תפארת יעקב אבן העזר גיטין רמח

אדעתי'. הרי דחשבו לאכלו ארי ללא שכיח כלל דלא אסיק אדעתי' וא"כ הא נמי לא אסיק אדעתי'. ואי דכוונת המרדכי להביא ראי' מפרק השואל דלא (נימא] דהוי שכיח דמה נפקא מינה סוף סוף אין אונס. וע"כ דלהיפוך בא להביא ראי' דהוי לא שכיח כלל ולא אסיק אדעתי' כמו אכלו ארי. וא"כ דברי הרב צ"ע. ומ"ש בח"מ דבש"ג מבואר דה"ה נחבש בבית האסורין. לא דמי כלל דהתם שאני דשכיח היא שיהא אדם נחבש על איזה עול שעשה נגד המלכות או בחובו וכדומה אבל שבי' שהיא בחוזק יד על לא חמס רק דרך גזל ורציחה בוודאי לא שכיח אם לא בשעת מלחמה וכדומה דשכיח שבי' והכל כפי הנראה בענין. אבל דברי הרב בוודאי צ"ע דבמרדכי וודאי משמע להיפוך. ועוד דהא ע"כ כוונת הרב דהוי שכיח ממש מדכתב מדלא התנה ואי שכיח ולא שכיח קאמר אפי' לא הי' לו להתנות אינו מבטל הגט משום תקנת חכמים משום צניעות ופריצות וע"כ דבא לומר דשכיח היא כמו עכבו נהר וכדומה והא וודאי ליתא כנ"ל

סעיף ב. הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש ולא אמר מעכשיו ולא ע"מ (ו) ומת בתוך שנים עשר חודש (ז) הרי זה ספק וחולצת ולא מתייבמת: ומת בתוך יב"ח. יש לי ספק בהך פלוגתא דרבותינו ורבנן אי דוקא במת נחלקו אי הוי גט לאחר מיתה אבל בלא מת רק נקרע הגט ואבד לכ"ע אינו גט והיינו מדלא נקט פלוגתייהו בכהאי גוונא וכן פלוגתא דר"ה ור"י קאמר איכא בינייהו בנקרע ונאבד ומשמע דהתם נמי שייך זמנו של שטר מוכיח עליו דהא וודאי בגט שיש בו זמן עסקינן ול"ל משום דליכא קביעות זמן בתנאי שלו. הא ליתא דהא זה גיטך אם מתי ג"כ ליכא קביעות זמן בתנאי שלו ועוד דהא בקוצב זמן איכא דפליג כמ"ש הב"ש (ס"ק ד') בשם הרמ"ה. ועיקר פלוגתא דר"י בלא קצב זמן. והשתא לר"י יודה ר"י דהוי גט למפרע. וכן בכל תנאי באם דכ"ע ס"ל כר"י מ"מ יהא כמו על מנת מכח זמנו של שטר. ועוד דאביי הביא ראי' מהך דאם לא באתי עד תלתין דגילוי דעתי' בגיטא לאו מילתא היא. וקשה התם אינו יכול לבטל הגט מכח הך דרבותינו דהוי כמעכשיו דאינו יכול לבטל. ומכל זה נראה לכאורה ברור דבלא מת לא שייך הך דונא דרבותינו כלל. והטעם דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח רק דאל"כ למה כתב זמן ואהא אמרינן דבאמת הי' בדעתו שתתגרש לכך כתב גט בזמן של היום שאם ימות תהא מגורשת מעכשיו שלא יהא גט לאחר מיתה אבל לא אם הוא חי וכל היכא דאיכא לקיומי תרתי מקיימינן שנאמר דהי' כוונתו מהיום וכן לאחר זמן והיינו אם ימות מהיום ואי לא ימות לאחר זמן והוי כמו גוף ופירות דמס' ב"ב פי"נ ע"ש. ומהאי טעמא לא נמצא בשום מקום רמז פלוגתא בלא מת רק בנקרע הגט ונאבד דבאם ג"כ הוי גט לרבותינו וע"כ דלא נחלקו רק במת

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה בהא דאמרינן בש"ס על מנת שתצא חמה מנרתיקה לכ"ע הוי גט לכשתצא לא הוי גט כי פליגי באם. והוא. תמוה לכאורה דהא משמע בהדיא מכל הפוסקים דאי לא מת בבוקר וודאי הוי גט שהרי יצאה חמה מנרתקה א"כ האיך אפשר דמהיום קאמר איזה תנאי התנה הא אי אפשר שיתבטל הגט כלל שהרי בהכרח תזרח כחמה א"כ הרי גירשה מיד ודוקא במתנה תנאי שצריך קיום התנאי שייך לומר שהי' כוונתו שאם יתקיים התנאי יהא גט מעכשיו אבל אי לא יתקיים לא יהא גט אבל במתנה תנאי שיהא מוכרח ויבא בלי ספק ואין צריך לקיימו כלל כי מעצמו יהא כך האיך נימא דכיון מעכשיו א"כ הרי גירש תיכף בלי מעכב כלל בעולם. ואמת כי לכאורה חשבתי שזאת היתה דעת הי"א שהביא המחבר (ס"ד) דע"מ אינו כמעכשיו. והוא תמוה דמוכח בפי' בכל הש"ס דהלכתא כר"ה אמר רב. ולפי הנ"ל י"ל דרק בהא נחלקו דיש לנו לדון כוונתו כל כמה דלא פי' מעכשיו דלא הי' כוונתו מעכשיו דאל"כ הרי גירש מיד כנ"ל. אך מ"מ בש"ס גופא תיקשי לאביי דקאמר אפי' בהא הכל מודים דהוי כמעכשיו. ולפי הנ"ל שלא נחלקו רבותינו רק במת אבל בחי לכ"ע אינה מגורשת רק אח"כ כשיתקיים התנאי. והשתא שפיר התנה שתהא מגורשת אח"כ כשלא ימות אבל במת נחלקו דהוי כמעכשיו כיון דמת וזמנו של שטר מוכח דנתרצה שיהא גט מעכשיו כשימות עכ"פ. וכן נראה לפע"ד עיקר דלא מצינו בשום מקום פלוגתא בנקרע הגט ונאבד בתנאי [באם[ רק ר"ה ור"י נחלקו בעל מנת ואמרינן בש"ס טעמי' דר"ה דע"מ כמעכשיו אף דאיהו סובר כר"י דזמנו של שטר מוכיח ולא בעי מעכשיו וע"כ דבכהאי גוונא דהוא חי לא נחלקו כלל ולכ"ע לא מהני רק בע"מ שהוא כמעכשיו או במעכשיו גרידא. ודברי המחבר לעיל (סי' קמ"ג ס"א) שכתב י"א ומשמע אפי' לא מת צ"ע לפע"ד

(ז) הר"ז ספק. עב"ש בשם הרמ"ה דבקוצב זמן לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו. והב"י (סי' רנ"ח) בחו"מ תמה עליו דמ"מ יכול לכתוב לר"ח פלוני או ליום פלוני. והפרישה כתב שם דכוונת הרמ"ה דמ"מ אין הכרח מן הזמן ואין מוציאין מחזקתו. ולפ"ז פשיטא דבגט מודה הרמ"ה דהוי ספק מגורשת וא"כ לק"מ מה שהקשה הב"ש למה פסק כאן בקוצב זמן הוי ספק מגורשת. ולדברי הפרישה הנ"ל לק"מ. וכן נראה לכאורה להוכיח מפירש"י ריש כתובות דכתב שם בהך אם לא באתי דרבותינו פליגי דזמנו של שטר מוכיח דהי' לו לכתוב לר"ח פלוני יהא גט. נראה לכאורה דבא לאפוקי מסברת הרמ"ה דיכול לכתוב לר"ח פלוני כדברי הב"י אבל באמת אין מפירש"י ראי' דוודאי התם בעל פה מיירי כדמוכח בפרק מי שאחזו דדייק דעל פה פליג ר"י מהך משנה רק שכתב זמן בגט והוקשה לו לרש"י הא כותבין זמן בגט מדינא כר"י ור"ל ומג' גיטין פסולין היא לזה כתב דהי' יכול לכתוב זמן לר"ח פלוני ובוודאי דלא הוי זמן רק כשכותב לר"ח פלוני. לכך פירש"י לר"ח פלוני. והכוונה דלמה כתב זמן של עכשיו אי משום זמן לר"ח פלוני הו"ל לכתוב שהיא הזמן האמיתי אבל בכתב בגט מזמן זה עד יב"ח בוודאי הוי זמן אמיתי בגט משום זמן ושפיר י"ל דהכוונה לאחר יב"ח וכדי לידע אימתי יב"ח כתב זמן היום וכמ"ש הפרישה שם. ולפירש"י מיושב מה שהקשו התוס' דמרישא ג"כ מוכח לאפוקי מרבותינו. ולפי הנ"ל ניחא דמרישא אין ראי' די"ל דהתם וודאי לאפוקי מרבותינו דכתב זמן שיהא גט עם זמן ואינו יודע אימתי ימות ויכול להיות שימות היום ג"כ אבל מסיפא ס"ד דכ"ע כרבותינו ס"ל דלמה כתב זמן של היום הי' יכול לכתוב זמן האמיתי לר"ח פלוני קמ"ל סיפא דמ"מ פליגי ארבותינו

גם יש ליישב קושית התוס' לפי שיטת הרמ"ה דבלא"ה יש להבין דקאמר אין גט לאחר מיתה הא תנא לי' רישא ויש להבין הא ס"ד דוקא ברישא דהגט דוקא מחמת מיתתו היא שהרי תלה הגט במיתתו הלכך לא הוי גט אבל בסיפא דהגט מכח דלא בא ואפי' הי' חי הוי גט י"ל לפי שמת לא מגרע לה דלא ליהוי גט. וצ"ל דהקושיא דבאמת רישא למה לי הא מסיפא מוכח אין גט לאחר מיתה ואהא משני לאפוקי מרבותינו. והשתא תרתי איצטריך רישא לאשמעינן אפי' באינו ק צב זמן לית לן הך דר"י ומסיפא ס"ד דוקא בקוצב זמן נחלקו ורישא לא סגי להשמיענו אפי' לא תלה הגט במיתה דוקא מ"מ כל שמת אין גט לאחר מיתה. והנה הב"ש הקשה עוד דהא בש"ס מוכח אפי' בזמן קצוב נחלקו רבותינו, והנה מתחלה עלה בדעתי לומר דעל פה לא שייך הך סברא דמאן דידע ביב"ח ידע אימתי מתחילין וכעת מצאתי כן בסת"ג אבל עדיין יש לג גם די"ל דיב"ח דכירי אבל לא סליק אדעתייהו יום שעמד בו והתנה. אבל בלא"ה לא שייך כלל בעל פה הך