תפארת יעקב אבן העזר גיטין רסא

תוס' והרז"ה דוקא בלא נתקיימו דגירש אח"כ בלי תנאי אבל בלא"ה אין תנאי ע"מ מזיק כלל ולפענד"נ דברי הרמב"ם עיקר ויש לי ראי' ברורה לדבריו ומתחילה נבוא ליישב מה שהק' תוס' על פירש"י דמה שהק' דמה שייך לגזור בע"מ אטו חוץ בשאר תנאים לק"מ לפענ"ד דהא רבא דקאמר שתוקי שתקי לבעל ע"כ בשאר תנאים קאמר כמ"ש תוס' גופא בד"ה שתוקי וע"כ באפי' נתקיים קאמר דאל"כ האיך ס"ד לחוש שמא לא יתקיים ועוד אי לא יתקיים לא יתנהו ועוד דהוי תרתי חדא שמא לא יתקיים וע"מ אטו חוץ וע"כ דאפי' נתקיים גזירה אטו חוץ וכ"ש לדעת הרמב"ם דסובר דהא דפסלינן שאר תנאים לאו משום גזירה כלל אלא מדינא וכמו שאבאר בסמוך דדבריו מוכרחין בש"ס א"כ פשיטא דלק"מ ומה שהקשו בעל פה נמי נגזור אטו חוץ לק"מ דודאי לר"ז דסובר כר"ס דחוץ ע"פ לפני התורף לא פסול א"כ ליכא למיגזר אטו חוץ רק בשעת גירושין שכבר הגט כתוב כהלכתו ובהא ל"ש לפסול משום גזירה כלל דבחוץ גופא אי הדר וגירש בלי תנאי זה כשר ואין הגט פסול והאיך נפסלנו בע"מ ול"ש גזירה רק במקום דבחוץ הגט פסול לגמרי שלא נכתב כהלכתו אז פסלינן בע"מ ג"כ דגם זה פוסל הגט וזה ל"ש רק בכתב לא בעל פה ולרבא דסובר דחוץ פוסל בעל פה לפני התורף א"כ פשיטא דה"ה ע"מ ומה שאמר כל שפוסל ע"פ הכוונה בשעת גירושין או לאחר התורף דבהא מוקי לה רבא פוסל בכתב ובודאי מודה רבי דע"מ אינו פוסל בשעת גירושין אבל קודם כתיבת הגט דפוסל חוץ לרבא לכ"ע פשיטא דפוסל ע"מ ג"כ כדמוכח מרבא דקאמר שתוקי שתקי אמנם מפירש"י יהי' מקום לומר דע"מ דפוסל לרבא בע"פ היינו משום חוץ הוא אבל מדברי הרמב"ם נראה דמדינא פסולין שאין זה כריתות ואפי' בעל פה והשתא פשיטא דלק"מ קו' תוס'

אמנם לכאו' יש לתמוה דהא בש"ס משמע דמשום גזירה אטו חוץ הוא אבל באמת המעיין היטב יראה דמוכח כהרמב"ם דודאי לר"ז דסובר דפלוגתייהו לפני התורף א"כ ע"כ דע"מ לכ"ע אינו פסול מדינא רק משום חוץ אבל לרבא דמוקי לה לאחר התורף סובר דע"מ לפני התורף בין בעל פה בין בכתב מדינא פסול דל"ה כריתות כל שזכר תנאי קודם כתיבת התורף דאי ס"ד דלרבא ע"מ אטו חוץ הוא א"כ כדמוקי לה רבא אחר התורף ונחלקו אי גזרינן אטו לפני התורף ע"כ נצטרך לומר דפלוגתייהו הוא דרבי גזר גזירה לגזירה ורבנן לא גזרו א"כ מ"ש דנקט רבא פלוגתייהו בלפני התורף, אטו לאחר התורף ור"ז נקט פלוגתייהו בע"מ אטו חוץ הא בין לר"ז בין לרבא גזרינן בלפני התורף אטו לאחר התורף ובע"מ אטו חוץ רק לר"ז לכ"ע לא גזרינן גזירה לגזירה רק בגזירה אחת נחלקו ולרבא פליגו בגזירה לגזירה אבל פשיטא דהי' יכול לומר לרבא דנחלקו אי גזרינן ע"מ אטו חוץ או לא דלרבי גזרי' אף דלאחר התורף הוי גזירה לגזירה ולרבנן לא גזרי' כיון דהוי גזירה לגזירה וע"כ דלרבא לא גזרינן כלל ע"מ אטו חוץ לכ"ע רק מדינא הוא דפסול בלפני התורף בין ע"מ בין בחוץ רק המחלוקת בלאחר התורף אי גזרי' אטו לפני, התורף. ואי קשיא הא במתני' קתני כתבו בתוכו אבל ע"מ או בע"פ לא פסול וא"כ תקשי נגזור אטו לפני תורף בהו גם לרבנן כמו דגזרינן בחוץ וכתבו בתוכו אבל באמת לק"מ דדוקא כתבו בתוכו בחוץ הוא דפסול ולא משום גזירה אטו לפני התורף רק כיון דכתבו בתוכו חיישינן שיתן לה הגט כמות שהוא והוי כמגרש בתנאי של חוץ דפסול ואפי' מחקו גזרי' אטו שלא ימחוק אבל בע"מ אפי' יגרש בו כמות שהוא וכן בחוץ ע"פ לאחר התורף כל שיגרש בו באמירת הר"ז גיטך סתם לא איכפת לן הילכך אינו פסול רק בחוץ לאחר התורף וכתבו בתוכו דוקא אבל ע"מ לאחר התורף לא פסול כלל אבל לפני התורף הכל מדינא פסול וכמו לר"ז דפי' ע"מ אטו חוץ בחוץ פסול מדינא כמו כן לרבא דגזר לאחר התורף אטו לפני התורף בלפני התורף פסול מדינא וז"ב לפע"ד כמו שהוכחתי

ויש לי ראי' ברורה לדעת הרמב"ם מהא דגרסי' סוף פ' מי שאחזו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח כתבו ותנו גט לאשתי כתבו בתוך יב"ח וכו' אינו גט. כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד יב"ח כתבו בתוך יב"ח אינו גט רי"א כזה גט ואמרי' בש"ס א"ל ר' יימר לרב אשי לימא קסבר ר"י כתב גט על תנאי כשר א"ל לעולם אימא לך פסול ושאני הכא מדהוי לי' למימר וכו' ה"ק כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ורבנן ל"ש הכי ול"ש הכי ע"כ. והנה רש"י והמפורשים פרשו הך סוגי' דס"ד דקסבר ר"י כתב גט על תנאי אף שלא נתקיים התנאי כשר דהא הכא ציוה לכתוב אחר יב"ח והם קדמו וכתבוהו ואפ"ה מכשיר ר"י ונימא נמי דארישא נמי פליג והוא תמוה מאד חדא דעיקר חסר בש"ס ולא נתקיים ועוד דאיזה תנאי יש כאן שהוא אומר כתב גט על תנאי וכי המצוה לכתוב גט לאח"ז הוי תנאי דתנאי ל"ש רק אם יהי' כך תכתבו ואם לאו לא תכתבו או לא תתנו אבל כאן איזהו תנאי יש כאן ועוד דהאיך ס"ד דיסבור ר"י שאין אנו משגיחין בדיבורו של בעל לשנות ציוויו. וביותר יש לתמוה האיך ס"ד דיחלוק ר"י גם ברישא מלבד מה דר"י דייק וקאמר כזה גט משמע להדיא דברישא מודה אבל בלא"ה אי ס"ד דר"י דאין הפרש בין הנך לשונות בשום דבר ואין מקום לחלק ביניהם והתנא לא נתכוון לחלק ביניהם כלל לאיזה צורך נקט תרתי בבי כיון דבתרווייהו נחלקו ואין שום רבותא ביניהם כלל דאי יש שום חידוש בסיפא ממילא נימא דרק בהא פליגו ולא דקסבר דאין משגיחין על דברי הבעל ועוד קשה לי כיון דהתרצן בא לחדש דבסיפא הכוונה שיכתבו מיד לאיזהו צורך קאמר כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי הול"ל בפשיטות דכיון דלא קאמר כמו ברישא הוי הכוונה כתבו ותנו מיד אם לא באתי כמו שהוא נותן בעצמו ואומר אם לא באתי כך ציוה להם ולמה חילק ביניהם כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי

לכן נלפענ"ד ברור דהמפורשים ז"ל לא עמדו על שורש דברים אלו דודאי ידע ר' יימר דבסיפא הכוונה דיהא מיד לר"י רק ס"ד דהכל יהא מיד כתבו ותנו ואם לא באתי תנאי הוא שציוה ליתן לה על תנאי אם לא באתי אבל יכתבו ויתנו מיד והיינו דקשיא לי' לימא קסבר ר"י כתב גט על תנאי כשר והיינו ממש כהך דהכא דתני אבוה דר' אבין דהכוונה כל שנכתב הגט על תנאי שנזכר התנאי קודם כתיבת הגט ונכתב ליתנו על תנאי ויסבור ר"י שהוא כשר ואהא קאמר לעולם פסול דהא לפני התורף באמת פסול והכא דוקא כתבו הכוונה מעכשיו לר"י אבל תנו לאח"ז כשלא יבא ואין כאן תנאי כלל וז"ב לפענ"ד ודעת הרמב"ם מוכרח. והנה ראיתי להרז"ה שביקש לסייע דברי תוס' דהכוונה שלא נתקיים והביא ראי' מהך כתב גט על תנאי דהכוונה לא נתקיים ולפי הנ"ל הוא להיפוך דהתם הכוונה שנתקיים והך דהתם היינו ממש הך דהכא ומהתם ילפי' לה כנ"ל

ועב"ש סוף סק"ג מ"ש ליישב קו' הר"ן דחוץ הטעם דהוי כאילו אומר בעת נתינה וליתא דהא חזר ומחקו קתני דפסול וא"כ בעל פה נמי אבל לפי מה שכתבתי לק"מ דנהי דאינו פסול רק דרבנן היינו כיון דכתוב בגט חיישינן שימסור כך בלי מחיקה אבל לאחר התורף אטו לפני תורף לא גזרינן כלל לרבנן ומ"ש הב"ש סק"ד כבר נתבאר לעיל דאין כן דעת הרמב"ם כלל אמנם מ"ש הרמב"ם בכל זה ספק גירושין ולפמ"ש הוא פסול ודאי לק"מ דכבר הביאו ה"ה תשובה להרמב"ם דבכל מקום דקתני פסול בש"ס בגט ולא נתברר