תפארת יעקב אבן העזר גיטין רסח

השליח ששלח גט והיא אינה יודעת באמת כלל משליחות גט ולהא לא חיישינן שמא ידעה ששלח מבחוץ ולא קיבלה כל כמה דליכא דמסייע לה ולפ"ז מוכח דאפי' הודה הבעל לדברי' כל שהתחילה היא לומר גרשתני מהני ודלא כב"ש סי' י"ז שחולק על הח"מ בזה דהא הכא הודה הבעל לדברי' ומ"מ דנין על מה שהתחילה לומר קודם שהודה לה ולא דחינן רק משום דהשליח מסייע דליכא למימר דבאמת הכוונה הואיל והבעל הודה לה ששלח גט דהאיך שייך מעיזה ומעיזה איזה העזה יש במה שאומרת כמותו ואדרבא בהיפוך היתה מעיזה ועוד כיון דעיקר הקו' היתה רק לדון על התחלה דאל"כ אין כאן התחלת קושיא כנ"ל וע"כ דכל כמה דליכא סיוע בהתחלתה נאמנת ולפ"ז באומרת גרשתני ע"י שליח נאמנת ג"כ כל דליכא סיוע דנשלח לה גט

והי' נראה לפרש עוד הכוונה התם כיון דבאומרת גרשתני סתם נאמנת ממילא ע"כ נאמנת בכל אופן דאל"כ ניחוש שמא שלח לה גט ולא קיבלתו ויכולה להעיז וע"כ דבכל גוונא נאמנת ולפ"ז הי' נראה אפי' אומרת גרשתני סתם ויש סיוע שגירשה ע"י שליח שוב אינה נאמנת דכל ששלח לה גט יכולה להעיז לומר גרשתני אפי' לא קיבלתו מחמת סיוע שנשלח לה גט ויש סיוע לפי' זה דהא בקיבלה קידושין דדנין כאומרת גרשתני דילמא שלח לה שליח ולא קיבלה הגט ויכולה להעיז וע"כ דאפי' אומרת כן נאמנת היכי דליכא סיוע ומ"מ הראשון יותר נכון ועכ"פ נראה פשוט באומרת גרשתני ע״י שליח והשליח ליתא לפנינו נאמנת ואי יש שליח המסייע אינה נאמנת ואי אמרה גרשתני והוא הודה לדברי' ג"כ נאמנת מחמת ההתחלה דלא כב"ש הנ"ל

וכן נראה מדברי הב"י סי' י"ד בהשגתו על ר"י כמ"ש בח"מ שם והיכא דנאמנת לומר גרשתני וגירשה השני אסורה לראשון מכח מחזיר גרושתו ודלא כרבינו ירוחם שכתב דמותרת לראשון והב"ש שם הק' עליו דיש לחוש שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין והוא תמוה דהך חששא שמא יאמרו נזכר בש"ס היכי דיצא קול מראשון ולא קידושי ודאי אבל כשנתקדשה בפניו והיא אשת איש גמורה מראשון הוי מחזיר גרושתו ממש ואף שהי' אפשר לומר דהבעל לא עבר בלאו דהוא אומר ברי לי שלא גרשתי שאינה נאמנת עליו כמו שאינה נאמנת לאסור עצמה עליו מ"מ פשיטא דהיא אסורה דשוי' חד"א ואפי' חוזרת בה תיכף

והנה הטור הביא דבתביעת כתובה אינה נאמנת והוא מדברי תוס' בכתובות פרק הכותב בסוגי' הוציאה גט ובאמת לפי דעת הפוסקים דלעולם אינה נאמנת לממון אינה ראי' מהתם מידי ושפיר י"ל דלענין לינשא לעולם נאמנת איברא בלא"ה צ"ע התם כיון דליכא עידי גירושין הא אין דבשב"ע פחות משנים ומנין להחזיקה בגרושה באמת וע"כ משום דהיא אומרת גרשתני א"כ מוכח דאפי' בהא נאמנת ולפ"ז צ"ל דאפי' הוא מודה לה נאמנת כל שהתחילה כנ"ל אבל לדברי תוס' צ"ע ובאמת בלא"ה הי' מקום להאמינו במיגו דיאמר מקודם שתאמר היא דגירשה ואז לא תהא נאמנת ולא תהא מגורשת רק הלשין בש"ס לא משמע כן ולדעת האומר דכל שהודה לה הוא אינה נאמנת צ"ע במכחיש יהא נאמן במיגו דהי' מודה לה ולא תהא מגורשת ודו"ק ויתר הדברים עיין בסי' י"ד באריכות

כתב הר"ן פרק האומר אהא דמוקמינן הך פלוגתא דר"ה ור"י בפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר והקשה לו הא לר"ה אשת איש שקיבלה קידושין מקודשת ותי' דשא"ה שהיא חשבה כיון דאכתי לא קיים התנאי אינה מקודשת ולפ"ד כל כה"ג שגירש על תנאי ולא נתקיים או קידשה על תנאי לא חיישינן לקבלת קידושין איברא צ"ע בכה"ג ניחוש שמא קידשה על תנאי או נתגרשה על תנאי והיא חשבה דמגורשת ואינה מגורשת תדע בבעל שאמר גרשתי והיא מודה לו כתב הרמב"ם בחד טטם שמא בגט פסול גירש וא"כ ה"נ ניחוש ולמה תהא מגורשת ודאי עכ"פ ועכצ"ל דע"כ לא אמרי' כך רק במקום דיכולה להעיז כגון בבעלה מודה או באומרת גרשתני שלא עשתה מעשה אבל בעשתה מעשה דהיינו קבלת קידושין שוב לא חיישינן לשום דבר כמו דל"מ אמתלא באומרת טמאה אני לך בלבשה בגדי נדה כ"כ בקבלת קידושין ל"מ שום אמתלא ולפ"ז גם דינו של הר"ן הנ"ל צ"ע ואף שאפשר לחלק דבעלמא בעשתה מעשה ל"מ אמתלא היינו שתאמר דידעה שאינו כן ואעפ"י כן עשתה מעשה אבל התם דאומרת דחשבה באמת דראוי' להתקדש ונותנת אמתלא בהא נאמנת אבל מ"מ כיון שיצא לו להר"ן כן מקושיא הנ"ל ולפענ"ד בלא"ה לק"מ דהתם מיירי שקיבלה קידושין לפנינו מאחר אחר קבלתה מזה וראינו דלא נתגרשה וכן מורה הלשון שפשטה ידה וקיבלה ולא קאמר שקיבלה קידושין מאחר ש"מ שבא להורות דתיכף לקידושיו של זה פשטה ידה וקיבלה מאחר [וה"נ דקאמר שפשטה ידה נראה דבא להורות דוקא שפשטה ידה וקיבלה אבל זרק לה אחד קידושין ושתקה אף דבעלמא מהני אבל באשת איש ל"מ שתיקה דחברה דאין בזה כלום דאשת איש היא ול"מ רק בפשטה וקיבלה דאז הוי כאומרת גרשתני כנ"ל] והתם לא בעי רק לאשכוחי נפקותא בין ר"ה לר"י ופשיטא דאיכא נפקותא בכה"ג גם בלא"ה איכא נפקותא דלר"ה אסורה לחזור לראשון דהוי מחזיר גרושתו משא"כ לר"י מותרת לראשון רק דבש"ס קאמר ל"ה קידושי ופשיטא דודאי משכחת לה כהנ"ל וצ"ע לדינא מאחר שלא ראיתי להפוסקים לחלק בכך זולתי הר"ן בלבד

עוד כתב הטור דאי יש קטטא בינו לבינה אינה נאמנת לומר גרשתני ואני מסתפק בענין זה כי שם בהאשה שלום שאלו בש"ס ה"ד קטטא וקאמר דאמרה לבעלה גרשני ופריך כלהו נמי אמרי הכי אלא דאמרה לבעלה גרשתני ולהימני' מדר"ה דאמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני ואישתכח שיקרא והשתא מוכח דלא אשכח קטטא רק באומרת גרשתני דהא הוי קטטא והאיך נימא בכאן דבקטטא לא מהימני גרשתני וליכא למימר דגבי מת בעי' קטטא מעליא אבל לגבי גרשתני בקטטא בעלמא סגי דא"כ תקשי הו"ל לאוקמא בקטטא בעלמא ואומרת גרשתני דלגבי גרשתני לא מהימנא מחמת קטטא דעלמא וממילא לא מהימנא מת בעלי מחמת קטטא רבה דגרשתני וע"כ דל"מ קטטא לגרועי נאמנות דילה הן למיתה הן לגירושין ודוחק לפרש דברי הטור דכוונתו דהי' קטטא דאמרה פעם אחת גרשתני בפני פלוני ופלוני ואישתכח שיקרא ושוב לא מהימנא לומר גרשתני לעולם דהא לאו משום קטטא הוא רק דחזינן דמעיזה דכבר העיזה פעם אחת וגם בזה אני מסתפק אי לעולם מוחזקת למעיזה דאפשר לא היתה בשלום עמו מעיזה משא"כ עכשיו וצ"ע ועכ"פ דברי הטור והתוס' שמהם מקור דין זה לא נתברר לי כמו שבארנו

סעיף ג. שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה (ה) אפי' הבעל עומד והיא אומרת לא גרשתני ה"ז בחזקת אשת איש גמורה מפני שהעדים סומכים אותה ואפשר שתעיז פניה לפיכך אם נשאת תצא והולד ממזר בד״א כשאמרו (ו) עכשיו נתגרשה שהרי אומרים לה אם אמת הדבר הוציאי גיטך אבל אם אמרו העדים מכמה ימים נתגרשה יש לומר אבר הגט והואיל והיא אומרת גרושה אני בודאי ושנים עדים מעידים לה אע"פ שהשנים מכחישין אותה אם נשאת (ז) לאחד מעדיה לא תצא שהרי היא ובעלה (ח) יודעים בודאי שהיא מותרת (ט) וחזקה היא שאין מקלקלים עצמם אבל אם נשאת לאחר הואיל והדבר אצלו ספק וכן אם אמרה איני יודעת תצא והולד ספק ממזר אבל כל היכא דליכא הכחשה אלא ב' אומרים נתגרשה עכשיו ואמרינן לה אחזינן גיטך ואמרה נאבד או נקרע לא חיישינן לה: