תפארת יעקב אבן העזר גיטין רסג

דמה"ט באמת למה ניחוש שישהנו אבל לדינא ודאי מודה דאפי' באותו יום יש בו משום גט ישן ועמ"ש לעיל סי' קכ"ז ושם הארכתי דלדינא כל גט שנכתב ונחתם כהלכתו ונמסר כדין ליד הבעל בשביל שהבעל שהה אותו בידו לא נפסל כלל ע"ש

סעיף ב. (ז) כל המגרש על תנאי בין שאמר מעכשיו בין שאמר אם יהיה ואם לא יהיה ה"ז (ח) לא יתייחד עמה כ"ז שלא נתקיים התנאי אלא בפני עד אפי' עבד ואפי' שפחה (ובייצא ונכנס סגי) חוץ משפחתה או בנה הקטן מפני שאינה בושה לשמש בפניהם והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפני שני עדים וראה הוא והיא אותם אפי' נתקיים התנאי אח"כ ה"ז ספק מגורשת שמא בעלה וביטל הגט ויתבאר בסימן שאחר זה

(ז) כל המגרש על תנאי. הטור וב"י כתבו בכאן דין שכ"מ האומר מהיום ומתי במחלוקת ר"י ורש"י וכפי הנראה דעת הב"י לפסוק לגמרי כהך דעה דמגורשת לכל דבר כל שמת אח"כ וכן דעת הרמב"ם והרי"ף לפי גירסת ב"י ברי"ף [אבל ברי"ף שלפנינו כתוב מגורשת וא"מ לכל דבר] ומ"מ אני תמה לפי הך פירוש דרבה אוקמא באומר מעת שאני בעולם לא באומר מהיום א"כ מהיכי תיתי לומר באומר כך תהא מגורשת גמורה מהיום והרי"ף גופא העתיק הך דרבה באומר מעת שאני בעולם ש"מ דמפרש דכך אמר וע"כ דגירסא דידן ברי"ף אמת דחכמים מגורשת וא"מ משני לה ודברי הרמב"ם פ"ט דפסק בפשיטות דמגורשת לכל דבר למפרע י"ל דמפרש כפיר"ח דקאי אמהיום אם מתי ונעשה כאומר אמרי' וחכמים פליגו ופסק הרמב"ם כחכמים אבל על הרי"ף דגריס באומר מעת שאני בעולם והעתיק הך מילתא דרבה א"כ ע"כ דלא פסק ודאי מגורשת מעיקרא

איברא גם ברמב"ם קשה דעכ"פ באומר בפי' מעת שאני בעולם הי' לו לומר דמעיקרא הוי ספק וצ"ל דבהא פשיטא לי' דלכ"ע ליכא גט כלל רק שעה אחת לפני מותו ואין כאן מחלוקת. איברא דקשה לפי פי' זה הא ר"י סובר זמנו של שטר מוכיח עליו ובלי מהיום הוי לדידי' כמהיום מכח הזמן א"כ איך יסבור ר"י ספק בשלומא בלישנא דמהיום איכא למימר מחיים קאמר אבל הוכחת הזמן ע"כ מהיום ממש קאמר דאי תימא דההוכחה הוא דהי' כוונתו היום כשימות היום א"כ מנ"ל דל"ה גט לאח"מ מכח הזמן כמו די"ל היום קידם מיתה ה"ה י"ל לאח"מ וע"כ דהזמן מוכיח דהיום ממש קאמר א"כ איזהו ספק יש לו לר"י וע"כ דאומר בפי' מעת שאני בעולם כפירש"י. גם מה שהקשו שם התוס' על פירש"י מה שפירש טעמו דר"י דאין ברירה לק"מ ג"כ לפענ"ד דשעה אחת קודם מיתה הכוונה סמיך למיתה כמו גוסס דרוב למיתה וכיון דרוב למיתה ל"ה בגדר ברירה עוד מה שהק' שם יש ליישב וצ"ע בכ"ז

ולא ידעתי למה השמיט המחבר דברים הללו בש"ע ועמ"ש לעיל סי' קמ"ה דבברי המגרש אומר אם מתי לכ"ע מעת שאני בעולם קאמר דאי מהיום כיון שבהכרח ימות הרי גירשה בהחלט ואין כאן תנאי גם אסור להתייחד עמה כל ימיו וע"כ דכוונתו מעת שאני בעולם ונראה דליכא בהא משום גט ישן כיון שאינה מיציאה הגט כלל רק לאח"מ דהוא זמן רב הכל יודעין דלא נתגרשה קודם ודו"ק

(ח) לא יתייחד עמה. אפי' שכ"מ גוסס ונוטה למות אסור להתייחד. רשב"א. ומ"מ מבואר שם דיוצא ונכנס סגי ולא צריכין לייחד עדים בכוונה שיהי' שם בלא הפסק. ועב"ש סק"ז שהק' על הטור גם על הב"י מכח קושית הרא"ש בשם הרמ"ה מהך דכנגד פניך ובאמת מהא ג פא דייק לה הטור דמעיקרא הקשו מהך דהשליש דקתני ולגט ישן אין חוששין ובתר הכי הביא ראי' מהך דכנגד פניך לפי אוקימתא דר"י ולמה לא הביא מהך ברייתא דקתני התם ולגט ישן אין חוששין הואיל ולא נתייחד וקשה הא כבר גירש ולמה לו הך דר"י וברור דמברייתא ליכא קושיא דהכוונה שלא לקיים התנאי כסברת ב"י רק במשנה דקתני הואיל ולא נתייחד הר"ז גט ולפי דברי ר"י הכוונה לכי מלו תלתין הרי דקאמר דלכי מלו תלתין הוי גט משום דלא נתייחד וקשה אפי' נתייחד הוי גט כיון דמלו תלתין וכבר נתקיים התנאי אבל מברייתא ליכא קושיא דקודם קיום התנאי הוי לכתחילה. ולכך קאמר ולגט ישן אין חוששין אפי' לקיים התנאי לכתחילה איברא דיש להבין אפי' לפי סברת הרמ"ה מ"מ הא שם בידו שלא לקיים התנאי א"כ אי בעל הי' לו שלא לקיים ולא ימלו תלתין וצ"ל כיון דהדבר תלוי שיהא הולך ובא כל ימיו א"כ י"ל דנאנס ולא יוכל לבוא וכיוצא בזה ולפ"ז פשיטא דבתנאי אחר מודה הרמ"ה וא"כ לק"מ על הטור כלל ודו"ק

סימן קמט. דין המגרש את אשתו ואח"כ בא עליה או נתייחד עמה ובו ז סעיפים

סעיף א. המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים (או שגלוי לכל שבא עליה כגון שנשאה) (הר"ן פרק כל הגט) (א) קודם שתנשא לאחר בין שגירשה מן הנשואין בין מן האירוסין הואיל ואשתו היתה ה"ז בחזקת שהחזירה ולשם קידושין בעל ולא לשם זנות (ב) ואפי' ראו שנתן לה מעות שחזקה הוא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצוה לפיכך ה"ז מקודשת (ג) קידושי ודאי וצריכה ממנו גט שני

(א) קודם שתנשא לאחר. עב"ש. ונשמע מינה בכהן שגירש ונתייחד לכ"ע לא חיישינן לקידושין ואפי' בעל ל"ש בזה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דאף דקידושין תופסין בו מ"מ עבר בלאו וכיון דעבר בלאו בלא"ה ל״ש למידק מינה דאין אדם עושה בעילת זנות וכה"ג כתב במל"מ בנדה שאם לא הי' טהורה בעת היחוד לא חיישינן ואפי' בא עלי' בודאי וה"ה כשהוא כהן כנ"ל

(ב) ואפי' ראו שנתן לה מעות. דין זה לא ידעתי מנין להם דלפי אוקימתא קמא בש"ס מוכח דכל שנתן לה מעות שוב ליכא למיחוש משום קידושין לת"ק ולריב"י חיישינן כשבעל וכיון דנדחה אוקימתא זו א"כ מאיזה צד לא נימא דכל שנתן לה מעות לכ"ע לא חיישינן לקידושין ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ומלשון המחבר משמע דמקודשת גמורה אפי' בכה"ג ואפ"ל כיון דמעיקרא קס"ד בלא בעל אפי' לריב"י לא חיישינן לקידושין ובבעל ונתן לה מעות פליג ריב"י דחיישינן אלמא דלא בעיל עדיף מבעיל ונתן מעות א"כ לדידן דבלא בעל ג"כ חיישינן לקידושין א"כ בבעל ונתן מעות עדיף דהוי ודאי קידושין ומ"מ צ"ע דמידי ספיקא לא נפקא בפרט לפמ"ש בסמוך דבלי מעות ג"כ צ"ע אי הוי ודאי קידושין

(ג) קידושי ודאי. אמת שכן כתב הרמב"ם אבל אני תמה דבש"ס משמע דל"ה רק ספק קידושין חדא לשון המשנה צריכה גט שני והו"ל לחלוק אי מקודשת או אינה מקודשת וע"כ דרק לענין להצריכה גט אחר נחלקו ועוד דלר"י דמוקי לה בבעל ודאי דינו כמו לדידן בלא בעל וכמו לדידן דמוקמינן בלא בעל ודאי ל"ה ספק ה"ה לר"י דמוקי לה בבעל דבהא לא נחלקו ועוד דמוקי הך ברייתא דפרק מי שאחזו ראוה שנתייחדה דפליגי ריב"י דחוששין משום קידושין דהך דר"י כריב"י דמחלק בין בעל ללא בעל וקשה הא הוא חוששין קתני דאלמא דאינו ודאי קידושין וע"כ דלר"י ג"כ אפי' בעל אינו רק ספק ולא ודאי ואמת דלפי אוקימתא דרבא