תפארת יעקב אבן העזר גיטין רסז

אינו נאמן על להבא בודאי לא בספק כיון דלא פלגינן אמנם כבר בארנו בספרי ת"י ת"מ סי' ל"ד בישוב דברי הרשב"א בתשו' (סי' אלף רל"ד) שהביא הסמ"ג שם דאין ענין זה לזה כלל והתם באנוסים וכן בשאר מקומות לכ"ע הוי תרי גופא ע"ש ואין להאריך כאן

(ב) ספק מגורשת. עב"ש דאינו יכול לאסרה לכהן וכוונתו כשהיא מכחישה אותו ואיני יודע מנין לו זה ומדברי הרמב"ם משמע דאין חילוק בין מכחישה או לא מדקאמר ואם הודית ונ"ל שיצא לו כן דאי ס"ד שיש לחלק בין מכחישה או מודה הוי להו להש"ס לשנוי' רומי' דר"י בהכי כאן דמודה כאן במכחישה וע"כ דאין חילוק ובאמת בתוס' גיטין י"ט בד"ה מפני מה כתבו בתוך דבריהם ואפי' מכאן ולהבא לא מצינו שיהא נאמן במכחישתו משמע דלא ברירא להו זה' רק דלא מצינו שיהא נאמן אפי' בהא ובאמת מסוגי' דב"ב מוכח ע"כ דאפי' במכחישה נאמן ואין חילוק בין אשה מודה למכחישתו בשום דבר דאל"כ ל"ה מקשי דר"י אדר"י והוי מצי לישנוי' ברווחא דמכחישתו לכן אינו נאמן וברור דאין חילוק כלל ועכ"פ צ"ע על הב"ש שהחליט הדבר בפשיטות

(ג) הודית לו שגירשה. אף דאשה שאמרה גרשתני נאמנת הואיל והוא מסייעה לא וצ"ע בש"ס גיטין (מ"ד ע"ב) דקאמר שא"ה דאיכא שליש דמסייע ולא קאמר בעל דמסייע משמע דבעל ל"ה סיוע לגרועי נאמנות שלה גם מ"ש עוד הב"ש כי יש לחוש שמא בגט פסול גירש לא ידעתי דא"כ באומר לא גרשתי האיך תועיל חזקה שמא בגט פסול גירש והוא משקר לא גרשתי כלל וע"כ דלא חיישינן לגט פסול כל שיש חזקה א"כ בהתחילה היא לומר גרשתני מה בכך דאומר גרשתי לחוש בשביל זה לגט פסול וצ"ע ויתבאר עוד בסמוך בענין זה

סעיף ב. (ד) האומרת לבעלה גרשתני והוא מכחישה נתבאר סי' י"ז

(ד) האומרת לבעלה גרשתני וכו'. עיקרי דינים אלו נתבארו בסי' י"ז וראיתי להעתיקם כאן בדיני גיטין ולכתוב הנראה לענ"ד בזה. כתב הטור סי' זה דאם נתקדשה לאחר שלא בפניו אפי' אומרת אח"כ בפניו גרשתני שוב אינה נאמנת וכתבו המחבר לעיל סי' י"ז בשם יש מי שאומר וכתב שם הב"ש שלא נודע מי החולק בזה כי אף דהרא"ש בתשו' כתב נשאת ומשום זונה הלא כתב בב"ה דמעשה כך הי' דאל"כ לא יחלוק הטור על הרא"ש מבלי זכר דעתו ע"ש ואני תמה הא בתשו' הרשב"א סי' אלף רנ"ג מבואר להדיא דאפי' נתקדשה שלא בפני בעלה נאמנת אח"כ לומר בפניו גרשתני וחולק בהדיא על הך דינא וביותר אני תמה דהב"י בסי' י"ז מביא בעצמו דברי הרשב"א הללו רק שנראה מדבריו שם דרק באמרה מתחילה שלא. בפניו גרשתני כתב כן הרשב"א ובאמת שם מבואר להדיא אפי' נתקדשה ע"ש וגדולה מזו מוכח מדברי הרשב"א דאפי' בנשאת פליג על הרא"ש דנאמנת אח"כ ומעתה עלינו לבאר עם מי דעת של תורה נוטה אי כהרא"ש או כהרשב"א. והנה הרשב"א בתשו' הנ"ל, הכריח דבריו מהא דפרק האשה שנתארמלה דפריך חציפא כ"ה ומשני שא"ה דאיכא עדים דמסייע לה אלמא אי ליכא עדים אף שכבר התחילה להעיז שלא בפניו אינה יכולה להעיז כשבא בעלה ולפי דעתו מוכח מהתם אפי' נשאת מקודם נאמנת לומר אח"כ בפניו גרשתני אבל באמת דברי הרשב"א ז"ל, תמוהין מאד לפענ"ד דהא התם אנו דנין עכשיו שלא בפניו שלא תצא והיינו דהאיך נשאת ולא היתה יריאה שיבוא בעלה ותצטרך להכחישו ואין אשה מעיזה והאיך נכנסה לנשואין שתהא מוכרחת להעיז והשתא ל"ש לומר דאח"כ תוכל להעיז הואיל והתחילה הלא על התחלה אנו דנין דודאי ידעה דהאמת אתה דאל"כ הלא תצטרך להעיז בהכרח משא"כ כאן כשאין עדים כלל על גירושין רק אמרה גרשתני שלא בפניו ונשאת דכשלא בא בעלה לכ"ע תצא ואין דנין בכאן הך סברא דיריאה עכשיו ממה שתצטרך להעיז דאל"כ אפי' לא בא בעלה כלל ולא אמרה כלל בפניו לא תצא כמו התם וע"כ דוקא התם בצירוף תרי האומרים נתגרשה הי' מהראוי לסמוך על הך סברא דיריאה עכשיו שתצטרך להעיז כמו במיתה דיריאה שמא יבוא אבל בלי עידי גירושין כלל דכ"ע מודים כל שלא אמרה בפני בעלה תצא ולא סמכינן השתא דיריאה ממה שיבוא ותצטרך להעיז א"כ פשיטא דאח"כ כשבא והיא מוכרחת להעיז הואיל וכבר נשאת ונתקדשה דשוב אינה נאמנת דאין כאן חזקה משא"כ התם דדנין על התחלה הא גופה הוי הצלה דידה מה שתהא מוכרחת להעיז כשיבוא והואיל ואינה חוששת מוכרח שהאמת אתה ואדרבא אי ס"ד שאינה מוכרחת להעיז אח"כ אין לה שם שום סברא שלא תצא דמה בכך כשיבוא בעלה לא תעיז באמת ותודה לדבריו וע"כ דכיון שנשאת תהא מוכרחת להעיז והאיך הכניסה עצמה לנשואין במה שתהא מוכרחת להעיז וז"ב ולפ"ז מוכח מהתם עכ"פ דבנשאת ודאי ליכא חזקה דמוכרחת להעיז כנ"ל ולפ"ז ממילא בנתקדשה ג"כ אמרי' דמוכרחת להעיז דיותר נוח לה להעיז משתאמר שנתקדשה לאחר והיא אשת איש ואפי' לא נתקדשה כלל הי' מהראוי לומר דעבידא להחזיק דברי' אלא דמ"מ בהא ודאי נאמנת דלא ס"ד בשביל שכבר אמרה גרשתני שוב לא תאומן לעולם לומר בפניו גרשתני וכן בנתקדשה נאמנת לומר גרשתני עכשיו רק לא חיישינן לקידושין אבל היכא דליכא קידושין ממילא נאמנת לומר גרשתני בפניו אבל לחוש לקידושין הראשונים אין כאן בית מיחוש מאחר שהוכחתי דדברי הרשב"א תמוהין ומהתם מוכח להיפוך כמו שביארנו

ויש לברר אם אמרה לבעלה גרשתני ששלחת לי גט ע״י שליח והשליח נתנו לידי ונאבד ממני מה דינה אי נימא כיון דאין אשה מעיזה א"כ האמת אתה דשלח לה גט וממילא נאמנת שקיבלתו מהשליח או דילמא כיון דלא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו לקולא א"כ ליכא חזקה דמה בכך דבאמת שלח לה גט שמא לא מסר לה לידה ואין דשב"ע פחות משנים. והנה לכאו' מהך סוגי' דפרק התקבל מוכח להדיא דנאמנת דפריך התם ונהימני' לדידה מדר"ה ומשני שא"ה דאיכא דמסייע לה משמע בהדיא דאי ליכא דמסייע לה נאמנת אפי' בכה"ג דהא התם אינה אומרת גרשתני בעצמך רק קבלתי גט ע"י שליח

איברא יש לתמוה הא התם מוכח בהדיא דאין אנו מסופקין כלל אם הבעל מסר הגט לשליח או לא דהא מעיקרא פריך ולהימני' לבעל דבעל שאמר גרשתי נאמן ומשני מי קאמר גרשתי ופריך עלה להימני' לשליח מכח חזקה ומשני לקולא לא אמרי' מוכח בהדיא דבהא ודאי בעל נאמן דמסר לה גט ע״י שליח רק דמ"מ הוי דבר שבערוה דאין עדים דקיבלה מיד שליח א"כ מאי פריך עלה להימני' מדר"ה מאי שייכות כאן לדר"ה איזה חזקה יש כאן שקיבלה מיד השליח הגט מה שאין הבעל יודע מזה כלל והוי כמו טמאה אני לך דמודה ר"ה כיון דבעל לא ידע בה וה"ה גרשתני ע"י שליח שקבלתו הגט משליח שאין הבעל יודע מזה ואי מצד הסברא ראוי להאמינה שקיבלה הגט משליח מאחר שנתאמת שנשלח לה גט א"כ מה משני ע"ז דמסייע לה דפשיטא שיש להאמינה ואין רצוני להאריך לדחות מה שהי' נראה לי לכאו' לפרש כי רחוק הוא בעצמותו ואין לי מקום לפרש בדרך הפשוט רק שנאמר דמיירי כאן שהיא אמרה מתחילה שנתגרשה ע"י שליח וע"ז אנו דנין כיון דלא ידעה האמת אי שלח או לא כיון דלא קיבלה א"כ ס"ד שאינה יכולה להעיז כי אולי לא שלח לה גט כלל ומכיר בשקרה וע"כ דבאמת קיבלה גט ויודעת ששלח וע"ז משני דסמכה על