תפארת יעקב אבן העזר גיטין רנו

בלילה א"כ יפה דייק הרמב"ן היפוך מר"ת דמ"מ למה במת בלילה הוי גט שמא בסוף לילה קאמר

איברא בלא"ה לא ירדתי לסוף דעת הרמב"ן ז"ל כי נראה לפענ"ד פשוט שלא נסתפק ר"ת רק לרבנן היכי דאנו דנין על דבריו שאמר מהיום ולא ידעינן לשון זה אי בסוף היום שהיום יתחיל לחול ולא למחר ואם הי' אומר אם מתי הי' במשמע אחר מיתה ועכשיו שאומר מהיום לא ילפי' מדבריו רק מה שמוכרח ולא מקודם דאל"כ למה לא אמר מעכשיו אבל לר"י שאנו דנין ע"י זמנו של שטר אין מקום לספק ר"ת שהרי כל הנותן גט בזמן ולא אמר כלום כל שאנו מכריחין שלא הי' כוונתו לאח"כ הרי נשאר הדבר כמו כל מגרש בזמן דודאי מעת שמסר הגט מגרש דכי בשביל שאמר אם מתי נאמר בסוף היום ואין מקום לדון באם מתי רק לאח"מ וכל שאינו לאח"מ מאיזה צד יפול הספק בסוף היום משא"כ באומר מהיום ואנו דנין על דיבור זה שלא הי' כוונתו לאח"מ א"כ אנן מסופקין בלשון מהיום וז"ב אך לפ"ז יהא ראיית הרמב"ן השני ראי' נכונה ומה שהשיב הר"ן ע"ז לק"מ דבמעכשיו נמי ידע לאפוקי מר"י דאי כדי דלא נימא מסוף היום הא מזמנו של שטר לר"י נלמד ג"כ דמתגרשת בתחילת היום ולא נסתפק ר"ת רק לרבנן וז"ב לפענ"ד

אמנם בעיקר ספיקו של ר"ת אני תמה כי בש"ס גופא מוכח להדיא דלא כר"ת דקאמר אם מתי שתי לשונות במשמע אמר מהיום כמ"ד מעכשיו והוא תמוה מאוד דאי ל"מ מהיום רק כשמת למחר א"כ איזהו יפוי לשון יש במעכשיו טפי מהיום עד שיאמר כמ"ד מעכשיו דהיום לגבי מחר הוי ממש כמעכשיו לגבי אחר שעה וברור דמהיום הוי גט אפי' מת היום וס"ד דהוי גט לאח"מ והכוונה מהיום אם מתי שאם אמות היום אז יהא גט מהיום והיינו דקאמר דהוי כמעכשיו והרי עכשיו הוא חי א"כ ע"כ דלאו לאח"מ קאמר א"כ נפשט ספיקו של ר"ת ונראה פשוט דלכך קתני במשנה גופא מהיום ואח"כ מעכשיו הוי זו ואצ"ל זו וע"כ דהכוונה דפרושא קא מפרש מהיום אם מתי הוי כמעכשיו אם מתי וז"ב

סעיף ג. הרי זה גיטך (ח) מעכשיו או מהיום ולאחר מיתה ומת הרי זו ספק מגורשת שמא אחר שאמר מעכשיו הזר בו מלשון מעכשיו וסמכה דעתו על לאחר מיתה

(ח) מעכשיו, והרמ"ה חולק בזה דבמעכשיו ל"ה ספק ויש לתמוה על דעתו מה נ"מ בין מהיום ומעכשיו והוא עצמו חולק על ר"ת דמהיום הכוונה מעכשיו לא בסוף היום והאיך יחלוק בכאן דמעכשיו לא ונראה פשוט דטעמו דודאי א"א לומר דאמרי' חזרה הוא והיינו שחזר בו תיכף וביטל דבריו הראשונים לגמרי דהאיך נימא דתוכ"ד אומר כך ואומר היפוכו ועוד דהא קאמר ולאח"מ בוא"ו וזה מורה דנמשך לדיבור שלפניו וברור דהכוונה אף דמהיום בעצמו מורה שיהא גט מעכשיו מ"מ כשאמר ולאח"מ אמרי' דחזר בו ממשמעות לשון זה בעצמו ופי' דבריו מהיום תהא מגורשת לאחר שאמות היום וכשימות היום תהא מגורשת מהיום וזהו במהיום אבל במעכשיו דהוא חי עכשיו ל"ש לומר רק תיכף שאמר מעכשיו חזר בו שלא יהא מעכשיו כלל זה לא אמרי' משא"כ במהיום אין החזרה שלא יהא מהיום כלל רק שחזר שלא יהא מהיום אפי' כשיהא חי או שימות למחר רק לאחר שימות יהא הגט חל ומהיום דשניהם יכולין להתקיים מהיום וגם לאח"מ והיינו כשימות היום רק דכל מהיום סתם כמעכשיו וכאן חזר וביאר בפי' לא מעכשיו רק לאחר שימות היום ודו"ק

סעיף ד. שכיב מרע שגירש סתם בלא תנאי דמהיום אם מתי אין אומרים סתמו כפירושו כמו שאנו אומרים במתנה הגט שאני (ט) ואם עמד אינו חוזר

(ט) ואם עמד. בזה יש מחלוקת רש"י פי' דברי ר"ה בסתם ולפי דעתו בפי' מודים רבה ורבא דחוזר ותוס' הקשו על פירושו ולפענ"ד יש ליישב חדא מה שהק' ממתני' מה צריך למיתני מהיום אם מתי מעכשיו אם מת הוא תמוה לפענ"ד דאטו בלי ר"ה קמש"ל מתני' דסתם אינו חוזר דחזרה דמתני' מאן דכר שמי' וצ"ל דכוונתם דאין מציאות לדין זה כיון דבאמת כוונתו שיחול מהיום ואם יעמוד יחזור בו מה צורך לומר כלל בלי אמירתו כך יהא הדין ודוקא אם רצונו לגרש לאחר מיתה אז מוכרח לומר דבלא"ה תהא מגורשת מעכשיו כשימות אבל השתא דאנו אומרין דלא הי' כוונתו במהיום אם מתי לאחר מיתה רק מעכשיו מה צורך לו לומר [והא ודאי אין להקשות שנכריח מזה דהי' כוונתו לאחר מיתה דאל"כ מה צורך לו לומר דכיון דאמר מהיום אם מתי הוי כמו שאמר בהדיא מעכשיו ועוד דאי כוונתו דתוס' כך לא תרצו כלום ודו"ק רק הכוונה נהי דהדין אמת מה צורך למיתני דודאי לא יאמר כך כלל כיון דרוצה לגרש מעכשיו א"צ לאמירתו] הא בלי אמירתו כך יהא הדין אבל מ"מ לק"מ דאיצטרך לאשמעינן אי אמר ואדרבא ס"ד שנכריח מזה דלאח"מ אמר קמש"ל שאין במשמע לשון זה רק מעכשיו דוקא וכאילו אמר בהדיא כן ואפשר שתוס' כוונו לזה בתירוצם גם מה שהקשו מהך דשמואל תרצו בעצמם דסובר כרבה ורבא בפרט דכך הלכה] ומה שהקשו מהך דפרק א"נ תמהני מאד אי כוונתם להקשות דמהתם מוכח דלא כר"ה א"כ מאי אולמי קושיא זו מהך דשמואל מעיקרא ועוד אי כוונתו להקשות כך מה זה שכתבו ופריך פשיטא ומאי פשיטא הא בלא"ה קשה שאין הדין אמת וברור דכוונתם דוודאי בגוף הדין אין להקשות די"ל כמו שתרצו מעיקרא בהך דשמואל רק דקשיא להו דמקשה פשיטא והאיך שייך להקשות פשיטא במה שיש חילוק בזה ובאמת היא תמוה דשם ס"ד דלכך חוזר הואיל והיא אמרה דידך אנא ואהא מקשה וכי בדידה קיים ומה יועיל אמירתה ולר"ה בלי אמירתה חוזר אבל השתא דקאמרת מחמת אמירתה דהוי פטומי מילי שפיר מקשה האיך ס"ד שיועיל אמירת האשה ואהא משני דס"ד דהוא אדעתא דידה יהיב ע"ש וז"ב ומיושב הכל

איברא מה שיש לתמוה לפירש"י כיון דבאם מתי מודי לר"ה מה מקשה ממתני' לר"ה הא לכ"ע צריך לאוקמא מתני' כך דמיירי בפ' גם יש לתמוה מאי מקשה לר"ה דילמא מחולי זה גרע דכל שמת מחולי זה ל"מ עמידה: לכן נראה ברור בכוונת רש"י דודאי לר"ה כל שעמד אפי' לא הבריא לגמרי כמו שהי' קודם חוזר כמו בשכ"מ במתנה ועוד דכיון דאזיל בתר אומדנא א"כ בודאי היתה כוונתו כל שיעמוד יתבטל הגט כדי שיוכל להיות עמה דאי עדיין יהא גט אסור להיות עמה משום יחוד וגט ישן כמ"ש הב"ש סק"ג אבל החולקים על ר"ה ס"ל דלא אזלינן בתר אומדנא כמו במתנה רק במה שפירש בהדיא ולפ"ז ממילא נחלקו על ר"ה בתרתי דבסתם אינו חוזר כלל ואפי' פי' מ"מ כיון דלא אזלינן רק בתר דבריו א"כ ממילא בעי' הבריא כמו שהי' קודם וכל שלא הבריא כמקדם ומת הגט קיים דמה בכך דאמר אם מתי הרי לא הבריא ומת ובתר אומדנא לא אזלינן דכל שיעמוד יתבטל והיינו דמקשה לר"ה למה לי אומדנא הרי עמד ובודאי הי' דעתו כל שיעמוד ואף דאמר מחולי זה הכוונה דמחולי אחר אפי' לא יעמוד לא יהא גט אבל ודאי אומדין דעתו כל שיעמוד יתבטל כנ"ל אבל הנך דפליגי על ר"ה דבעי הבריא לגמרי א"כ לולי דיתברר דלא מת מחולי הראשון בודאי יהא גט כוון שלא הבריא רק מחמת שאמר מחולי זה ואם מת מחולי אחר אינו גט צריך אומדנא והיינו דמשני בהולך על משענתו דבהא מודה ר"ה דל"ה עמידה אך אומדנא כ.