תפארת יעקב אבן העזר גיטין רנח

אעמוד לגבי אונס אין לחלק בכך כלל ואת"ל אין אונס בגיטין למה ברישא א"ג ואי משום שלא מת מחולי זה הול"ל ומת מחולי אחר וע"כ דמטעם אונס אתינן עלה א"כ ה"ה סיפא והיינו דאמרי' שלחו מתם אכלו ארי אין לנו פי' אין אנו משגיחין באונסו דאין אונס בגיטין ומ"מ הדין אמת באומר מחולי זה מטעם שלא מת מאותו חולי והיינו דתנן במתני' ג"כ אומדין אותו אם מת מחולי הראשון ולפיכך השמיט הרי"ף הך ברייתא לגמרי לפי שכבר פסק במק"א דאין אונס בגיטין ואפי' באונס דל"ש וכבר כתבה למתני' דאומדין אותו באומר מחולי זה א"כ ממילא לית הילכתא כהך ברייתא ואין הפרש בין אכלו ארי והכישו נחש או שמת בחליו והדר פריך רבינא לרבא דקאמר אונסא דל"ש הוא ואף דקביל עלי' כל אונסא דמתיליד מהך סיפא דברייתא דקתני אם לא אעמוד מחולי זה ונשכו נחש הר"ז גט ובודאי ליכא למימר דטעמא דברייתא משום דאין אונס בגיטין א"כ ל"ל אם לא אעמוד מחולי זה אפי' אמר אם לא באתי ולא קיבל עליו בשעת תנאי שום אונס מ"מ אין אונס בגיטין וע"כ דהך ברייתא ס"ל בסיפא יש אונס בגיטין רק דמ"מ כיון שזכר בשעת תנאי אפי' אירע לו אונס שהרי קיבל עליו אם ימות ואפי' מחולי אחר מ"מ יהא גט הילכך אפי' נשכו נחש הר"ז גט ואהא קשיא לי' לרבינא דגבי ממון נמי נהי דבהא ודאי יש אונס מ"מ כיון דקביל עלי' כל אונסא ממילא אפי' אירע אונס דל"ש חייב לשלם לו כמו בהך ברייתא דקיבל עלי' אונס מיתה ממילא אפי' נשכו נחש הוי גט והיינו דקאמר לי' לרבא ואימא מרישא דמוכח מינה דיש אונס אפי' בכה"ג דאי משום שאמר מחולי זה א"כ אפי' מת מחולי לא מנשיכת נחש לא יהא גט וע"כ דמטעם אונס א"כ מוכח דיש אונס אפי' בכה"ג ואהא קאמר כיון דקשיא רישא לסיפא לא מתבינן תיובתא והיינו דע"כ צריך ליישב לישנא דרישא באיזה תי' והכוונה משום מחולי זה ונקט נשכו נחש וה"ה מת מחולי אחר ול"ד הוא דקתני נשכו נחש ואהא קאמר לי' רבא דמשבשתא היא וכז"ב לפענ"ד ומעתה סרו קושיות תוס' שם וא"צ לחלק בג' חילוקים רק בגיטין באמת אין אונס בכל אופן והך ברייתא משבשתא היא רק מחולי זה דין הוא כדקתני במתני' אומדין אותו דמוכח דאי ידעי' דמת מחולי אחר לא מחולי הראשין כלל ל"ה גט אפי' בלי נשיכת נחש רק חולי בעלמא והיכי דאמר אם לא באתי או אם מתי כל שלא בא או מת אפי' בנשיכת נחש או נפילת בית הוי גט דאין אונס בגיטין כלל וזה נלפע"ד ברור בדעת הרי"ף ג"כ כמו שבארנו. והנה איכא נפקותא טובא לפי הנ"ל לדינא אך לא ראיתי להאריך כי כמעט מכל הפוסקים מוכח דלא כמ"ש וכבר נתבאר ג' חלוקי אונסין בדברי המחבר לעיל סי' קמ"ד והמעיין היטב יראה דהעיקר כמ"ש ועב"ש סק"י שהניח דברי המחבר בצ"ע ולפי הנ"ל יש ליישב דשאני היכי שהתנה בפי' בשעת תנאי דבר שהוא אונס כגון מיתה לכך אפי' אכלו ארי ג"כ הוי גט אבל לעיל באומר אם לא באתי שלא זכר שום אונס בתנאי הילכך באונס דלא שכיח כלל הגט בטל

סעיף ז. הרי זה גיטך (יג) מעכשיו אם מתי (יד) מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט אפי' הלך בלא משענת ואם לאו אינו גט (טו) ואם ניתק מחולי לחולי ולא עמד בשוק ה"ז גט ואינו צריך אומד

(יג) מעכשיו אם מתי. עב"ש סקט"ו וכבר נתבאר לעיל די"ל דאפי' אי בעלמא לא בעי כפול במעכשיו הכא בעי משום גזירה דיש גט לאח"מ כמו שנתבאר לעיל באריכות סק"י ע"ש

(יד) מחולי זה. עב"ש דהרי"ף והרמב"ם ס"ל אפי' בסתם אם מתי בעי אומדנא וכבר נתבאר לעיל בסק"ט באריכות דדעת הרי"ף והרמב"ם בגט בסתם לא בעי אומדנא רק מחולי זה ולא כתבו אומד בלי מחולי זה רק במתנת שכ"מ דעמד חוזר אבל בגט דל"מ עמידה דפסקו כרבה ורבא ממילא ל"ש אומד רק במחולי זה ועיין היטב לעיל סק"ט באריכות. ונידון מה שהק' הב"ש על דברי המחבר בס"ט הנה על המחבר פשיטא דלא קשיא דסובר בסתם ליכא אומדנא כמ"ש הב"ש גופא בתחילת דבריו אבל בלא"ה נראה דלא כתבו הנך פוסקים כן רק בעמד והלך אבל בניתק מחולי לחולי ולא עמד והלך כ"ע מודים

(טו) ואם ניתק מחולי לחולי. ולא הלך בשוק עכ"פ במשענת לא בעי אומדנא דודאי מחולי הראשון מת והרשב"א בחידושיו הקשה לפירש"י ופי' הוא דאפי' בניתק מחולי לחולי ולא הלך ג"כ בעי אומדנא ופי' הסוגי' אידך לא בעי אומדנא היינו הלך בלי משענת. ופירושו תמוה דאטו במתני' משענת מאן דכר שמי' הא הלך סתמא קתני והאיך ס"ד כיון דעיקר בא לאשמעי' דבלי משענת לא בעי אומדנא דנקט הלך סתם פשיטא דהול"ל הלך על משענתו וע"כ כפירש"י דעיקר בא לאשמעי' לא הלך כלל לא בעי אומדנא ונקט הלך בשוק לאשמעי' דיוקא לא הלך רק דמוקמי' הליכה זו במשענת דבלי משענת ל"ש אומדנא דודאי מחולי האחר מת וקו' הרשב"א יש ליישב בפשיטות ואין להאריך כי העיקר כפירש"י כמו שבארנו

סעיף ח. שכיב מרע שנתן גט ואמר מהיום אם מתי סתם והבריא בטל גיטו ולא אמרינן לעולם קודם שימות קאמר אלא אם מתי מחולי זה קאמר (טז) אכל אם מתוך בוריו התנה במהיום אם מתי ודאי כל שמת בחייה קאמר וכל אימת דמאית ה"ז מגורשת

סעיף ט. עצה טובה ע"פ גדולי עולם לחוש לרמאין בגט שכ"מ שיאמר אם מתי מעכשיו ועד יום פלוני והוא בכלל יהא גט ולא יאמר אם אמות מחולי זה שיהא התנאי תלוי בחולי שמא יבוא אדם שאינו הגון וישתדל עם הרופא שיאמר שלא מת מאותו חולי אלא מחולי אחר שנעתק אליו ויוציא לעז על הגט: הג"ה. וי"א דאין אנו בקיאין בזמן הזה ולכן אין לסמוך בזמן הזה מאומדנות הרופאים וי"א דלכתחילה אין לגרש ע"י תנאי רק יגרש סתם ולקבל בחרם הקהלות או ליתן משכנות שכשיעמוד יחזרו וישאו זה את זה (מרדכי פרק מי שאחזו) ובכהן המגרש שצריך להתנות שלא תהא אסורה לחזור לו (כדלעיל ריש סי' קמ"ג) או שיש לחוש לטירוף דעת החולה יש לגרש בתנאי כדרך שנתבאר (סדר גיטין) אשה שנתגרשה על תנאי ומת הבעל אינה צריכה להתאבל עליו (שם במרדכי) אבל אין איסור בדבר אם רצונה להחמיר על עצמה לבכות עליו ולצאת אחר מטתו

(טז) אבל אם מתוך בוריו התנה. זהו מ"ש הר"ן ראי' מע"מ שתצא חמה מנרתקה אף דודאי תצא מ"מ הוי תנאי וה"ה באם מתי בברי אף דודאי ימות כל אימת דמאית מגורשת ולפענד"נ דבכה"ג כיון שאינו שכ"מ כלל כ"ע מודים דודאי מעת שאני בעולם קאמר דל"ש לומר דרצה לגרשה מעכשיו ממש כיון שהוא ברי ויהא אסור לדור עמה דהא בודאי ימות ותהא מגורשת למפרע ואסורה עליו משום יחוד וע"כ דמעת שאני בעולם קאמר לכ"ע וצ"ב לפענ"ד ועמ"ש לעיל סק"ד

סעיף י. שכיב מרע שנתן גט לאחר ואמר לו (יז) זכי בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם ומת קודם שיגיע לידה ה״ז ספק מגורשת וחולצת ולא מתייבמת: