תפארת יעקב אבן העזר גיטין רנט

(יז) זכי בגט זה וכו' ספק מגורשת. באמת שכך כתבו כל הפוסקים והוא מסוגית הש"ס ביבמות פרק האשה שלום אבל לפענ"ד דברים אלו תמוהין ובש"ס מוכח להיפוך וכן בתוס' שם לכן הוצרכתי לבאר סוגי' הש"ס ופירש"י ותוס' שם ומזה יתבאר לך שאין מקום לספק הגירושין הללו כלל כמו שאבאר. והנה הצעת הסוגי' התם בעי מיני' רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסני' לי' זכות הוא לה וזכין לאדם של"ב או דילמא כיון דזימנין דרחמא לי' חוב הוא לה ואין חבין לאדם של"ב א"ל תנינא וחוששין לדבריו וחולצת ולא מתייבמת ע"כ ופירש"י דמרישא דקתני חוששין דייקינן דלא אמרי' ודאי משקרא משום דרחמא לי' ומסיפא דייקינן דל"א ודאי משקרא משום דסני' לי' אלמא מספקא לן וה"ה במזכה גט מספקא לן וחולצת ולא מתייבמת (ולכאו' יש לתמוה הא רש"י גופא פי' במתני' טעמא דרישא דשווי' חתיכה דאיסורא וצ"ל דזה הוי כאמתלא משום דרחמא לי' וצ"ע] ודבריו תמוהין לפענ"ד דפשיטא דמעולם לא נסתפקו בש"ס דנימא דודאי רחמא לי' דהא התחלת הספק הוא אי נימא כיון דסני' לי' זכות הוא לה או דילמא כיון דזימנין דרחמא לי' הרי דידע דודאי סני' לי' רק הספק הוא אי לחוש כיון דזימנין דרחמא לי' וא"כ מרישא ליכא למיפשט מידי דודאי לא עלה על דעת שום אדם לומר דודאי משקרא דרחמא לי' בודאי ואדרבא ידעו דקרוב הוא דסניא לי' אבל לא הי' ספק דנחזיק בודאי דרחמא לי' וכן מוכח מתוך דברי התוס' בד"ה אמר דהק' האי דאינה מתייבמת דשוי' חתיכה דאיסורא ותי' דדייק מדנקט חולצת משמע דכך הדין מדלא קאמר מבקשים לחלוץ א"נ משמע דחולצת אפי' נתנה אמתלא לדברי'. ויש לתמוה למה לא הקשו מהך פשיטות דפשטינן מרישא כפי פירש"י דלא מחזקינן לה באהבה וקשה דילמא באמת מחזקינן לה באהבה ובודאי משקרא ומ"מ חולצת דשוי' חתיכה דאיסורא וברור דס"ל לתוס' דמרישא לא ילפינן מידי דפשיטא להו דלא מחזקינן לה באהבה רק הספק אי לחוש לאהבה או דודאי סני' לי' ולא פשטינן רק מסיפא לחוד דקתני ולא מתייבמת וקשה למה לא תתייבם הא ודאי סני' לי' ומשקרא בודאי ומזה דייקינן דחיישינן לאהבה ואהא קשיא להו לתוס' דילמא לא חיישינן לאהבה כלל רק ודאי סני' לי' ומכח שוי' חד"א הוא דאינה מתייבמת וז"ב

ומ"מ נלפענ"ד ליישב קו' תוס' דודאי עיקר הדיוק מרישא על דרך זה מדקתני חוששין לדברי' מוכח דהא דאינה נאמנת לאו משום דמכח החזקה בלחוד הוא דאמרי' ודאי משקרא א"כ למה קתני חוששין לדברי' הא לדברי' לא חיישינן כלל רק מכח דשחד״א צריכה חליצה וע"כ דלאו דאינה נאמנת לגמרי מכח החזקה רק חיישינן דילמא משקרא משום דרחמא לי' ואי ס"ד דלעולם סני' לי' ולא חיישינן כלל לאהבה למה אינה נאמנת דליכא למימר דאף דודאי סני' לי' מ"מ מכח החזקה אינה נאמנת א"כ למה חוששין ואי משום שחד"א ל"ש לומר חוששין וע"כ דמספקא לן אי להאמינה או לא ולכך חולצת ולא מתייבמת א"כ מאיזהו צד יפול ספק זה וע"כ משום חשש אהבה אלמא דחיישינן לאהבה ג"כ וז"ב ולק"מ קו' תוס' ועכ"פ מוכח להדיא מדברי תוס' ובש"ס גופא דזה הצד האבעי' דרחמא לי' לא מספקא לן דודאי רחמא רק הספק אי לא חיישינן לאהבה כלל או דיש לחוש לאהבה

ומעתה אני אומר דודאי הך בעל אבעי' נסתפק בפני הצדדים בשוה אי, זכות הוא ומגורשת אי חוב הוא וא"מ אבל ל"ש לומר דנסתפק בצד השני להיות ספק מגורשת שאין זה הצד דומה לצד הראשון ועוד דפשיטא דכל שיש להסתפק דרחמא לי' ממילא אינה מגורשת כלל כדמוכח להדיא בירושלמי ופסקו כל הפוסקים דאפי' מחזרת להתגרש דחזינן דסני' לבעלה ורוצה להתגרש אני אומר דשמא חזרה בה ולא אישתמט חד מהפוסקים לכתוב דהוי ספק מגורשת דדילמא זכות הוא לה כיון דמחזרת לכתגרש וע"כ דא"א לעשות שליח בשביל אחר רק בדבר שהענין בודאי זכות וכל שאינו זכות ודאי אף שאפשר וקרוב שהיא זכות לא נעשה שליח ולא זכה עבורה כל שאין הענין מוכיח בשעת שליחות שהוא זכות בודאי ואפי' ספק מגורשת ל"ה והיינו דבעי הש"ס אי ל"ח לאהבה כלל והוי זכות בודאי ומגורשת או דילמא דחיישינן לאהבה וכל שאפשר שהוא חוב שוב אינו נעשה שליח ואינה מגורשת כלל ואהא פשיט ממתני' דקתני וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת ש"מ דחיישינן לאהבה כמ"ש אבל לא פשיט דיהא הדין כמו במתני' דמה ענין זה למתני' דהתם מכח ספק חולצת ולא מתייבמת אבל לענין זיכוי גט בעינן זכות בודאי וכל שאפשר בחוב שוב א"מ כלל כמו סברת בעל האבעי' בצד השני' וכמו שהוכחתי דאפי' מחזרת להתגרש דחזינן דזכות הוא לה מ"מ מכח חשש דחזרה בה ואולי הוא חוב א"מ כלל וז"ב

ומ"מ לענין דינא אף דדברינו הנ"ל נכונים וברורים מ"מ כיון דבזה"ז אין מייבמין כלל ונפל הך סברא דרחמא לי' בבירא כיון דודאי לא תתייבם לו א"כ עכ"פ ספק מגורשת הוי ולא ודאי אינה מגורשת וצ"ע

ובאמת לפי פירש"י כפי הנראה מדבריו דצד השני הי' דודאי רחמא לי' ודאי חוב הוא לה א"כ י"ל דלפי דעת בעל האבעי' שפיר הי' הספק אי מגורשת ודאי דודאי זכות הוא או ודאי חוב הוא ופשיט לי דספיקא הוא אבל לפי מה שהוכחתי דגם בעל אבעי' ידע בצד השני דאינו רק ספק ואהא בעי ספק מגורשת ש"מ דסובר דכל שיש ספק א"מ ודאי א"כ פשיטא דלפום מה דפשיט דספק הוא ג"כ א"מ ודאי בפרט דדברי הירושלמי הנ"ל מכריחין להודות בהם דכל שיש צד חוב ולא זכות גמור בודאי שוב אינה מגורשת כלל כמו שבארנו

סימן קמו דין המגרש לאחר זמן ומי שנתגרש על תנאי ובו ה סעיפים

סעיף א. המגרש את אשתו לאחר זמן קבוע ה"ז מגורשת כשיגיע הזמן שקבע והרי זה דומה לתנאי ואינו תנאי דומה לתנאי שהיא מתגרשת כשיגיע הזמן שקבע ואינו תנאי שהמגרש על תנאי הרי גירש וזה עדיין לא גירש עד שיגיע אותו זמן לפיכך המגרש על תנאי צריך לכפול תנאו וזה אינו צריך לכפול דברו ולא לשאר משפטי התנאים כיצד האומר לאשתו ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא (א) לאחר שלשים יום אינה מגורשת אלא לאחר ל' יום ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף בתוך שלשים יום אינה מגורשת

(א) לאחר ל'. נראה בנתן בחצירה לכ"ע ל"מ אי מונח אח"כ ברשותה או בצידי ר"ה ואפי' עומדת אח"כ באותו מקום דלא מבעי' לדעת הרמ"ה לעיל סי' קל"ט כפי מ"ש בסת"ג שם דטעמו דהוי כטלי גיטך מעג"ק א"כ ה"נ דאף דחצירה כידה מ"מ ה"מ אי מתגרשת מיד דבאין כאחד אבל לאחר ל' יום כיון דבשעת גירושין לא נתגרשה לא שייך באין כאחד ואפי' להחולקים על הרמ"ה יש לחלק דשא"ה דהוא גירש מיד רק לא עמדה אז משא"כ הכא דלא גירש מיד ואם מונח ברשותה או בצידי ר"ה רק לא באותו מקום ממש שזרק לה הבעל פשיטא דל"מ דאז לא נתגרשה דעדיין אין החצר שלה ועכשיו האיך תתגרש במקום אחר וז"ב אבל אם מונח באותו מקום ממש שזרק לה והיא עומדת באותו מקום בסוף ל' בזה נראה דתלוי בהנ"ל כי להרמ"ה א"מ לפי טעמו של הת"ג הנ"ל ולהחולקים יש ספק כנ"ל

סעיף ב. הלכה והניחתו (ב) בצידי ר"ה ונגנב או אבד לאחר שלשים יום