תפארת יעקב אבן העזר גיטין רנה

לדברי מהר"ם בתשו' מיימוני להלכות אישות ובאמת שם במרדכי גופא מביא תשו' מהר"ם דמבואר כן] שכתב דדוקא היכא שתלה התנאי במיתה אז שייך לומר שהי' דעתו שיחול אח"כ סמוך למיתה והא דלא קאמר בשעת מיתה או לאחר מיתה משום דאין גט לאחר מיתה אבל לא הי' כוונתו שתתגרש מעתה רק סמוך למיתה אבל במתנה תנאי אחר שאינו של מיתה כגון שתתני מאתים זוז וכדומה בוודאי כוונתו שתתגרש מעתה דאי הי' כוונתו סמוך לקיום התנאי הי' לו לומר לאחר שתקיים התנאי (למה) (ומה] יתרון לו בזו הרגע סמוך לקיום התנאי משא"כ בתנאי מיתה דאין גט לאחר מיתה. והביא ראי' מהך דקאמר איכא בינייהו שנתקרע או נאבד ולר"ה הוי גט דהוי כמעכשיו א"כ כ"ש באומר מהיום דאפי' נקרע ונאבד כשר. ואף שיש לדחות ראיית מהר"ם דמ"מ שפיר קאמר איכא בינייהו שקיימה התנאי תיכף כשנקרע דלר"ה מגורשת ולר"י לא דלכשתתן קאמר. אבל עכ"פ מבואר מדברי מהר"ם גופא דרק בתנאי מיתה סובר כן. א"כ אין ראי' מהפוסקים דלעיל (סי' קמ"ג) דלא מיירי רק בתנאי דעלמא. ומדברי מהר"ם הללו מבואר לכאורה דלא כחילוקו של הב"ש דא"כ מאי ראי' מהך איכא בינייהו דמיירי בברי. ומדברי מהר"ם משמע דאפי' שכ"מ שמתנה תנאי שאינו של מיתה דעתו שיחול מיד

ואי קשיא מ"ש המרדכי בשם מהר"ם לעיל מינה כדאמרי' א"ב לק"מ דבלא"ה תמוה איך מביא ראי' לסתור דמהתם מוכח להיפוך כמ"ש המרדכי בשם מהר"ם גופא אח"כ ונהי דיש לדחות כנ"ל אבל ראי' בודאי ליכא גם הא התחיל וכתב מכאן הוצרך מהר"ם הרי דמהך דמעיקרא דמיירי התם דייק לה מהר"ם והאיך סיים בראי' אחרת והול"ל ועוד ראי'. וברור דכוונת מהר"ם דעיקר דיוקו מהך דמיירי מעיקרא שפירש ר"י מעת שאני בעולם קאי אמהיום אם מתי והגט חל סמוך למיתה ומזה למד מהר"ם שאם אין הגט חל רק אח"כ צריך שיהא אז קיים והביא ראי' דכל היכי שאין הגט רק אח"כ אף דכבר נתן לה מעיקרא בידה לגירושין אח"כ צריך שיהא קיים מדאמרי' התם נ"מ בנקרע מבואר דלר"י דאינו חל רק אח"כ צריך שיהא קיים א"כ ה"ה לדידן בתנאי מיתה דאינו חל רק אח"כ צריך שיהא קיים אבל אין ענין הך דהתם לדינא של מהר"ם דלא מיירי התם בתנאי מיתה והלכה כר"ה התם דע"מ כמעכשיו ואם נקרע כשר וז"ב (ודע דמדברי הב"ש הנ"ל משמע דלא פליגי רק לענין חלות הגט ולענין גט ישן אבל לבטל שניהם לכ"ע אין יכולים ובאמת הוא תמוה דלדעת המרדכי בשם מהר"ם דאינו חל רק אח"כ בודאי יכול הבעל בעצמו לבטלו כיון שאינו חל כלל מאיזהו צד לא יוכל לבטלו. שוב ראיתי בת"ג שכתב ג"כ כמ"ש ע"ש)

(ד) וכשימות. עב"ש ויש להבין להנך דבעי תנאי כפול דוקא א"כ תיקשי לר"ה דסובר גיטו כמתנתו ולפי פירש"י והפוסקים דבסתמא נמי פליג ר"ה א"כ תקשי וכי עדיף סתמא מהיכי דאמר אם מתי דודאי הי' כוונתו רק כשימות ומ"מ בלי כפילות ל"מ ותנאי בטל אלמא דכל שלא כפל אפי' הי' דעתו כך ל"מ א"כ כ"ש בסתמא נהי דנימא דכך הי' כוונתו מ"מ כפילות התנאי להיכן אזיל הא באומר אם מתי בודאי הי' כוונתו כך וצ"ל דשאני תנאי דעלמא דבעי כפול דאמרי' כל שלא חיזק דבריו בכפילות לא נתכוון להקפיד בדבר הזה כ"כ שיתבטל עי"ז המעשה אבל היכי שאנו דנין במן הסתם דכך היתה כוונתו עדיף טפי ולא בעי כפול ודו"ק

אך יש להבין כיון דמודי לסברת ר"ה רק משום גזירה דיש גט לאח"מ א"כ אכתי למה בעי כפול הא בודאי כוונתו רק כשימות וצ"ל משום דכ"ע לא ידעו דאנו דנין מן הסתם דהי' כוונתו כך א"כ יאמרו דיש גט לאח"מ כיון דחוזר בעמד בלי כפילות התנאי ואי אין גט לאח"מ ותנאי הוי האיך יכול לחזור בלי כפילות ולפ"ז יש ליישב בפשיטות הנך דס"ל במהיום ומעכשיו לא בעי כפול דהקשו מהך דשמואל דתיקן כפול דשאני גט שכ"מ דאומר אם מתי דכל שלא יהא כפול יאמרו יש גט לאח"מ מדחוזר בעמד דלא ידעו דבהא לא בעי כפול כמו דאין יודעין דכל היכי שיש לדון מן הסתם דודאי היתה כוונתו כך לא בעי כפול דאל"כ תיקשי להנך דמצרכי כפול כמו דלר"ה לא בעי כפול כ"כ לדידן באומר אם מתי וע"כ דהם לא ידעו ועדיין יאמרו יש גט לאחר מיתה וה"ה במהיום ומעכשיו למאן דלא מצריך בהא כפול מ״מ כל שלא הוכפל יאמרו יש גט לאח"מ ודו"ק

(ה) ויותר טוב. עב"ש ס"ק ו' שכתב לכן וכו' והוא תמוה דלהמחבר ל"מ ע"מ כלל וזה הוא דעת הרמ"ה החולק על ר"ת וסובר דהוי כמו מעכשיו ומ"מ מצריך ע"מ דאל"כ ל"ה מוכח מתוכו אבל המחבר לא חש לה כלל דאפי' ליכא ע"מ לעולם דנין מן הסתם דהי' ע"מ דודאי ל"ש לומר שנחוש ששלח ע"י שליח ובשעת מסירה לידה כבר מת דמהיכי תיתי נחוש לזה וכ"ש להפוסקים דע"ח ל"מ רק ע"מ א"כ ע"כ צ"ל דדנין מן הסתם דהי' ע"מ א"כ ה"ה הכא ולא ידעתי האיך הרכיב דברי הרמ"ה ור"ת אהדדי שאין ענין זה לזה וראיתי בת"ג שהגיה ולא ידעתי מה הועיל בהגהתו וצ"ע

(ו) יש להסתפק שמא כו'. עב"ש ס"ק ה' שהק' מלאחר שבוע ולא קרב זה אל זה דשא"ה שעומד בתוך השבוע וקאמר לאחר שבוע הרי תיכף מיקרי לאחר שבוע והרי ציוה לכתוב לאחר שבוע אבל כאן שעומד באמצע היום ואמר מהיום א"כ א"א שכל היום קאמר דהא עומד באמצע רק שנאמר מעכשיו קאמר וז"א לשונו מהיום הילכך יש להסתפק דבסוף קאמר והיינו שמהיום יתחיל לא שיתחיל למחר אבל די שיתחיל מסוף היום של היום ואי הי' הכוונה מעכשיו הי' לו לומר כן משא"כ התם דבפי' אמר לאחר שבוע והרי נכתב לאחר שבוע וז"ב

(ז) אלא מסוף היום. זהו מה שנסתפק ר"ת הביאו הפוסקים במת באותו יום ולא אמר מעכשיו לא ידענו מאי אדון בו והרמב"ן הביא ראי' דלא כר"ת מהא דקאמר אביי אם תצא חמה מנרתקה וקשה הא מ"מ מה בכך שמא בסוף היום והר"ן תמה דשא"ה דעיקר התנאי נתקיים בבוקר והאיך נימא בסוף היום ובאמת יש לתמוה בלא"ה האיך שייך התם הוכחה מזמנו של שטר כיון דלילה ויום זמן אחר להם א"כ איזה הוכחה יש כאן מזמן זה וכבר פירש"י ריש כתובות גבי אם לא באתי דטעמא דר"י דהי' לו לכתוב לחודש פלוני וזה ל"ש כאן היכי שהתנאי והזמן ביום אחד בודאי והוא תמוה מאוד לפענ"ד ובאמת כי הי' נראה לי דהתם שתצא חמה מנרתקה בדוקא קאמר לא כל שיאיר היום וכדרך שאמרו הוציא הקב"ה חמה מנרתקה דאין זה שוה בכל הימים ולכך אמרי' כיון שקבע זמן היום אפי' תצא למחר מגורשת ולפ"ז דברי הרמב"ן נכונים דהוי ממש כהך דר"ת דתולה במיתה ויכול להיות היום ויכול להיות למחר א"כ עכ"פ למה במת בלילה הוי גט שמא מסוף היום קאמר ודוקא כשתצא חמה למחר יהא גט מסוף היום של היום ולא כשיצאה היום. ואין להקשות למה נקט דמיית בלילה הא ביום שייך ג"כ הך דינא כיון דלאו באורו של יום תליא מילתא רק בזריחת השמש היטב לק"מ דהא גופא קמש"ל אפי' זרחה תיכף למחר מהני זמנו של שטר באותו יום שתהא מגורשת אך לפ"ז אין ראי' למה שכתבו בברי המתנה אם מתי דלעולם קאמר מהך דהכא אף דודאי יבוא ולפי הנ"ל אין ראי' וע"כ דמפרשים דהכוונה כל שיאיר היום וכן נראה מסתימת הפוסקים לעיל סי' קמ"ד דכל שהאיר היום מגורשת ולפ"ז עכצ"ל דמיירי הכא שכתב זמן בלילה אף שאין כותבין שעות אבל נדבר בגט שגירש