תפארת יעקב אבן העזר גיטין רמט

סברא דוודאי צריכה להביא ראי' בלא"ה אימתי בא לידה הגט ולא משגחינן בזמן שמא בא לידה אח"כ ואפי' יאמרו שאמר יב"ח מ"מ שמא לא באותו זמן מסר לידה רק אח"כ ואז אמר יב"ח ועדיין אינה מגורשת. ול"ל דמשום סברא דלא מקדים אינש פורעניות לנפשי' נימא דוודאי מסר תיכף. הא ליתא דהיינו דוקא בגט שגירש מיד אבל בגט זה שאתה אומר דלא גירש מעכשיו רק אח"כ לא שייך כלל הך סברא ושפיר י"ל דביקש לגרש מקודם לזמן יותר ונתן לה אח"כ לזמן כזה ודו"ק

ובהכי ניחא מה שיש להבין דמקשה בש"ס לר"ה דמספקא לי' בע"פ מהך משנה וקשה מנין דהכא על פה. ולפי הנ"ל ניחא דהתם ע"כ על פה דבכתב לא שייך זמנו של שטר כסברת הרמ"ה רק בעל פה כיון דבלא"ה ע"כ צריכה ראי' אימת בא לידה א"כ נדע יב"ח מאימתי מתחילין. ועל דרך זה ג"כ יש ליישב קושית התוס' הנ"ל דתרווייהו צריך רישא אפי' בכתב לית הלכתא כרבותינו וסיפא דאפי' לא תלה תנאו במיתה הוי גט לאחר מיתה. והנה בדעת הרי"ף כתב הר"ן דסובר בגט הוי ספק. ובאמת שכן יש להוכיח מדהביא הרי"ף הך מימרא דאביי דלפי מה דפסק דלא כר"י אין צורך להך דאביי כלל. ולהר"ן ניחא דקמ"ל בהא אפי' חליצה לא בעי אבל בסמוך יתבאר שיש לפרש דברי הרי"ף בענין אחר וזה נראה עיקר

סעיף ג. הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש ומת בתוך י"ב חודש הרי זו מגורשת אבל אם יש לה יבם (ח) לא תנשא בלא חליצה עד שיעברו שנים עשר חודש ואם נשאת לא תצא

(ח) לא תנשא. עי' ב"ש הטעם שלא נתקיים בפועל. וכבר. כתבתי לעיל (סי' קמ"ג) דהא ליתא ודברי הרמב"ם פירשתי שם, בענין אחר ופי' זה של הה"מ תמוה מאוד דכיון דלייבם אסור דהא בלי ספק יתקיים והוי ערוה גמורה א"כ כללא הוא שכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ולא תוכל להנשא עד עבור י"ב חודש. ובאמת דבש"ס לא נזכר חליצה כלל אבל ברמב"ם מבואר דחליצה מהני וע"כ כסברת התוס' דמכח גזירה הוא. או כסברת הר"ן. ולדעתי נראה לפרש האיבעיא בפשיטות דהא כל הטעם דאין אונס בגיטין משום צניעות א"כ לא הי' מהצורך רק דלא נימא יש אונס והוי גט גמור אבל לא דנימא במת יהא עדיף מלא מת ויהא אונס עדיף מאי לא הי' נאנס [בהא] לא שייך תקנה או דנימא מ"מ כיון דתקנו דאין אונס ממילא מותרת להנשא תיכף. וא"ל דמת בלא"ה אין אונס משום לא ניחא לי' דתפול קמי' יבם. הא ליתא דזהו שתפיל לפני יבם אבל לא שתמתין יב"ח כמו בלא מת ודו"ק

סעיף ד נתן לה גט בלילה ואמר לה הרי זה.:. גיטך על מנת שתצא חמה מנרתיקה ומת בלילה הר"ז גט אבל אם אמר לה אם תצא מנרתקה או שאמר לכשתצא חמה מנרתקה ומת בלילה (ט) הרי זה ספק וי"א דאף בעל מנת נקטינן לחומרא אא"כ אמר מעכשיו בהדיא: (ט) הרי זה ספק. זהו מה שכתבו התוס' ורש"י פ' אין מעמידין דמ"מ ספק הוי כמו לרבנן מהיום ולאחר מיתה דמוכח בש"ס דכמו דלרבנן ספק ה"ה לר"י אבל הר"ן חמה ע"ז דהאיך, קאמר הכל מודים דהא בהא גופא נחלקו ג״כ דלר"י ספק ולרבנן לא. לכן נלפע"ד עיקר דלא הוי גט כלל אפי' לר"י דדוקא התם דקאמר מהיום ולאחר מיתה כיון דאם נתפיס דחזרה היא יתבטל הגט לגמרי א"כ יש לנו לפרש פירוש דוחק משנאמר דחזרה היא דא"כ לאיזה צורך נתן הגט ונצטרך לומר דטעה בדין וחשב שגט כזה כשר א"כ יותר נוח לומר ולפרש שלא חזר בו ועכ"פ ספק הוי אבל הכא לכשתצא מקצתו לא אמרינן כיון דאכתי לא הוי גיטא כלל לא הקפיד חמה מנרתקה דאפי' נימא דחזר בו לא נתבטל לגמרי דהא הי' מועיל בלא מת שתתגרש הלכך אף שעכשיו מת אין להוכיח מזה דלאו חזרה הוא משא"כ בלאחר מיתה דאי נימא חזרה היא לא הי' מקום שתתגרש כלל לכך מודה ר"י בלכשתצא דאינו גט כלל דחזרה היא ואי הי' חי היתה מגורשת

ובהכי ניחא ג"כ שהביא הרי"ף הך דאביי אף דפסק דלא כר"י משום דנ"מ לרבנן במהיום ולכשתצא חמה מנרתקה דלרבנן נמי לא הוי גט דוודאי חזרה הוא כמו לר"י אבל אי נימא דלר"י ספק היא א"כ לרבנן ספק היא א"כ כבר שמענו מהיום ולאחר מיתה והוי ספק לרבנן ומה צורך לו דברי אביי. ולהנ"ל ניחא וזה מרווח יותר משנאמר דהביאו לומר דאינה חולצת דהאיך לא זכר הרי"ף דחולצת באם תצא וע"כ כנ"ל. ולפ"ז יצא לנו הדין באומר מהיום ולאחר מיתה שתלה תנאו במיתה דוקא הוי ספק דיש לנו לפרש בדוחק (וכהאי גוונא איתא בחו"מ סי' מ"ב] שלא נימא דחזר ונתן גט שאינו מועיל כלום ולא הי' לו ליתן כלל אבל בלא תלה תנאו במיתה דוקא לכ"ע אינו גט כלל דחזרה היא כיון דמ"מ הי' מועיל דבריו שתתגרש אי לא הי' מת כנ"ל. ומ"ש עוד המחבר וי"א כבר כתבתי מזה לעיל. אמנם נ"ל שנתחלף לו להרב הך פלוגתא בעל מנת ומעכשיו אי בעי כפילת התנאי וחשב דפליגי דעל מנת אינו כמעכשיו והיינו מדלא זכר בשום מקום הך דעה לא בב"י ולא בשו"ע. וכתב בב"ה למ"ד ש"מ דהי' פשוט לו הך מ"ד וע"כ כנ"ל

סעיף ה. אמר אם לא באתי עד שנים עשר חודש כתבו גט ותנו לאשתי או שאמר כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי עד י"ב חודש אין כותבין תוך י"ב חדש אפי' אם לא ירצו ליתנו עד אחר י"ב חדש (י) ואם כתבוהו בתוך י"ב חדש אעפ"י שנתנוהו לה לאחר יב"ח אינו גט כתבו ונתנו לה לאחר י"ב חדש ומת אם מיתה קדמה לנתינת הגט אינו גט (ואם גט קודם למיתה הוי גט) (טור) ואם הוא ספק איזה מהם קדם הר"ז ספק מגורשת: הג"ה. לא נתנו לה מיד אחר יב"ח אלא זמן רב אח"כ אע"פ שהעיכוב הי' מצד האשה שלא רצתה לקבלו מיד (יא) אפ"ה הוי גט ובלבד שיהי' הבעל חי (עיין בב"י)

(י) ואם כתבוהו בתוך יב"ח אף שנתנוהו לאחר יב"ח. נ"ל דאפי' לא כתבו כל הגט קודם יב"ח רק רק דכוונתו הי' שלא יתחילו לכתוב בתוך יב"ח תדע דהא להיפוך באמר אם לא באתי כתבו בוודאי פי' שאם לא יבא אז יכתבו א"כ בש"ס מוכח להדיא דתרווייהו שוין דהא קאמר טעמא דר"י מדהוי לי' לומר אם לא באתי ואי ס"ד דבהא יכולין לכתוב מקצתו א"כ אין ראי' דהכי קאמר כתבו מעכשיו. ואשר הביאני להסתפק בענין זה היא לפי שיש להבין בהא דאמרינן שם לימא קסבר ר"י כתב גט על תנאי כשר ומשני וכו' ופירש"י אפי' לא נתקיים התנאי כשר ונימא דארישא נמי פליג עכ"ל. והוא תמוה לפע"ד דהא ע"כ ידע שיש הפרש בין לשון הרישא לסיפא דאל"כ הני תרתי מאי היא כיון שאין ביניהם כלום. ועוד דהא קאמר ר"י כזה גט מוכח בהדיא דברישא לא כדדייקינן התם אהא דריב"ת דקאמר כזה גט לאתויי בשר חזיר ועוד דהאיך ס"ד שיסבור ר"י בכתב על תנאי ולא נתקיים יהא גט וכי יחלוק על כל דיני התנאים שאין צריכין קיום. וברור דכך הכוונה דוודאי ידע דרק אסיפא פליג ר"י ולא ארישא רק דלא ס"ד מה דקאמר דיש הכרח לר"י בלשון זה דכתבו מעכשיו רק כל שאין הכרח להיפוך ממילא אמרינן דרק אנתינה קפיד דמהיכי תיתי יקפיד על הכתיבה כיון שכל שלא נתנו אין כאן התחלת גירושין בכתיבה הלכך דוקא ברישא שאמר בפי' אם לא באתי כתבו מודה ר״י