תפארת יעקב אבן העזר גיטין רנז

וג' מינים יש הלך על משענתו והלך בלי משענת והבריא לגמרי. על משענת לכ"ע ל"ה עמידה ובלי משענת לר"ה הוי עמידה בין בסתם בין בפי' מכח האומדנא ולרבה ורבא בסתם אפי' הבריא ל"ה עמידה דלא אזלינן בתר אומדנא ובפי' בעינן הבריא. עכ"פ הא בהא תליא כנ"ל ולפ"ז צריך לומר דבהלך על משענת פשיטא לי' לר"ה דלא מיקרי עמידה ולענין עמידה א"צ אומד כלל אי הוי עמידה או לא דאל"כ תקשי למת לי במתני' מחולי זה הא בלא"ה צריך אמידה אי הוי עמידה במה שהלך על משענתו או לא ואם שלא מחמת חולי זו מת הוי עמידה וע"כ דכל שלא הלך בלי משענת פשיטא לי' דל"ה עמידה אבל להחולקים על ר"ה איכא למימר דאפי' הלך ובמשענת במקום דמהני עמידה אפי' לא הבריא צריך אומד או מחמת חולי זו מת ל"ה עמידה ואי לאו הוי עמידה ומ"מ לא קשיא דקתני במתני' מחולי זה דלדידהו בגט לא מהני עמידה רק הבריא כמקדם וכל שלא הבריא ממש כמקדם אינו חוזר הילכך לולא דאמר מחולי זה ל"ש אומדנא כלל רק באמר מחולי זה אז כל שמת מחולי אחר אינו גט לכך צריך אומד ובהכי ניחא מה שתמה הר"ן על הרי"ף ורמב"ם שכתבו בפרק מי שמת במתנת שכ"מ בהלך על משענתו בעי אומד אף שלא אמר מחולי זה ובמתני' מוכח להדיא דוקא מחולי זה ולפי הנ"ל לק"מ כיון דפסקו כרבה ורבא א"כ בגט ל"מ עמידה רק הבריא הילכך ל"ש אומד רק מחולי זה אבל במתנת שכ"מ דמהני עמידה לכ"ע ואפי' בלי מחולי זה שייך אומד אי מחולי זו לא הוי עמידה ואי לאו הוי עמידה

ודברי הטור בענין זה תמוהין לפענ"ד והב"י כתב כי דבריו עולין על פי סוגית הש"ס והוא תמוה לפענ"ד דבש"ס מוכח להדיא דדוקא מחולי זה שייך אומדנא אבל בלא"ה לא ואפי' לרבה ורבא דפליגי ארבינא דס"ל להרי"ף והרמב"ם דגם בלי מחולי זה איכא אומד ה"מ בשכ"מ במתנה אבל בגט ליכא אומדנא כמו שבארנו רק במחולי זה ויתבאר עוד בסמוך בס״ז בס"ד אבל עכ"פ נלפענ"ד עיקר כפירש"י וכן מחידושי הרמב"ן נראה שהבין דעת רש"י כמ"ש ולפ"ז בסתם אפי' הבריא הוי גט ובפי' בהבריא חוזר אפי' מת אח"כ ואפי' אמר מחולי זה ובהלך בלא משענת אינו חוזר כל שמת אח"כ רק אם אמר מחולי זה אז אומדין בין הלך במשענת בין הלך בלי משענת כנ"ל ועוד יתבאר בס"ד

סעיף ה. שכיב מרע שרוצה לגרש על תנאי אם ימות כדי שלא תפול לפני יבם ואם עמר לא תהיה מגורשת אומר לה כשנותן לה הגט (י) אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גט כדי שיהא התנאי כפול הן קודם ללאו ולא יפתח פיו תחלה לפורענות ואז יהיה בטל מיד כשיעמוד אע"פ שלא אמר חוזרני בי ואם ירצה שלא יתבטל מיד כשיעמוד אלא עד זמן פלוני יאמר אם לא מתי עד זמן פלוני לא יהיה גט ואם מתי עד זמן פלוני יהא גט מעכשיו ואם לא מתי עד זמן פלוני לא יהא גט: הג"ה. ויאמר לשון זה דוקא אם מתי אם לא מתי וכו' (יא) ולא יאמר אם אמות אם לא אמות מאחר שהוא לשון חכמים (וע"ל סי' קכ"ד סעיף קל"א) משמע כך

(י) אם לא מתי. עב"ש בשם ה"ה ועדיין לא הועיל דמ"מ קשה למה הוצרך שמואל לתקן תנאי כפול הא מעכשיו הוי סגי שלא יהא גט לאח"מ ולא נצטרך כפולות ג"כ אבל לפמ"ש לעיל סק"ד מיושב דשאני גט שכ"מ דאומר אם מתי דכל שלא יהא כפול יאמרו דיש גט לאח"מ מדחוזר בעמד דלא ידעו דבהא לא בעי כפול כמו דאין יודעין דכל היכי שיש לדון מן הסתם דודאי היתה כוונתו כך לא בעי כפול דאל"כ תקשי להנך דמצרכי כפול כמו דלר"ה לא בעי כפול משום דבאומדנא לא בעי כפול כמו כן לדידן באומר אם מתי ע"כ דהם לא ידעו ועדיין יאמרו יש גט לאח"מ וה"ה במהיום ומעכשיו למאן דלא מצריך בהא כפול מ"מ כל שלא הוכפל יאמרו יש גט לאח"מ ולפ"ז אי סברת ה"ה אמת לא בעי מעכשיו ואי לא אף מעכשיו בעי מה"ט

והנה הרמב"ן הקשה להנך דמצרכי כפול מהא דקידושין (דף ח') התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלם מטעם דע"מ כמעכשיו ושם ע"כ לא הי' כפול ומ"מ ישלם דוקא ולק"מ לפענ"ד דדוקא בגט דתליא בדידי' כל שלא כפל אמרי' דעתו בלי זה לגרש ולא הקפיד על התנאי אבל שם האיך שייך לומר דמדלא כפל לא הקפיד דפשיטא דלא הקפיד דמאי איכפת לו אם תתקדש בלי השלמה והתנאי שישלם הוא לטובת האשה והוא לא נתרצה רק שישלם כפי מאמרו והיא לא אמרה כלום רק ברצונה תלוי שקיבלה ושתקה והיא לא רצתה רק שישלם כפי מאמרו

ודע דהראב"ד ז"ל נתן טעם להנך דלא מצרכי כפול מעכשיו וע"מ משום דדוקא באם התנאי בא לבטל המעשה אפי' יתקיים שלא יחול מיד רק לכשיתקיים בעי כפול אבל בע"מ דאינו מבטל המעשה דחל מיד לא בעי כפול ולפ"ז נראה דין מחודש לדעת הרי"ף ורמב"ם באומר הרי זה גיטך לאחר ל' יום דבהא לא בעי' כפול דבקובע זמן לכ"ע לא בעי כפול דאינו תנאי ולפ"ז באומר הר"ז גיטך לאחר ל' יום אם תתני לי מאתים זוז מכאן ועד ל' יום בהא אף דהוא תנאי אם לא בעי כפול דהא אין התנאי מבטל המעשה כלל דבלא"ה אין המעשה חל רק עד לאחר ל' בלי התנאי מחמת קביעות הזמן וא"כ אפי' התנה ג"כ באם לא בעי כפול כנ"ל ותמהני שלא זכרו מזה אחרונים

(יא) ולא יאמר אם אמות. ויש ט"ס בדברי הרמ"א וצ"ל ע"ל סעי' ק' לא משמע כך] ובאמת לא ידעתי שום סמך לפסול לשון זה רק קצת סמך יש לי מהא דקאמר פרק מי שאחזו (דע"ב ע"ב) הני לישני איצטרוכי לי' שאני מת כאם מת דמי כשאמות כלאח"מ דמי ומדלא קאמר רבא אם אמות כאם מת דמי דהוי דומיא דסיפא כשאמות והו"ל לאשמעינן דאם אמות מהני ש"מ דלא ברירא לי' לרבא דאם אמות כאם מת ומ"מ יש לדחות דאפשר פשיטא לי' לרבא באם אמות טפי משאני מת ומ"מ נכון להחמיר

סעיף ו. הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה (יב) ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי וכיוצא בזה ומת אינו גט אבל אם אמר אם לא יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו אדי הרי זו ספק מגורשת

(יב) ונפל עליו בית. עיקר סוגי' זו בפרק מי שאחזו ונתקשו בביאורה כל הפוסקים והתוס' מכללם והנה אין צורך לפרט הקו' והדקדוקים שנפלו בסוגי' זו כי ספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים פתוחים יוכל כל אחד לעיין בד"ק אמנם ראיתי לכתוב הנלפע"ד בקיצור נמרץ וכמדומה שנפלו כל הקו' והסוגי' מתפרשת יפה כמו שאבאר. והנה איתא התם ת"ר הר"ז גיטך מחולי זה ונפל עליו בית והכישו נחש אינו גט אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש הר"ז גט מ"ש רישא ומ"ש סיפא שלחו מתם אכלו ארי אין לנו. ונראה דמשמע לי' למקשה דע"כ הך רישא דקתני א"ג מטעם אונס אתינן עלה דאי משום שלא מת מחולי זה למה לי דקתני נפל בית והכישו נחש הול"ל ומת מחולי אחר והוי רבותא טפי, אף דמת כדרך הארץ לא באונס דלא שכיח מ"מ ל"ה גט הואיל ולא מת מאותו חולי וע"כ דטעמא דוקא משום דאירע לו אונס דל"ש ובזה הגט מתבטל א"כ שפיר מקשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא דמה בכך דאמר בסיפא אם לא