תפארת יעקב אבן העזר גיטין רנא

אחר הגט ולר"י כל שלשים שיעברו שלא יבא וא"כ לר"ה נמי איכא לפרושי דאפי' נתייחד עמה לא הוי רק גט ישן ולא בטל לגמרי. ובאמת אין צורך לזה כלל אלא דהראי' הוא דלר"ה הכוונה הרי זה גט תיכף א"כ לא הו"ל לומר ולגט ישן: אין חוששין דמשמע בנתייחד אין נ"מ רק דהוי גט ישן ובאמת טובא איכא דבלא נתייחד תיכף מגורשת ובנתייחד אינה מגורשת רק לכי מלי תלתין יומי אבל לר"י בלא נתייחד ג"כ אינו גט רק לכי מלי תלתין א"כ אין נ"מ רק לענין גט ישן ושפיר קאמר ולגט ישן אין חוששין. עכ"פ נמצינו למידין מדברי התוס' והר"ן וכן מהש"ס גופא דאפי' נתייחד עמה לא הוי רק גט ישן. ולפ"ז לדעת הפוסקים שגורסין בברייתא על מנת והביאם הרמב"ן והר"ן מוכח בהדיא דאפי' נתייחד עמה לא הוי רק גט ישן אפי' אמר מעכשיו. וכ"כ הב"ש (ס"ק י"ג). והרב בת"ג תמה עליו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ מכח חזקה זו נימא דביטלו התנאי והגט לגמרי. ודבריו תמוהין שהרי בש"ס מוכח להדיא כדברי הב"ש כפי מה שפירשו התוס' והר"ן. והר"ן גופא מביא הנך דגרסי על מנת א"כ מבואר כדעת הב"ש להדיא. ומה שהקשה הרב הנ"ל לק"מ לא מיבעי' אי נפרש דברי הב"ש כפשוטו דמיירי בהאמינה דבהכי מיירי בסעיף זה דאל"כ אפי' בלא נתייחד חיישינן שבטלו א"כ ממילא לק"מ דמ"מ כיון שאמר נאמנת עלי והיא אומרת שלא ביטל הוי גט דהאיך התנה מתחילה ואפי' ביטל באמת לא מהני כל שאומרת שלא ביטל דאל"כ השתא נמי מאי מועיל נאמנות ניחוש שביטל וע"כ דמחמת הנאמנות אפי' ביטל לא מהני אלא אפי' אי נימא דכוונת הרב הנ"ל להקשות בלי נאמנות דסובר המחבר דאינו רק פסול דרבנן ומשמע לי' דסובר הב"ש ה"ה בנתייחד לא ניתוסף בכאן רק דהוי גט ישן ג"כ אבל אם נשאת לא תצא כמו בלא נתייחד בלי נאמנות ואהא פליג הרב הנ"ל דבלי נאמנות מודה הרמב"ם ומחבר דאינו גט או ספק מגורשת מכח חזקה הנ"ל דוודאי ביטל ועכ"פ חשש דאורייתא הוי. אבל מ"מ לק"מ לפע"ד מלבד מה דנראה ברור דבלי סברת הרב הנ"ל ג"כ יודה המחבר דהוי חשש דאורייתא בנתייחד ודוקא בלא נתייחד סובר הרמב"ם דחשש זה אינו רק דרבנן כיון שלא ראינו ריעותא לחוש לביטול אבל בנתייחד בוודאי מודה הרמב"ם דהוי חשש דאורייתא לחוש לביטול. ולפ"ז בהכרח לא יתפרשו דברי הב"ש רק בהאמינה. אבל בלא"ה עיקר קושית הרב הנ"ל לק"מ לפע"ד שלא אמרו חזקה זו רק במקום דלולא שיבעול לשם קידושין הוי בעילת זנות בוודאי אבל כאן שהתנה תנאי אם לא יבוא ובידו שיבוא וממילא לא יהא גט א"כ ליכא הוכחה שביטל התנאי רק שבעל על סמך שלא יקיים התנאי ואח"כ דלא בא הוי גט אבל עכ"פ לפי (דברי] התוס' והר"ן הנ"ל מוכח בש"ס להדיא כהב"ש ודלא כהרב הנ"ל

איברא שיש לי מקום לומר בנתייחד עמה לא הוי גט מטעם אחר והוא דיש להבין בש"ס בברייתא דקאמר הר"ז גט ולגט ישן אין חוששין והוא תמוה דהא בגט ישן תנשא לכתחילה כשנתגרשה וכאן הרי כבר נתגרשה ומה חשש גט ישן יש כאן. והנה הר"ן ז"ל הקשה לפירש"י דפי' שמא פייס והוי גט ישן דהא נתגרשה תנשא לכתחילה. והוא תמוה דבש"ס גופא קשה כנ"ל. גם מה שתי' הר"ן ז"ל דהרי זה גט משמע שתתגרש לכתחלה הוא דחוק כיון דהכא בנתגרשה מיירי ולא שייך בכאן לכתחלה כלל. ובאמת לרש"י לק"מ דהא קתני בברייתא ולגט ישן אין חוששין ש"מ דלית בכאן חשש גט ישן כלל ושפיר מקשה וליחוש שמא פייס רק בברייתא גופא קשה כיון דבנתגרשה מיירי מה חשש יש כאן שיאמר דלא חיישינן לה. לכן הי' נ"ל לומר דבין לר"ה בין לר"י כל שנתייחד אמרינן דשלשים יום הראשונים היתה כוונתו וכל שעברו שלשים כבר נתבטל התנאי דמאיזה צד נימא דהיתה כוונתו לגרש בגט ישן מה דאסור לגרש בגט ישן הלכך כל דיש בכאן חשש גט ישן ממילא אינו גט דכבר נתבטל התנאי דהוא לא היתה כוונתו רק שיהא גט כשר בלי שום חשש כלל וממילא הי' התנאי שלו שלשים יום הראשונים בדוקא. והשתא אתי שפיר הברייתא דקאמר הרי זה גט והיינו לכי מלי תלתין [יום[ וקאמר ולגט ישן אין חוששין דאי הי' מקום לחוש לגט ישן לא הוי גט כלל מטעם הנ"ל

אמנם בלא"ה נלפע"ד דלק"מ קושית הר"ן הנ"ל לפי שנלפע"ד דאף שאמרו נתגרשה תנשא לכתחלה היינו שנתגרשה לגמרי אבל כשגירש על תנאי ולא נתקיים עדיין התנאי צריך למיעבד כל טצדקי שיתבטל הגט והוי ממש כמו קודם גירושין דאסור לגרש בו כמו כן בגט על תנאי אסור לקיים התנאי [כדי] שיתקיים הגט כיון שעדיין בידו לבטל וכן היא צריכה למחול התנאי כדי שיתבטל גט זה והיינו דקאמר ולגט ישן אין חוששין דהברייתא קתני הרי זה גט לכי מלי תלתין וס"ד דנהי דמדינא הוי גט אם נתקיים ומלי תלתין אבל אסור לקיים התנאי כדי שיתקיים הגט כיון דאכתי לא נתקיים משום חשש גט ישן דאסור לגרש בו. והשתא ניחא מה דמקשה שמא פייס ופירש"י משום גט ישן והיינו דקאמר ולגט ישן אין חוששין ולמה לא ניחוש. והי' אפשר לכוון דבר זה בר"ן אבל לא הי' לו למידק מהרי זה גט רק מהא דקאמר ולגט ישן אין חוששין מוכח בהדיא שמותר לו לקיים התנאי ומחשש גט ישן הי' אסור וניחוש שמא פייס. ולפ"ז לא מוכח דין הנ"ל ושפיר י"ל דאפי' נתייחד לא הוי רק גט ישן והיינו שכיון שלא התנה רק על ביאתו לכאן ממילא לא קפיד איזה שלשים שיהיו ומעיקרא לא עלה על דעתו שיתייחד וכשנתייחד לא הוי רק גט ישן. ולפ"ז לר"ה דעיקר התנאי הי' על ביאה א"כ אי הי' כוונתו שלשים אח"כ ע"כ יבוא עלי' קודם א"כ הרי גירש מעיקרא בגט ישן ממש א"כ פשיטא דיש לנו לומר דשלשים יום הראשונים קאמר. ואתי שפיר דברי התוס' הנ"ל דלר"ה בטל לגמרי דכל שבא עלי' נתבטל התנאי דפשיטא שלא גירש לכתחלה בגט ישן כיון שלא פי'. ויצא לנו הדין מזה דלר"י בנתייחד לא הוי רק גט ישן ואפי' לא האמינה אינו רק פסול ולר"ה בנתייחד בטל לגמרי ולר"י בנתייחד אסור לו לקיים התנאי כמו שבארנו. ונ"מ לדידן כשפי' תשמיש ודו"ק

עוד שם וליחוש שמא פייס פירש"י משום גט ישן והקשה הר"ן ז"ל דהאיך קאמר נאמנת עלי דמאי מהני נאמנות. ותי' דהכוונה שמא יערער הבעל והוי לעז בעלמא וכ"כ התוס' שם (י"ח.) אלא שהתוס' כתבו שם דגם לפיר"ח שפי' שמא ביטל צריך לפרש משום לעז כמו לרש"י. אבל מדברי הר"ן משמע דכל שנפרש משום ביטול אין צורך ללעז רק חשש גמור היא באמת. וצ"ל משום דהתוס' מפרשים בלא מעכשיו והוא עצמו יבטל הגט א"כ מאי מהני נאמנות הא היא אינה יודעת כלל מביטולו אבל להר"ן דמפרש בשם הרי"ף דלא חיישינן רק בריצוי שניהם והיינו דמפרש לה במעכשיו. והוא עצמו אינו יכול לבטל כמו נקרע ונאבד כמ"ש הרמב"ן בשם הרי"ף בתשובה וכיון דצריך ריצוי דידה שפיר משני באומר נאמנת עלי

איברא שיש לי להקשות באופן אחר האיך מהני נאמנת עלי כמו שיש בידו לבטל התנאי שהתנה שאפי' יתקיים [התנאי[ לא יהא גט כמו כן יש בידו לבטל הנאמנות שנתן וניחוש שביטל הנאמנות ומה"ט י"ל דכתבו התוס' דגם להך פי' שמא ביטל צריך לפרש משום לעז מכח קושיא הנ"ל ולפ"ז י"ל דגם במעכשיו דצריך ריצוי שניהם מ"מ צריך לפרש משום לעז דאכתי יש לחוש שביטלו שניהם הנאמנות ג"כ ופשיטא דכמו דיכולין לבטל התנאי יכולין לבטל הנאמנות. אבל באמת