תפארת יעקב אבן העזר גיטין רסד

דריב"י בלא ראוה קאמר א"ש דנקט חוששין אבל לפום אוקימתא קמייתא קשה ואף דבעלמא אמרי' חזקה אין אדם עושה ומשוינן לה כודאי היינו דוקא כשהי' שם קידושין כגון על תנאי או ביתומה הממאנת דכבר נתקדשה בהא אפי' ב"ש מודים כדמוכח ביבמות פרק בית שמאי אבל הכא דכבר נתגרשה ופנוי' היא וב"ש מדמי לה לפנוי' גמורה דאפי' חשש קידושין אין כאן שלא אמרו אלא באשתו וזו אינה אשתו דכבר נתגרשה הילכך אפי' ב"ה דמחמרי היינו לחוש לקידושין לפי שהיתה כבר אשתו אבל לא שתהא מקודשת גמורה וצ"ע

סעיף ב. נתייחד עמה בפני שני עדים והיו שני עדים כא' וראו הוא והיא את העדים אם היתה מגורשת מן הנשואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה לפיכך היא (ד) ספק מגורשת וצריכה גט מספק ואם היתה מגורשת מן האירוסין אין חוששין לה שהרי אין לבו גם בה ואי חזינן להו דגייסי אהדרי חוששין לה: הג"ה. אבל אם נתייחד עם משודכת שלו אע"ג דגם בה לא חיישינן (ה) אא"כ בא עליה בפני עדים (תשובת הרמב"ן סי' קל"ה)

סעיף ג. מי ששלח גט לאשתו ואח"כ ביטלו והלך ונתייחד עמה ואח"כ נתברר. שכבר הגיע הגט לידה קידם ביטולו א"צ ממנו גט שני דודאי לא בעל לשם קידושין כי היה סבור שהגט הי' בטל ולא בעל אלא על דעת קידושין הראשונים

סעיף ד. מי שגירש את אשתו ונתייחד עמה וקודם שגירשה שנית לקחה אחר לשם פילגש אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם

סעיף ה. לא אמרו חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי אשתו היא ובאשתו הוא שחזקתו שאינו עושה בעילתו בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות או יפרש שעל תנאי הוא בועל אבל שאר כל הנשים בחזקה שבעל לשם זנות עד שיפרש שבעל לשם קידושין

סעיף ו. וכן איש ואשה שהמירו באונס הגזירות ונשאו זה לזה בהקות הכותים אע"פ שמתייחדים זה עם זה בכל יום לעיני הכל אין חוששין להם משום קידושין (וע"ל סימן כ"ו)

(ד) ספק מגורשת. בד"מ הביא דברי הגמ' דגיטין דאם הבעל הלך למדה"י מותרת להנשא בלי גט ודבריו תמוהין דשם בהג"מ מביא הירושלמי דר' מינא מפרש פלוגתייהו בגט ישן וב"ש לטעמייהו דפוטר אדם אשתו בגט ישן וב"ה אסרו ולשיטה זו ע"כ דלא חיישינן לקידושין דאי חיישינן אין ענין לגט ישן דשא"ה דחס על פגמא דברי' אבל הכא אי קידשה ליכא פגמא כלל ומזה דייק הגמ' דלהך דעה גם לב"ה אינו רק אם הבעל כאן אבל בלא"ה לא וסיים שם דסוגי' דידן אינו כן רק משום חשש קידושין ע"ש ולשיטה זו אפי' נשאת תצא כמו ספק מקודשת והד"מ העתיק דברי המרדכי באמצע ולא ראה דנדרש סמוכין לפניו ולאחריו דלדינא אינו כן וז"ב

וכתב הב"ש וכבר כתבתי שאם גירש מחמת זנות ל"ח שבא עלי' ונראה דהיינו בזנות שאינה אסורה עליו על פי אבל זנות האסורה עליו שהיא סוטה גמורה אפי' בא עלי' לא חיישינן לקידושין דהוי כמו כהן המגרש כנ"ל סק"א ודו"ק וכתב עוד הב"ש בשם הש"ג דאם שניהם תודים אינה צריכה גט שני ותמה הב"ש מנין לו דהא עידי יחוד הן עידי ביאה ולפענ"ד דברי הש"ג ברורין דהא פשיטא דלכ"ע אין כאן רק ספק קידושין שמא בעל ומהני עידי יחוד ע"ז ושמא לא בעל דביחוד לא נתקדשה א"כ אם תיכף אחר היחוד שניהם מודים באופן דלית כאן חשש נגיעה ובידם להתגרש תיכף א"כ מאיזהו צד נחיש שהיא תרצה להנשא אשת איש בלא גט וגם הוא רוצה בכך וברור דבדבר כי האי דבידם נאמנין דלא שבקו התירא ואכלו איסורא תדע דכל החזקה היא דאין אדם עושה בעילתו זנות א"כ אתמול היו צנועים כ"ה שחששו לבעילת זנות של פנוי' ועכשיו נעשו רשעים לזנות אשת איש בדבר שבידם לעשות בהיתר ולכהן בלא"ה אסורה מכח גירושי ראשון א"כ נראה פשוט דבספק קידושין נאמנין כל שאין כאן צד נגיעה

(ה) אלא א"כ בא עלי'. עב"ש. והגר"א ציין באות ח' וז"ל וכמ"ש בס"ה לא אמרו והוא תמוה דשם מבואר אפי' בא עלי' אמנם בתשו' הרמב"ן לפי הלשון שהעתיק ב"י מבואר בתחילת דבריו דבידוע שנבלעה חיישינן לקידושין רק בסוף כתב ואת"ל וכו' והוא מגומגם ונראה דלא ברור לי' להרמב"ן רק בלא נבעלה כמ"ש הרב בהג"ה אבל בנבעלה חשש דמשודכת כאשתו עיי"ש

סעיף ז. נתייחד עם אשתו אחר שאמר לכתוב ולחתום גט וליתנו לה הרי אלו לא יכתבו ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתייחד עמה ה"ז (ו) ספק מגורשת

(ו) ספק מגורשת. והרמב"ם פסק אינו גט ותמה עליו הר"ן שאין כאן קו' וכ"ש דאינו רק ספק ולא ודאי. והנה מתחילה עלה בדעתי לומר דטעמו של הרמב"ם כפי מ"ש בהרבה מקומות לדעתו דסובר כל הגט הניתן ע"י שליח שניתן בספק שנולד ספק קודם נתינתו אפי' ספק גט ל"ה דלא נעשה שליח לגרש בספק ומה"ט בנאבד אחד משני גיטין שנתערבו פסק דהשני בטל איברא דהוי קשיא לי שדיקדק הרב שכתבוהו אח"כ ולפי הנ"ל בנתינה בלבד הוי סגי דניתן בספק גם הוי קשיא לי מגט שאבד ונמצא דפסק ספק מגורשת ומשמע בש"ס דהוי ע"י שליח לכן צריך לחלק כך דדוקא בספק השקול הידוע לכל שהוא ספק כגון שני גיטין שנתערבו ואי הי' הבעל בעצמו מביא הגט מאיזהו צד הי' נתנו שהרי הספק גלוי וידוע ומה צורך לו לגרש בספק הילכך שליח שנתנו אין כאן גט כלל. שנית צריך שיתוודע הספק לשליח קודם שנתנו שאירע לו סיבה בגט שנולד בו ספק אמנם כהך גוונא בגט אחד הנאבד ונמצא דלרוב העולם אינו נראה כלל ספק דודאי הנאבד הוא הנמצא ולא חייש ליב"ש הילכך הבעל בעצמו יכול להיות שהי' נותנו לאשה אם נאבד ממנו ומצאו דמסתמא הוא הוא הילכך השליח במקומו הוא והוי ספק מגורשת משא"כ בב' שנתערבו ונאבד אחד ולא נמצא אפי' ספק ל"ה וכ"כ כאן שלא נודע לשליח שני ספק בגט זה רק מצד הבעל שלא בפני' הרי הוא עשה שליחותו כמו שנצטוה ולא שינה בכלום מהראוי הי' שיהא ספק גט עכ"פ אמנם טעמו של הרמב"ם כיון דבעינן בגט שישמע מפי הבעל בדוקא וכתב הרמב"ן הטעם דכל שלא שמעו מפיו ממש לא נכתב לשמה וכ"כ מבואר בפרק: כל הגט דכל שלא נכתב בידיעה ברורה בעת הכתיבה ל"ה כתיבה לשמה הילכך כל שיסתפק לנו קודם שנכתב אם הוא בציווי הבעל אין זו כתיבה לשמה דהא נולד לנו ספק אם הבעל מתרצה בכתיבה זו ופשיטא דל"ה כשמעו מפיו שיכתבו ולכך דיקדק הרמב"ם שכתבוהו ונתנוהו אח"כ אבל בנתונה דלא בעי' לשמה ל"ה רק ספק אבל כל שלא הי' הכתיבה מבוררת אין כאן גט כלל ודו"ק: