תפארת יעקב אבן העזר גיטין רסה

סימן קנ. דין פוסול גט שאם נשאת בהן ובו סעיפים

סעיף א. כל גט שהוא בטל מן התורה אם נתגרשה בו עדיין היא אשת איש גמורה ואם נשאת בו תצא והולד ממזר וצריכה גט משני מדבריהם ומהראשון מן התורה להתירה לעלמא ואסורה לשניהם לעולם וכל י"ג דרכים שנוהגין באשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת ואח"כ בא בעלה שנתבארו בסימן י"ז נוהגים בה (וי"א דבעלה הראשון יורשה) (הג"מ פ"י דגירושין) אבל אם לא נשאת עדיין אלא נתקדשה מותרת לבעלה וא"צ גט משני וכל גט שאינו פסול אלא מדבריהם להנשא בו לא תנשא בו לכתחילה ואם נשאת (א) אפי' לא נבעלה לא תצא והולר כשר וכותבין לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה ואם א"א לכתוב לה גט והיה הבעל ותיק וגירש מעצמו ה"ז משובח בד"א שאין לו בנים ממנה אבל אם יש לו בנים ממנה לא יוציא מפני שמוציא לעז על הבנים (מיהו נותנין גט אחר כשר ואין בזה משום הוצאת לעז על הבנים) (פסקי מהרא"י סי' כ"א). כל דבר שאנו מחמירין בגיטין והגט בלא"ה כשר אלא שמחמירין לכתבו לכתחילה אם לא נכתב הגט כשר (מהרי"ו סי' כ"ג)

סעיף ב. כל שהיא ספק מגורשת לא תנשא ואם נשאת תצא והולד ספק ממזר

(א) ואפי' לא נבעלה. כ"כ בת"ה ואמת שכן משמע בש"ס גבי ג' גיטין פסולין דמקשי למ"ד תצא ולא חילקו בין נבעלה ללא נבעלה משמע שאין הפרש כלל. והנה בעיקר הדין הביאו הרא"ש והר"ן דעת הרי"ף החולק דכל פסולי דרבנן חוץ ג' גיטין תצא ובאמת שדבר תימה הוא לומר דכל פסולי דרבנן לא תצא שהרי בש"ס שאלו והא איכא הך והא איכא הך ומתרצינן כל חדא וחדא א"כ לדעת הרמב"ם איכא טובא דהוי מצי למיחשבינהו. והנה הר"ן הביא ראי' מהך לישנא קמא בגט ישן דקאמר אם נשאת לא תצא ואי בכל פסולי דרבנן כך הדין מאי אשמעינן בהא ואי משום הא לא קשיא דלישנא קמא ע"כ סובר בג' גיטין תצא א"כ שאר פסולים דגרועי בודאי תצא ושפיר משמיענו דגט ישן לא תצא אבל לדידן דקיי"ל בג' גיטין לא תצא שפיר י"ל דה"ה כל פסולי דרבנן אבל הנ"ל קשה ואפשר לומר דלא קא חשיב במתני' רק גיטין הפסולין מחמת עצמן שהן לא נעשו כתיקון או הנך דפסולין מחשש באותו גט בעצמו כגון גט ישן שיש לחוש בו משום גיטה קודם לבנה אבל הנך דאין פיסולן בתוכן ולא באותו גט רק גזירה מכח אחר כגון טופס אטו תורף ואומר אמרו וכה"ג בהא פשיטא לן דאין לפסול הגט שתצא בנשאת. והנה בגט מוקדם דעת הרמב"ם דלא תצא ודעת הרא"ש והר"ן דתצא ונ"ל דהרמב"ם לטעמו דסובר גט המזוייף מתוכו ג"כ לא תצא אבל לפמ"ש במק"א דמוכח מש"ס דמזוייף מתוכו פסול דאורייתא וכ"כ הרשב"א ריש גיטין א"כ עדים שחתמו על מוקדם פסולין כמבואר בח"מ סי' מ"ג א"כ גבי הוי מזוייף מתוכו ופסול דאו' וצ"ע

סעיף ג. כל גט שהוא בטל מן התורה אם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה (ב) חוץ מהמגרש ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שאע"פ שאין כאן גט כלל פסולה לכהונה

סעיף ד. מי שגירש את אשתו בגט שיש בו פיסול מדבריהם או שהיתה ספק מגורשת ורצה להחזירה צריך לקדשה אבל אינו צריך לברך שבע ברכות ולא לכתוב לה כתובה אחרת

(ב) חוץ מהמגרש. והנה בשני גיטין שנתערבו ונאבד אחד מבואר ברמב"ם שהוא בטל ודעת שאר פוסקים שהוא ספק וכבר כתבתי שם שדעת רמב"ם עיקר דבטל לגמרי ואפי' ריח הגט אין בו והנה מרמב"ם מבואר דריח גט פוסל מדרבנן וה"ה תמה עליו ולפעד"נ דסובר הרמב"ם דודאי א"א לפרש איסור כהונה שאני משום דריבה בהו מצות יתירות דמ"מ כיון שאינה גרושה כלל אפי' ממנו ואפי' התירה לכל אדם חוץ מאחד א"כ איזה ריח הגט יש כאן כמ"ש תוס' שם דזו הי' הוכחת ר"א (ואף דיש לדקדק מנ"ל לתוס' דמודה ר"א בהא מ"מ דבריהם אמת כיון דלר' ינאי כן הוא דהא בעי' שהתירה לאיש אחד עכ"פ א"כ בהא לא נחלקו ר"י ור' יוחנן ודו"ק] ולזה סובר הרמב"ם דעיקר הוכחת ר"א דע"כ לימוד גמור הוא דאי אסמכתא למה סמכו דוקא לענין כהונה להוי גט מדרבנן לכל דבר ורבנן השיבו דלעולם דרבנן ושאני כהונה כדרך שאמרו בכ"מ נמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה משא"כ לענין קיבלה קידושין מאחר לא חיישינן שתקבל כיון שאינו גט אבל לכהונה אם ימות תנשא לכהן ואיכא למטעי כנ"ל

ודע דלפי דברי תוס' הנ"ל הי' מקום לומר דאפי' בעל מנת שלא תנשאי לעולם ג"כ הוי ריח הגט אבל להרמב"ם כיון דאם תעבור התנאי אף לו אינה מגורשת אין כאן ריח הגט כלל וכ"כ באל תשתי יין כמ"ש הב"ש

סימן קנא הסופר שטעה בגט ובשובר ובו סעיף א'

סעיף א. כתב הסופר השובר והגט (א) וטעה ונתן השובר לאיש והגט לאשה ונתנום זה לזה וכמדומה להם שנתגרשה ולאחר זמן ערער הבעל לומר שלא נתגרשה שלא נתן לה אלא השובר והרי הגט עדיין בידו (ב) אם לא נשאת עדיין נאמן ויגרשה עכשיו ותהא מותרת מעתה ואם לא גירשה ועמדה ונשאת תצא מזה ומזה וכל הי"ג דרכים בה ואם לא ערער הבעל עד אחר שנשאת (ג) אינו נאמן לאסרה והרי דיא בחזקת גרושה שאנו תולין שנפל ממנה והוא מצאו

(א) וטעה ונתן. עב"ש. והנה בתי' א' תרצו תוס' דאם נשאת לא תצא ויש לתמוה תינח לראב"א דקאמר לאלתר לא ניסת לאחר זמן ניסת אבל לשמואל דקאמר לאח"ז ג"כ לא ניסת תיקשי הא בלא"ה אסורה להנשא משום דלא קראוהו ובשלמא לראב"א לאלתר אין להקשות אפי' לא הוחלף אסורה להנשא די"ל לא ניסת אבל נתארסה. אבל לשמואל קשה. וביותר יש לתמוה בדברי תוס' שהקשו לפירש"י משום קנוניא דלראב"א דמוקי לה בניסת מאי חשש קנוניא יש הא בלא"ה אסורה לחזור לו והדבר תמוה הא לשמואל פשיטא דליכא חשש קנוניא דמה"ט פסק הרא"ש כראב"א דלשמואל לא משכחת מתני' רק בכהן דוקא. לכן נלפענ"ד דהתוס' מפרשים דשמואל נמי לאו בפנוי' מוקי לה דהא תצא מזה ומזה קתני דמשמע שכבר ניסת עכ"פ לאחר דדוחק לפרש תצא מזה ומזה כשעברה וניסת אח"כ ועוד דהא בפרק האשה רבה דייקינן עלה מאי הוי לה למיעבד ואי בניסת אחר שאירע לה המעשה טובא הוי לה למיעבד שלא תנשא וע"כ דלישנא דמתני' משמע דכבר ניסת עכ"פ קודם שנתברר להם רק