פשיטא לא ראינו אינה ראי' ומשני דדיירו בחצר אחד וקשה בס"ד הוי שהו להקשות טפי דאפי' לכתחילה תנשא ומה לו להקשות פשיטא מה דיש להקשות למה הדין כך אלא ודאי דלכתחילה לא תנשא אפי' אין בחצר אחד משום לזות שפתים אבל דיעבד מקשה פשיטא ומ"מ יש לומר דאה"נ דל"ה מצי לאקשוי' הכי דיש לומר דלכתחילה לא תנשא אפי' אינו בחצר אחד ומקשה טפי פשיטא אבל כיון דמסיק דמיירי בחצר אחד מהיכי תיתי לאסור אפי' בחצר אחר כיון דלא מיירי בהכי

סעיף ה. אחד אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת אם היתה בחזקת אשת איש תצא בכל ענין ואם לא היתה בחזקת אשת איש אלא על פיהם אם יש (יא) הכחשה בעדותן כגון שא' אומר נתגרשה וא' אומר מעולם לא היו בה ספק גירושין תנשא לכתחלה ואם שניהם מעידים שהיא אשת איש אלא שזרק לה גט אחר אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה אפי' אם נשאת תצא

(יא) הכחשה בעדותן. עב"ש סק"ט והוא מפרש דברי הטור דהם דברי הר"ן דמחלק בין מעידין קרוב לו או מכחישין דבזה י"ל טועין ודנין על מה שמעידין באשת איש ובהכחשה א"א לדון על פיהם ובאמת התוס' חולקין על הר"ן בזה וכן מדברי הרמב"ם לא נראה כן כמ"ש הב"ש גופא אבל ברור דכוונת הטור שאם אומר לא נתגרשה כלל ממילא אינו מעיד כלל שהי' א"א ואין כאן רק אחד המעיד בזה ופשיטא דאפי' לכתחילה תנשא בפרט דאותו האחד אומר: נתגרשה אבל במעידין על קרוב לה הרי שניהם מעידין שזרק לה גט והרי היא בחזקת א"א והיינו מדקאמר תרווייהו בא"א מסהדי אבל פשיטא דמודה הטור אם העד האומר לא נתגרשה כלל אומר מבחוץ דהיא א"א אפי' מכחישין תצא כמ"ש הרמב"ם ול"ל כלל סברת הר"ן וז"ב ואני תמה על הר"ן לפי סברתו מה זה שתירץ דלכך אינו נאמן במיגו דבעי לעשותה גרושה הא בלא"ה כיון דהכל לפי דאמרי' דטועים א"כ ממילא ליכא מיגו ולפ"ז התוס' דתרצו משום גרושה ש"מ דלית להו סברת הר"ן ובעיקר מה שהקשה הא אחד נפסל יש לומר דאין אחד נפסל כשהוא מוכחש מאחד או כיון דנפסל מעכשיו ולהבא מה שהשוו בעדות לפני הכחשת הגירושין מהימני ועכ"פ ברור דלא הי' כוונת הטור כמ"ש הב"ש כמו שבארנו

סעיף ו. האשה שבאה ואמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וי"א דוקא כשאמרה כך (יב) בתוך כדי דיבור אא"כ נתנה אמתלא לדבריה

יב) בתוך כדי דיבור. בזה נחלקו הפוסקים דעת ה"ה והטור דאפי' לאחר כדי דיבור ודעת הר"ר יונה והרמ"ה דוקא תוכ"ד וכתב ב"י שדברי הטור לקוחין מדברי תוס' שם ודבריהם תמוהין מאד דדברי תוס' מבוארין לכל מעיין היפוך דעת הטור רק דוקא תוכ"ד נאמנת ולא לאחר כדי דיבור רק בהך את בתי נתתי כתבו דבכל גוונא מהימן ונלמד לגירושין תוכ"ד באם אינו ענין עיי"ש היטב. אמנם לדינא העיקר בודאי כדברי ה"ה וכפי הנראה מדברי הרמב"ם ג"כ שלא חילק בכך כלל חדא דהא שם אמרו ת"ר אשה שאמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני נאמנת ופריך והא שוי' חד"א ומשני בנותנת אמתלא והשתא תיקשי הא לאחר כדי דיבור מיירי דאי בתוך כ"ד מה צורך לאמתלא הא מצי חזרה בה תדע דבמשנה גופא הקשה מה צורך תכ"ד להפה שאסר ותרצו באינה חוזרת רק פוטרת עצמה מצד אחר גרע א"כ הכא דחוזרת פשיטא דא"צ לאמתלא וע"כ לאחר כ"ד א"כ בס"ד מה זה דמקשי משום שחד"א הא באומרת גרושה אני דלא שחד"א אינה נאמנת לאחר כדי דיבור וע"כ דרק משום שחד"א סלקא דעתך שלא להאמינה אבל באומרת גרושה אני דלא שחד"א נאמנת אפי' לאחר כ"ד ועוד כיון דאמתלא מהני לאחר כ"ד בחוזרת ממש א"כ באינה חוזרת מ"צ לאמתלא היינו אמתלא דידה דהאמת כמו שאמרה וגם עכשיו אומרת אמת ואין לך אמתלא גדולה מזו ועוד דאי ס"ד דרק לתכ"ד הביאו ראי' מקרא א"כ כדמקשה סברא הול"ל דקמש"ל קרא אפי' לאחר כ"ד נאמן האב והתוס' בתי' ראשון כתבו דהלימוד הוא באופן דהאיש עומד לפניו וקשה כנ"ל לישני דקמ"ל דאפי' בהא מהימן ובתי' ב' שכתבו תוס' באם אינו ענין קשה מה זה שאמר סברא הוא הוא אסרה הוא שרי מבואר דקאי על האב הא באב לאו מהך סברא אתינן עלה רק באם אינו ענין ואם בא לומר דבאשה סברא הוא הול"ל היא אוסרת והיא שרי' ומדקאמר הוא אסרה והוא שרי מבואר דקאי על האב וזה מבואר שלא כדברי תוס' וברור דהלימוד הוא באמת בכל גוונא אפי' לאחר כ"ד ולאו מכח מיגו כלל והשתא שפיר קאמר סברא הוא ולק"מ מכל קושית תוס' שם ואין להאריך יותר כי נראה ברור כמ"ש

סעיף ס. (יג) אם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני ואם נשאת תצא (יד) ואפי' אם נשאת קודם שבאו העדים שהעירו שהיא אשת איש (טו) אבל חוששין לדבריה ופסולה לכהונה לעולם ואם מת חולצת ולא מתייבמת הג"ה. באו עדים ואמרו שמענו שהיא מגורשת אין זה עדות להוציא מחזקתה עד שיעידו שהיא גרושה (ריב"ש סי' תק"ד) אבל אם אין עדים שהיא אשת איש רק אומרים שמענו שנתקדשה ונתגרשה דינו כקול בעלמא (וכדרך שנתבאר לעיל סי' מ"ו)

סעיף ח. היו לה ב' עדים שהיא גרושה אע"פ שאין שם גט ה"ז תנשא לכתחלה

(יג) אם יש עדים. עב"ש ונראה לי להוכיח ממתני' גופא דלאו דוקא עדים ממש רק כל שנודע שיש עדים אפי' לא באו והיינו מדלא קתני במתני' רבותא טפי אפי' הוחזקה א"א אינה נאמנת. וע"כ דקמש"ל עדים אפי' לא באו לפנינו רק כל שנודע שיש עדים ונראה עוד אפי' אין כאן רק קול שיש עדים כך הדין ומ"ש בסיפא ואם יש עדים הוא אגב רישא דהתם ודאי לא מהני קול כמ"ש בס"ז

(יד) ואפי' אם נשאת קודם שבאו העדים. בש"ס איכא תרי