תפארת יעקב אבן העזר גיטין רנ

כיון דחזינן דקפיד אבל כל שיש לפרש דבריו דלא קפיד מפרשינן והיינו דקאמר דטעמא דר"י שיש הכרח לפי דעתו דלא קפיד אכתיבה מדלא קאמר להיפוך אבל בלי הכרח מודה ר"י שיש לנו לומר דקפיד אכתיבה ג"כ וטעמא משום דלא מקדים אינש פורעניות לנפשי' להכין גט כל זמן שלא נגמר. ולפ"ז הי' אפשר לומר דדוקא שיהא גט כתוב כהלכתו הקפיד אבל מקצת הגט דאינו ראוי ליתן אפשר דלא הוי בכלל הקדמת פורעניות א"כ יש לנו לומר דלא הקפיד כל שלא פי'. אבל לפי הנ"ל צ"ל דגם בהתחלת הכתיבה הוי הקדמת פורעניות. גם נלפע"ד דאפי' התחילו לכתוב בתוך יב"ח בסופו ונגמר הכתיבה לאחר יב״ח דאף דבאותו הזמן כבר הי' מרוצה ליתנו לה שתתגרש מ"מ לא מהני דאף דהא וודאי לא שייך שהקפיד בכתיבה לאחר יב"ח כדי שיהא לו פנאי לבוא באותו זמן גם לאחר יב"ח במשך הכתיבה דא"כ מאי ס"ד דר"י דהא הקפיד בנתינה שיהא בשיעור כתיבה לאחר יב"ח. וע"כ דזה אינו מ"מ כיון דבתוך יב"ח לא רצה ליתן עדיין אינו נוח לו בכתיבה אף כשיגמר הכתיבה יהא ראוי ליתן. ולפ"ז מיושב בפשיטות מה שהקשה הב"ש (ס"ק ח') די"ל שהתחילו לכתוב בסופו ונגמר לאחר מכן והזמן נכתב אח"כ ודו"ק. ועי' בסמוך מה שיש לגמגם בדברי הרב בהג"ה לפי הנ"ל

(יא) אפ"ה הוי גט. זהו מדברי הב"י והתם מבואר דכתבוהו ונתנוהו אח"כ אבל מדברי הרב משמע אפי' כתבוהו תיכף ונתנוהו אח"כ הוי גט. ובזה יש לעיין לפמ"ש מקודם דלכך אמרינן דהקפיד על הכתיבה כיון שעדיין אינן יכולין לגרש הו"ל הקדמת פורעניות א"כ אפשר דה"ה אם לא הי' יכולין ליתנו לאחר יב"ח אין להם לכתוב גט כל שאינו ראוי ליתן לה ומ"מ יש לחלק דדוקא התם שהוא אינו רוצה עדיין בגירושין הו"ל לגבי' הקדמת פורעניות אבל כשהוא רוצה בגירושין רק העיכוב מצד אתר לא הוי הקדמת פורעניות

סעיף ו. אמר כתבו ותנו גט לאשתי (יב) אחר הישבוע אין כותבין אלא עד שנה מאחר השבוע אמר לאחר שנה כותבין עד לאחר חדש משנה שני' אמר לאחר החדש כותבין עד לאחר שבת מחדש ב' אמר לאחר השבת כותבין עד סוף יום שלישי אמר כתבו ותנו לה קודם השבת כותבין מיום דביעי עד סוף יום ו' ונותנים לה הרי שאחרו אחר הזמן שאמר ואח"כ כתבו ונתנו לה הרי זו (יג) ספק מגורשת: הג"ה. י"א דאם אמר אחר יב"ח כאלו אמר אחר שנה אמר לאחר שלשים יום כותבין יום אחד אחר שלשים יום (הגהות אלפסי פ' מי שאחזו)

(יב) אחר השבוע. בזה נחלק הרא"ש והטור בפי' דברי הרמב"ם ותלוי לפי חילוף גירסאות ברמב"ם. ובאמת נראין דברי הרא"ש כי דברי הרמב"ם הם ממש דברי ר"ח שהביא הרא"ש רק ר"ח מפרשה באומר הרי זה גיטך. והרמב"ם [מפרשה] באומר כתבו משום דקאי אמתניתין דמיירי באומר כתבו ותנו. והרא"ש הקשה באמת על הרמב"ם מה שהקשה על הר"ח. גם אתי שפיר טפי מה שכתב באחרו הוי פסול ועכ"פ ספק הוא. גם קשה מה זה דנקט לה בדבר חדש הרי שאחרו ולא הו"ל לומר רק כתבו אח"כ פסול כיון דקאי אדלעיל. וע"כ דזהו ענין בפ"ע באחרו הוי פסול והיינו דנקט שתי שבתות משום דשבת אחת הוא הזמן לכתוב כיון דמעיקרא אין יכולין רק אחר עבור זמן שבת אחת. אבל לפי הבנת הטור לא הו"ל לומר רק כתבו אח"כ פסול. ובהכי ניחא דנקט פסול משום דזהו מה שנתחדש לו להרמב"ם בעצמו לחוש באיחור ג"כ וכיון דלא דברו מזה בש"ס לא משמע לי' לחוש רק שלא להנשא לכתחילה אבל להבנת הטור קשה כל הנ"ל אמנם בעיקר מה שהקשה הרא"ש דלמה לא יכתובו מיד נראה דס"ל לר"ח ורמב"ם דלא נקרא אחר שנה רק חודש אחר שנה ומעיקרא הו"ל לומר לשנה וממילא לא יכתבו רק עד עבור שנה ומדקאמר אחר שנה כוונתו חודש אחר שנה דהיינו בזמן האחרון שנקרא אחר שנה וצ"ע. אבל עכ"פ כוונת הרמב"ם נראה ברור כמ"ש ר"ח כנ"ל

(יג) ספק מגורשת. עי' ב"ש שהקשו מתנהו לה ביום פלוני דיכול לאחר. ולק"מ לפע"ד דשאני התם שלא הגביל רק יום אחד שפיר אמרינן דלא קודם אבל אח"כ יכול ליתן דמהגבלת זמן אין ראי' דצריך להגביל כדי שלא יתן קודם אבל באומר זמן משך גדול שפיר אמרינן דכוון שלא לאחר ג"כ דאל"כ אלא כוונתו שלא להקדים הי' לו לומר ביום פלוני וע"כ דכוונתו שלא לאחר לכך נתן משך זמן דבכל המשך יכול ליתן ולא קודם ולא אח"כ וזה ברור

סעיף ז. התנה עלי' שתתגרש (יד) כשיעבור מנגד פני' ל' יום והי' הולך ובא הולך ובא ולא נתייחד עמה כשילך וישהה ל' יום תהי' מגורשת ואע"פ שהי' הולך ובא בתוך ל' יום (טו) הואיל ולא נתייחד עמה הרי זה גט כשר בד"א כשהתנה ואמר (טז) הרי היא נאמנת עלי שלא פייסתיה אבל אם לא האמינה חוששין ושמא פייסה כשהי' הולך ובא ומחלה. לו (יז) וחזר וביטל הגט כשפייסה ומפני חשש זה יהי' הגט פסול. וכן האומר לאשה הרי זה גיטך לאחר יב"ח והי' עמה במדינה חוששין שמא פייסה עד שתאמר נאמנת עלי שלא פייסתיה וכן כל התנאים שהם תלויים ברצונה ואם רצרה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט דחוששין לה שמא פייס עד שיאמר נאמנת עלי בד"א במתנרשת מן הנשואין שלבו גם בה אבל במתגרשת מן האירוסין אין חוששין לה שמא פייס הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח (יח) אין חוששין שמא בסתר בא שאין דרך בנ"א לבוא בצנעה ואם תם הזמן שקבע ולא בא הר"ז מגורשת וי"א שאף בזו חוששין שמא בסתר בא אא"כ התנה בתחלה ואמר נאמנת עלי לומר שלא באתי וראוי לחוש לדבריהם לכתחלה וכן המנהג להתנות בתחלה שתהא נאמנת לומר שלא פייס ואם כשהתנה (יט) תלה ביאתו בעדים שלא יתבטל הגט בבואו אא"כ יעידו עליו עדים שבא ועבר הזמן ואין מעידים שבא לדברי הכל אין חוששין שמא בא אעפ"י שלא האמינה

(יד) כשיעבור מנגד פני'. דינים אלו צריכין בירור ודקדוק היטב והכל בסוגיות הש"ס סו"פ מי שאחזו לכן ראיתי לבאר סוגיא הנ"ל ואח"כ נשוב לביאור דברי השו"ע והב"ש ומה שיש להשיב עליהם. והנה הצעת הסוגיא דנחלקו ר"ה ור"י בפי' המשנה דכל, זמן שאעבור נגד פניך דר"ה מפרש פניך תשמיש ולכך אפי' הולך ובא הוי גט כל שלא נתייחד ור"י מפרש פניך ממש והכוונה בתר דמלו תלתין יומי ואמרינן עלה תניא כוותי' דר"י בברייתא הואיל ולא נתייחד עמה הרי זה גט ולגט ישן אין חוששין הואיל ולא נתייחד עמה. וכתבו התוס' והר"ן דהראי' הוא מברייתא מדקתני ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה משמע דבנתייחד עמה לא הוי רק גט ישן ולר"ה בטל לגמרי ע"כ ולא ירדתי לסוף דעתם בענין זה דמנא להו לומר דלר"ה בטל לגמרי הא לא נחלקו ר"י ור"ה רק בפי' המשנה דלדידי' פניך תשמיש וכל שלא נתייחד הוי גט תיכף. והיינו דניחא לי' לפרש מתני' שיהא גט מיד ור"י פליג עלי' משום דניחא לי' לפרש פניך ממש אבל מאיזה צד יפול מחלוקת בין ר"ה לר"י דלר"ה דוקא שלשים יום הראשונים קאמר תיכף